גבירותי ורבותי תפנית בעלילה

אז היום זה היום האחרון של דנידין וג׳ורדי ג׳ורדליש איתנו פה באי (ואולי גם שוהם). דן נוסע לפנום פן ומשם לנפאל, כדי לעשות לכולנו טיול הכנה בקטמנדו, ירדן נוסע לסיאם ריפ ומשם לנפאל, שוהם עדין שוקלת אם להישאר ולמשוך איתנו עוד כמה ימים באי או לחזור שוב לקמפוט ומשם לפנום פן ולנפאל. עלמה ואני מראש תכננו להישאר פה בצ׳יל עד סוף השבוע כי כיף לנו להמשיך לעשות כלום ושום, ומכאן לנסוע ישירות לפנום פן ולנפאל. קצנו בבוקר בטפטופים (תרתי משמע כי גם באופן מפתיע ירד גשם בבוקר), ולבסוף כולם התכנסו בלובי ונפסק הגשם אז הוחלט לחרוג ממנהגנו וללכת לשתות קפה טוב במחיר שכמעט מגיע למחיר של קפה בישראל. פנינו לריזורט המפונפן שבהמשך החוף, נכנסנו עם בגדי התרמילאים שלנו, המלצרים הסתכלו עלינו בשוק וליוו אותנו לשבת בשולחן בפרצוף מבולבל. למרות שראינו שאחרי המחיר המופקע יהיה עלינו גם לשלם תשר, החלטנו בכל זאת שאם כבר אנחנו כאן נפרגן בעוד כמה סנטים וכל אחד הזמין את הקפה שעליו הוא פנטז. התענגנו על הקפה שאכן היה מצוין ותוך כדי העיניים שלנו פזלו לבריכה היפה של הריזורט שהייתה ממש מאחורינו. התחלנו לחשוב מה נגיד למלצרים כדי להצליח ללכת לבריכה בקלאס בלי שיגרשו אותנו אחרי שניה ולבסוף אחרי שסיימנו לשתות את הקפה דן אזר אומץ ואמר להם שאנחנו הולכים לבריכה ונשלם על הקפה כשנחזור ממנה. כמובן הכוונה היא לא להתחמק מהתשלום על הקפה! אלא רק להצליח להחליק להם בגרון איזה שעה קלה של רביצה בבריכה! הלכנו לבריכה והמלצר עקב אחרינו ורק אחרי הגענו והנחנו לשניה את הדברים הוא אמר ״אני רק חייב לציין בפניכם שכניסה לבריכה זה 25 דולר לראש״ חחחח מממששש. התקפלנו זריז עם זנב בין הרגלים שילמנו על הקפה והתחפפנו משם. במהלך השיחה כששתינו את הקפה ירדן זרק רעיון שעלמה ואני נעבור ללילה או שניים בקליף הוסטל. ראינו את המקום מהסירה זה איזור ממש מבודד ומרוחק באי נראה ללא רוח חיים יותר מדי אבל יפה ומיוחד ושקט עם נוף מהמם וחלומי. נשמע מעניין אז החלטנו ללכת ולברר פרטים על הנושא. קודם כל הלכנו ללובי לברר על האם אפשר לקבל החזר על הלילות שכבר סגרנו בוונדרז. תוך שניה אמרו שכן אין בעיה. זה היה קל, סימון וי ראשון והתקדמנו צעד נוסף לדבר הבא שצריך לברר. האם יש סירה יחסית במחיר זול שיכולה לקחת אותנו מכאן לקליף, שהרי זה מקום מבודד ללא שביל גישה והדרך היחידה היא בסירה. התקציב היה 8 דולר לכל אחת במקום המחיר שתכננו לשלם על היוגה בשבת. הבנו שיש סירת אספקה וסחורה שעוברת פעם ביום ואפשר לקחת אותה ב5 דולר. נהדר. והדבר השלישי זה האם הקליף באמת פתוח והאם יש משם סירה לסיהנוקוויל כדי להגיע בקלות לפנום פן ביום ראשון. נראה שיש אז הכל טוב ויש מצב לשינוי תכניות מרענן ומפתיע לטובה.
