ארוגם ביי-ביי

צעד ראשון בלבד, לפתח שגרה
קם בחמש בבוקר ומגיע בשש לאלפנט רוק, נקודת גלישה רחוקה מהמרכז, כדי להיות לבד לגמרי במים ולזכות בתנאים האופטימליים ללמוד.
ארוחת בוקר ענקית שבחיים לא אכלתי ככ הרבה, שנצ בלי לחשוב פעמיים, קפה ועוגה של צהריים ואז יוגה עם נטלי (דרום אפריקאית שגרה בהמון מקומות בעולם והיא המדריכה האהובה עליי פה באי).
נסיונות הגלישה העבירו אותי תהפוכות נפש, יוצא מהים מתוסכל ברמות אחרי עוד יום של התערבלויות מכות ומלח לתוך האף. הדיסוננס בין לרצות את זה ככ לבין להיות ממש גרוע (והמון זמן לא הרגשתי גרוע במשהו) גרמו לי לפקפק אם זה בשבילי.
אמנם היום היה מלא בשגרה ספורטיבית שאני אוהב אבל האינטרקציה האנושית החסרה לפעמים קצת הכבידה.
אבל כמו שהכל זה תנודות בחיים, שחר, חבר מהקורס מכים כתב לי שהוא גם פה, ופתאום הרבה ישראלים ניגשים אליי בקפה, ביוגה, באוכל.
פגשתי את שיזף שלא התראינו באמת מאז תאילנד יחד עם אופיר וישי חברים שלה מהודו.
יצאנו למסיבה בממבוס ובהליכה בלילה על החול הקרוב לים ניצוצות ירוקים וזורחים קפצו עם כל צעד שלנו, פלנקטוניםם. חצי שעה של גרירת רגליים ובהייה היפנוטית ביצורים.
מנגד, על הגלשן, נופלים לי כל האסימונים ואני קוטף את הפירות של העבודה הקשה, מתרגש מעצם צליחת האתגר.
הבקרים לבד בים הופכים לתרפיה שמשולבת עם הכיף המטורף שבלתפוס גל אחרי גל ולהגשים חלום.
מתחת לסוכה בחוף מתחבר ל"אושן לייף" אצל הארון
עולם שבו התחביר שונה ואני לא מבין מילה אבל זורם עם זה
עולם שבו אני מחזיק קליפת קוקוס מלאת תה ביד אחד וביד השנייה חופן סוכר ומותר להם לתערבב רק בפה
עולם שעזבו אתכם מבחורות בבגד ים קבלו את השבירה של הגל
עולם של אוקיינוס, פילים, קופים וסרטנים שמשחקים תופסת עם הגלים

בדרך חזרה מהים, ניגשים אליי רהים ואשיש, זוג דייגים ומזמינים אותי להתארח אצלם בבית ולאכול בוקר וצהריים
כמובן שזו הצעה שאי אפשר לסרב לה וכך אני זוכה להכנסת אורחים מפנקת וחוויה אותנטית לאללה.
לחם קוקוס, תה מתוק, פפאיה, רוטי וסמבול, קארי דג (כריש קטן שהבוקר עלה ברשת) ואורז
שומעים בוב מארלי ומדברים על החיים, שוב בלקסיקון המצומצם שברשותם "No happy, No life".
אשיש משכנע אותי לחזור לסרי לנקה עם אשתי עוד עשר שנים ולבקר אותו ודואג שארגיש בנוח. הבועה קצת מתנפצת כשהוא מציע שאשלח לו כסף כשאגיע לארץ ואעזור לו לקנות סירת דייג ...
בכל מקרה שמחתי על ההזדמנות להכיר את החיים המקומיים מקרוב ושילמתי לו על האוכל בסוף הארוחה.

יום אחרון, קוברים את אופיר בחול מתפננים בים, ולראשונה מגיעה תיירת להוסטל שלי, דנית בשם נון.
מתגלגלים להעביר את כל אחרהצ והערב יחד בשיחות מצחיקות על החיים ובכלל.

סרילנקה תישאר בשבילי חוויה אישית, של הגשמת חלומות שלי ושל הטיול.
מרגיש לי שהקרמה והיקום שולחים לי מסרים חזקים בצורת 'צירופי מקרים', במיוחד בימים האחרונים. דואגים להזכיר לי לבטוח בהם ושהכל מסתדר כמו שהוא צריך ולטובה.
תודה רבה לסרילנקים, שהם באמת משהו מיוחד (ולא עוד הודים), לים, לחברים, לפירות ליוגה ולבורא עולם
תאילנד היר איי קאם (אגיייין)Read more