הדרך ארוכה ומפותלת

את כל היום בגדול העברנו בהסטלבטות דומה לאתמול, שגרת החוף שלנו.
בין אוכל, לקריאה והתחרדנות בחוף, מנוחה בהוסטל (היום ירד מבול כבד ומרשים) לבירה ומשחקי ג'נגה ב"ג'מייקה" בערב.

הנסיעה למחרת (יום שני) לבנקוק

קמנו מוכנים וערוכים נפשית ליום נסיעות, אכלנו בוקר בהוסטל, נפרדנו לשלום וחיכינו במזח לכמות אנשים מספיקה למלא איתנו סירה חזרה מריילי לקראבי.
בקראבי חיכתה לנו רוז, האישה איתה סגרנו את הדרך לבנקוק (מונית, למיניואן שלוקח אותנו לסורתאני, למונית, לאוטובוס לילה לבנקוק) מה יכול להשתבש?
אז אחרי המתנה בקרבי עם קפה, משחקי קלפים, מטעם של מנגו בוסרי וצילי חמוץ חריף? שרוז נתנה לטעום, הסתבר שיש עוד צמד שלא הגיע מריילי.
רוז עיכבה לנו המונית אל המיניואן , ומפה לשם פספסנו אותו.
חסרי אונים, ועם סים אינטרנט שסיים את תוחלתו הבוקר, ניסינו להבין מה עושים ולמי להאמין (יש טיסה לנפאל ביום רביעי שאסור לפספס).
רוז הבטיחה שאם נחכה עד ארבע וחצי למיניואן הבא הכל יסתדר, נאלצנו לבטוח בה.
אחרי שעה וחצי של המתנה בה ראינו עוד סיינפלד לשחרר את המתח הגיע המיניבוס, פתאום ירד ממנו אדם חסר חולצה וחילק לנו חיבוקים, כן כן לא אחר מאשר וואוג'י, שוב! (חבר מפאי, שהופיע בקופיפי ועכשיו פה) מתנה משמיים.
התיישבנו לנסיעה קופצנית של שעתיים וקצת לסורתאני בלי לדעת בכלל אם יהיה לנו איך להמשיך משם.

כשהגענו, ירדנו מהואן וחיכה לנו שם נהג ששאל מי לבנקוק? הרמנו יד, קפצנו לרכב ונחטפנו מי יודע לאן.
ירדנו באיזה מן שוק/ יריד דוכני אוכל שם חיכו כמה אנשים והרגיעו אותנו שגם הם לבנקוק והאוטובוס יגיע בדקות הקרובות. חטפנו משהו לאכול, בעזרתם של מקומיים שתרגמו אותנו (נדמה שאין קץ לאדיבות ולשמחה של התאילנדים לעזור, מרגשים אותנו כל פעם מחדש) ועלינו לאוטובוס הורוד, המרווח והמקרין סרט בווליום גבוה ולא מתחשב.
נסיעת לילה ארוכה לפנינו, בסופה (5 בבוקר) נגיע ליעדינו.
התובנות מהיום:
כשהבנו שעשינו מה שיכולנו ומכאן אנחנו נתונים לחסדי רבים, התמסרנו לחוויה וניסינו לאגור פוזיטיב וייבריישן.
‏You have a problem in life?
‏-Yes
‏Can you do something about it?
‏-No
‏Than why worry?

שיהיה לילה טוב ושינה מטולטלת מהמורות דרכיםRead more