משם המשך הלוז להיום היה לשבת בערסלים היפים שנמצאים בהמשך החוף בתוך המים וכבר כל השבוע חמדנו אותם והכנסנו אותם עוד מבעוד מועד ללוז של היום. אז כמתוכנן ניגשנו לשם להורדת פאניקה ורביצה טובה. היה נהדר, הבנים קצת פחות התחברו לחוסר מעש אז חיפשו תעסוקות ובסוף נשברנו והלכנו לאכול צהרים. ישבנו בוונדרז ואכלנו להנאתנו עד רגע הפרידה הדרמטי, עלמה ואני הלכנו עם דן וירדן לכיוון המעבורת כי זה הדרך שלנו חזרה לערסלים שישבנו בהם קודם ורצינו לחזור לרבוץ שם. הלכנו ביחד עם דמעות בעיניים עד שדרכנו נפרדו שם על החוף.
רוני וגיא שני חברים ישראלים שאיתנו פה באי כבר כמה ימים הגיעו גם לערסלים והצטרפו אלי ואל עלמה. ישבנו לשיחת מינגלינג עם גיא והכרנו קצת עד שהם הלכו לעיסוקיהם ולבסוף לקראת השקיעה נהיה לנו קר אז גם עלמה ואני התקפלנו וחזרנו לחדר למקלחת. בדרך חזרה עשינו עוד בירורים על המעבר שלנו מחר ואחרי שסגרנו את כל הפינות הלכנו לוונדרז לבטל את הלילות וקיבלנו החזר שזה תמיד כיף ומרגיש כמו לקבל כסף בחינם. אחרי המקלחת נשכבנו על המיטה של עלמה עם תחתונים וחזיה כי כל הבנים סוף סוף הלכו ועם נשנוש טוב של פרינגלס שדן פרגן והשאיר לנו. שפצרתי את הטלפון עם חבל ככה שנוכל לראות את הגמר של נינג’ה ביחד בלי להחזיק את הטלפון באויר, זה היה שפצור כל כך טוב והיה לי כל כך נוח ככה שנרדמתי באמצע הצפייה בפרק. התעוררתי ויצאנו לארוחת ערב, מצויידות במלא בקבוקי מים שצריך למלא בחינם. אחרי סיבוב קצר חזרנו עם זנב בין הרגלים לארוחת ערב של פרייד רייס וקארי בוונדרז עם אלה ויובל וראם וקים וגם קצת שיחקנו קלפים כמובן ואכלנו גלידה. החלטתי שבא לי לנסות לשחק ביליארד אז נטשתי את הקלפים וניגשתי לעמדת השולחנות. התחלתי לשחק עם עצמי ואחרי כמה שניות מישהי עם חזות אסיאתית ניגשה אליי ושאלה אם אני רוצה לשחק איתה. זה פעם ראשונה שאני משחקת אז חששתי אבל היא הייתה נראת כל כך שיכורה וכל כך לא מבינה במשחק אז הסכמתי. ואכן כך היה, ברמה שכל פעם מחדש כשהיה תורה הייתי צריכה להזכיר לה איזה מהכדורים זה הכדורים שלה שהיא צריכה לפגוע בהם, ולבסוף אפילו ניצחתי וקיבלתי ממנה 2 שוטים בחינם שהרמנו ביחד. מסתבר שהיא מאינדונזיה והם כמה חברים בחופשה של וייקנד פה ל3 ימים. בקיצור אחלה הזדמנות להתנסות לראשונה בביליארד וזה היה לי ממש כיף.
לסיכום היום - הטלפון שלי כבר מתחבר אוטומטית לכל הוויפייאים של כל המסעדות כשאנחנו הולכים על החוף וזה סימן שאולי הגיע הזמן לעבור הלאה… למרות שבאמת בכיף הייתי נשארת פה לעוד יומיים כי אני מרגישה שיש עוד כמה פינות באי שעוד לא רבצתי בהם מספיק… אבל עם זאת נראה שהמקום שאנחנו עוברות אליו מחר הולך להיות ממש יפה ומיוחד אז גם כיף לנסות משהו חדש ולחוות עוד מקום, ואני ממש עפה על הרעיון של ירדן שנלך לשם וגם על הזרימה של שתינו. ואם לא יהיה טוב אז לא נורא לפחות ניסינו וזה גם חוויה ואני ממש מתרגשת לראות מה נמצא שםRead more