גן עדן (יש כאלה שקוראים לזה בוניטו)

אז אחרי כל הציפיות מהפנטנאל והאכזבה אחרי שלא ראינו הרבה חיות (השיא היה עקבות של יגואר) קצת פחדתי שגם מבוניטו ציפינו יותר מידי ואז נתבאס

ואז גיליתי שלא

יצאנו למסלול של ריו פראטה - אחד הדברים היותר מטורפים שיצא לי לעשות פה
מסלול שחייה עם שנורקלים בנהר של מים שקופים לגמרי. לאורך כל הדרך יש דגים שונים ואיזורים שרואים בהם את החול בתחתית הנהר מבעבעים כי זה נקודות של נביעות מים חזקות (או לפחות זה ההסבר שאנחנו נתנו לזה כי המדריך לא ידע מילה באנגלית), באחת הפעמים הצלחתי לגעת באיזור שהאדמה השתגעה בו.
אחרי שחייה קצרה יצאנו מהמים והתחלנו ללכת קצת ביער - דבר שהעלה את החשש ששילמנו ככ הרבה על אטרקציה כל כך קצרה. אבל לא לדאוג אחרי עוד כמה דקות נכנסים חזרה למים - מסתבר שהיה צריך לעקוף קטע קטן בעייתי של הנהר. אותה פרוצדורה קרתה עוד פעם או פעמיים כשאחרי הפעם האחרונה הודיעו לנו שזאת השחייה האחרונה - בול בזמן! הגענו לאיזור עם קצת פחות דגים, המשכתי לצוף קצת ולהסתכל הפעם על הטבע שמחוץ למים. שקט, רגוע, מידי פעם רואים איזה קופיף קטן בין העצים ויצאנו החוצה.
לאורך חצי יום הייתי דג וצפיתי בדגים אחרים שוחים ואוכלים - גן עדן.

בערב ירדתי במרכז העיר כדי לקנות לנו קצת מצרכים כי מסתבר שלקחת את ההוסטל הכי זול בעיר לא מבטיח שההוסטל נמצא באמת בעיר..
ושם גיליתי שוב את גן עדן - חנות עוגיות של העוגיות הכי טובות בעולם. אחרי מחקר קטן של להבין ממה עשויה כל עוגייה בחנות בחרתי בעוגייה המושלמת שבתמונה - עוגיית שוקולד במילוי קרם פררו רושה. רכה מבפנים ופריכה מבחוץ. לא יודעת אם כבר כתבתי אבל זה היה גן עדן.

כרמל לא הרגישה ככ טוב אז עברנו להוסטל במרכז העיר, נשארנו כמה ימים בבוניטו ודחינו את האטרקציה השנייה שתכננו לעשות. בינתיים אני הרווחתי עוד כמה ימים של עוגיית גן עדן.

אחרי קצת סידורים ראשונים של הויזה לבוליביה נסענו לאטרקציה השנייה שבחרנו מהחוברת האינסופית של מרכז התיירות של האיזור - לגונה מסתורי.
בריכת מים כחולים שאף אחד לא הגיע לתחתית שלה.
הפעם זכרנו להביא את הכיסוי למים אז השתעשענו קצת עם תמונות בתוך המים. מקום ממש יפה וחמוד אבל לא משתווה לריו פראטה

יום למחרת, אחרי שלקחתי אספקת עוגיות מהחנות, לקחנו את האוטובוס לקורומבה - עיר המעבר לבוליביה. בתחנת אוטובוס הייתה אמא עם תינוקת ולתינוקת היו עיניים ממש מפחידות ומכושפות. ניסינו לא להסתכל לה בעיניים כדי שהיא לא תעביר לנו איזה כישוף בטעות אבל זה היה ממש קשה. ומפחיד. וקשה.

להתראות גם עדן...Read more