בידוד יום ראשון / בדד יום ראשון

את היום העביר בחדרו שבבית החולים.
ארוך הוא היום בחלל אחד, זמן רב נגלה לפניו של עילי שלנו בהבנתו כי לבנתיים אין הוא עומד לצאת מן ארבעת הקירות. צוות בית החולים העניק טיפול רפואי מסור (מדי) לחולה הטרי, שכלל תרופות (שלא לקח), צילומי חזה (הכל תקין) וחלוק חולים שנראה מעט כמו בגדיו כמלצר מדברי ב״שישה חושים״. אך לבו המשיך לחייך, ותלתליו עוד עומדים איתנים- גם ימי הבידוד יחלפו לבסוף, והשניים ומסעם בתאילנד הצפונית והיפה טרם נגמר. ״לפנינו כל הזמן שבעולם״, הפציר עילי יום ביומו בשותפתו איילת. הקורונה הזו עמדה כמבחן לאמירה זו. מצויד בארבעה ספרים (״עליי לכלכל את זמני הקריאה שלי בחוכמה ולפזרם לאורך שהותי בבית החולים״, אמר וחייך חיוך שובבי של תולעת ספרים ותיקה) וביישומונים המתקדמים ביותר להזמנת אוכל בצורותיו השונות, העביר חברינו את יומו הראשון בבידוד בנעימים. בסהכ, זוהי מנוחה כפויה וניתן להוציא ממנה את המיטב. והאמונה, והציפייה- חיממו את ליבו.

את הלילה הקודם העבירה בתהיות.
לאחר שהגיע הרכב המסחרי הקטן, יצא מתוכו איש הנגיף. הוא פתח את הדלת לקראתו של עילי, כמו היה נהג לימוזינה בנשף סיום יב׳, העלה את חולה הקורונה למקומו ונסע עמו אל המרחק. איילת עמדה במרכזו של רחוב קטן, בצ׳אנג מאי הצפונית והבינה לפתע - האשטאג התחלנו. היא החלה את דרכה אל עבר הנהר המרכזי של העיר שעמד בהמשך הרחוב, גלגלה סיגריה של מחשבות ומה לעזאזל התרחש וישבה על גדת הנהר להרהר לה. הרבה עוד לפני השניים, ימים טובים של טבע ושמחות, אך למה היו חייבים להגדע עכשיו?
את הערב העבירה בבר לצד חבריה מכנען, שעמדו לעזוב יום למחרת ולהדרים, שתתה בירה צ׳אנג (״5 נפצים!״ כפי שהיה שותפה אוהב להכריז), ותהתה על המשך הדרך. לבסוף שלחה מסרון להדס, חברה של עלמה, חברתה היקרה של איילת; וזו שידכה בינה לבין עמית ועמית (מלול הינו הכינוי המיטבי של אחת מהן), צמד בנות שמטייל מזה כחודש בתאילנד היפיפייה. השתיים קיבלו אותה כאחות, והשלוש העבירו יחד יום מקסים שהחל בצפייה בטקסי יום הבודהה והענקת אוכל לנזירים (שנאסף לאחר מכן בשקיות פלסטיק) , שתיית קפה מקינטה ורביצה על שפת נהר לצד שלל משפחות תאילנדיות. געגוע אחז בה, והכמיהה לשחרורו של חברה ולרצון שיפגוש את חברותיה הטריות רק גבר.

בנתיים, ירח עלה והשקיף על העיר, והשניים, מרחק אווירי של קילומטר אחד- עצמו את עיניהם לעוד שינה מתוקה של לילה מפנק. זה, בחדרו הפרטי בבית החולים וזו, בחדרה הפרטי בהוסטל.
ובחלומתיהם הפליגו למחוזות רחוקים רחוקים..Read more