הרי ההימליה היפים, עמק המרקה

יצאני לטיול של 4 ימים בטבע המדברי בלי אינטרנט ועם מעט חמצן. היומיים הראשונים היו הליכה מישורית לאורך נחל בצבע תכלת . בדרך, פגשנו הרבה חמורים. בכלל לדאק היא חבל ארץ של חמורים, וכידוע זו החיה האהובה עליי. 🤗
לא יכולתי להצטלם עם כולם אבל הצלחתי לתפוס כמה....
היום הראשון היה קצר. הגענו לגסט האוס מוקדם, שם קיבלה את פנינו אישה מקסימה ומבוגרת שנראה שהיא לא מפסיקה לעבוד. הבן סוג שלה, יושב בחדר מחזיק בכלי תפילה ומהנהן. די חסר תועלת...

הלכנו לנהר ואפילו הספקתי לשנוץ (; בערב ישבנו עם עוד חבורת בנות שהצטרפה אלינו בחדר האורחים של הגסט האוס, החדר היה מלא בשטיחים ושולחנות נמוכים. שתינו תה ושיחקנו קלפים.
בבוקר קמתי בשש וחצי מוקדם מאוד במיוחד כדי להספיק למקלחת. זו לא הייתה סתם מקלחת. הלכתי לבאר, שאבתי מים לג'ריקן של דלק. את המים הכנסתי לתוך מחשיר שחימם את המים שיצאו רותחים מהצד השני לדלי. את הדלי הרותח, לקחתי למבנה בוץ ואבן שהיה בו חור אחד. עם פחית שימורים התקלחתי והסתבנתי. חוויה אנתרופולוגית ממעלה ראשונה!
נפרדנו מהאישה ויצאנו לדרך. המשכנו לאורך הנהר שהיה הנהר עם הכי הרבה גוונים של אבנים שראיתי בחיי. אדום, וורוד, טורקיז צהוב חום.... היה בלתי רגיל. בדרך פגשנו נזיר בודהיסטי, בגלימה אדומה שהלך לך לו לפנינו. היה לו את החיוך הכי רחב שראיתי בחיים שלי. נראה שהאיש הזה פיצח את הסוד לחיים הטובים למרות שהוא בטח חיי בעוני כמו שאר האנשים שראינו בדרך.... כמובן שהצטלמנו איתו(;
לאחר יום ארוך של הליכה הגענו לגסט האוס נוסף. שם היינו בערך 21 מטיילים. זה היה גסט האוס משפחתי והיה יפה לראות איך כל המשפחה ( הפעם כולל האבא) מתגייסת להכין ארוחת ערב. אני וחברה שאלנו עם אפשר לעזור, אז קיבלנו שק שלם של אפונת גינה. הפרדנו את האפונים מן הקליפה. עבודה כיפית וטרופויתית

היום השלישי כבר היה עלייה במדרגה מפחינת קושי. צריך לזכור שהתחלנו את הטיול בגובה של מעל 3500 מטר. ביום הזה עלינו כ- 800 מטר. אין ספק שמרגישים את זה בנשימה. עלייה הייתה קשה ובלתי נגמרת. פה זו היזדמהות להתוודות שאני לא כזה בכושר כמו שחשבתי.... למרות שאני מתמידה בשיעורי יוגה בירושליים.
עליתי לאט אבל הנופים היו מדהימים. הרי ההימליה שדרך אגב שונים לחלוטין ממה שדמיינתי אותם, גבוהים צחיחים ואדומים. הגבהים המטורפים נותנים זווית מיוחדת על הנוף והצלחנו לראות למרחקים אדירים. אחרי העלייה הקשה הגענו לאגם שבמרכזו פסל של הבודהה. בכלל שמתי לב שהאנשים כאן מאוד דתיים. לכל אורך הדרך ראינו מונומנטים דתיים וערימות של פלאקטים מאבן שעליהם גתוב בכתב טיבתי תפילות ואת הסיפור של העם הטיבטי.
באגם נחנו ואני אפילו נרדמתי, המים היו קפואים והיו אמיצים מבינינו שהגיעו עד לבודהה.לא הייתי אחת מהם

מקום הלינה של היום השלישי היה אחר לחלוטין. הגענו למתחם האוהלים וקיבלנו אוהל אחד גדול עם המון סמיכות ( שוב ישנו כולנו באוהל אחד) האוהלים היו באמצע אחו יפיפה שבו הסתובבו סוסים חמורים פרות חפרפרות ועיזים. השקיעה הייתה מאחורי הירים אבל השרתה ה עלינו אור יפה בכל מקרה. בלילה, ישבנו בתוך אוהל לארוחת ערב. היה קפוא אבל טעים. הערב היה קצת דרמטי כי אחד המטיילים חטף מחלת גבהים, היה קצת מפחיד אבל אחת הבנות שטיילה איתנו היא פרמדיקית והיא לקחה את העניינים ישר לידיים. הצליחה להזמין חילוץ של מסוק ואנשים שיבואו רגלית להביא לו עוד חמצן...
היום האחרון עלינו עד לגובה 5300 עלייה קשה ויפיפיה להגיע לפס, הנקודה הכי גבוהה היה מספק בטירוף. בפסגה ראינו את המסוק נוחת בדיוק 10 מטרים לידנו, לרגע חשבתי שהמסוק יחתוך אותי לשתיים, אבל כנראה שהצבא ההודי מאוד מקצועי. אני עדיין שלמה (;

הדרך למטה הייתה ארוכה מאוד, נופים יפיפיים אחרים מכל מה שראינו עד אז. הרי סלע בצבעי אדום חמרא וטורקיז, שילוב בלתי רגיל. ירדנו לתוך קניון שבמרכזו עובר נחל של מי שלגים. כדי לעבור את הדרך, חציתי את הנהר בערך 30 פעמים. הלכתי לבד, קצת שקט.1
האמת שעד הטראק, חשבתי שהנופחם פה בלדאק מדהימים אבל הם לא הצליחו לגעת במיטרים של הלב שלי. כנראה שכדי שזה יקרה צריך קצת ללכת ברגל.

זהו היום אנחנו נפרדים מלה, נוסעים כולנו למנאלי
מתרגשת לקראת אזור חדש בהודו!Read more