מעריכים את קופיפי ומאריכים ויזה

קמנו מוקדם לסשן בוקר שלנו, שתי צלילות אחרונות עם כל החברה.
ובדרכינו לצלילותנו היפות, מהלכים ברחובות פיפי המשתפצים להם לאיטם, פרצנו שנינו, בקריאה מתוזמנת ומתוזמרת ״הולכים לצלול!״. באותה הרגע ובאותה השניה, היה זה חיבור טלפתי, קוסמי. רגע שכיף להיות בו.
צלילת עומק, 25 מטר כשבקרקעית שיחקנו משחקי חשיבה מהירה, ניסינו לזהות פירות (האור בעומק נבלע וצבעים נעלמים) ושברנו ביצה ששמרה על שלמותה כששיחקנו מסירות עם החלמון.
לצלילה שנייה לקחנו גו פרו והתאמנו על כישורי צילום, בעזרת הניים תמונות מתחת למים יגיעו בהמשך.
חזרנו לאי נפרדנו מכל אהובינו במועדון צלילה, הודינו להם על הגשמת חלום והאווירה החמה ותפסנו פיירי לקראבי.
את השייט העברנו עפוצים ובצחוקים מסיינפלד.
אחרי העגינה המשכנו לאימיגריישן להארכת ויזה בחודש (תכלס נשארו לנו רק 5 ימים אבל מה לעשות..) היינו היחידים במשרד הקטן וסיימנו במהרה.
עם טקסי לרציף שלוקח לריילי (רצועת חוף ותיירות במחוז קראבי) קצת התברברנו אבל בסוף מצאנו נהג שיקח אותנו במחיר מניח את הדעת.
לריילי ההפלגה היא 15 דק אך הפעם בסירת עץ פתוחה שמעיפה טונז מים על כולם (מזל שישבנו מאחורה).
ריילי מחולקת לריזורטים יקרים שתופסים את רצועות החוף היפות והשקיעה, ואיזור מזרחי שמיועד יותר לתרמילאים.
לצערנו, כל המקומות בהוסטלים האלה היו תפוסים, ואחרי שעתיים של חיפושים שהעלו בידינו חרס, החלטנו לבלוע את הגלולה ולישון במקום שמעל תקציבנו ולהתפנק עם המזגן שקיבלנו (עדיין בצד המזרחי).
ערב כבר ירד ואחרי מקלחות נחוצות יצאנו לרחוב ההליכה היחיד במקום.
נדמה שאיכשהו בוב מארלי חזר מהמתים והשתלט לו על אי טרופי, כל פינה מושמעת מוזיקת רגאיי טובה, ואין מסעדה או בר של אמגישים שייק שמח, סיגריה שמחה או מסע לירח.
התיישבנו על החוף המערבי, הקשבנו לקולות הגלים על מחצלות כשהרקיע כבר הספיק להשתלב בצבעו הכהה עם המים.
אכלנו ערב, ןהתישבנו בבר בשם (איך לא) ג'מייקה.
בבר שקענו למשחק ביליארד ארוך מאוד כיאה לרמתינו, והחלפנו לכמה לסיבובים סוערים ביותר של 4 בשורה, לא יאמן כמה קשה לזהות 4 שחקנים זהים בשורה.
חתכנו להוסטל מצוידים בחטיפים וm&m לראות פרק של סיינפלד.
שיהיה לילה טוב וחלומות עפופים במוזיקת רגאיי.
פיסRead more