פרידות ממקומית ומאנשים

את היום האחרון עם תומר תכננו להעביר בניצול העיר. מי ידע שכבר די ניצלנו אותה.
כך יצא שבעיקר שוטטנו ברחובות, אכלנו אוכל טעים, שקלנו ללכת לאקווריום הגדול במזרח (יקררר), נסענו ברכבת העילית המופלאה ועברנו לישון ליד הקאווסן לחוויה מיטבית.
הלכו גם ללומפיני, אחרי שתומר סיפר שביום וחצי שבילה לבד בעיר הלך פעמיים וראה אינספור לטאות כוח, ותמיר לא יכול לדלג על הזדמנות שכזו.
בפארק ישבנו ואכן די מהר צפינו בהמון לטאות, שוחות, הולכות, אוכלות, וכולן קצת מפחדות מאיתנו למרות שאנחנו חמודים נורא.
אחכ הלכנו לבית לבד בניסיון להדפיס מסמכים לויזה. אבל בית חבד כמו בית חבד לא יכולים לתת לך פשוט תשובה אתה תמיד צריך לחכות שם קצת ואם כבר מחכים מה לא תאכל? תיכננו לנשנש משהו בקטנה ובערב ללכת למסעדת יוקרה במחירי תאילנד כדי להיפרד בצורה חגיגית.
כך יצא שאכלנו חומוס מעולה! עם גרגירים, פיתה, סחוג וחמוצים כמו בארץ.
וואלה היה מרגש
אפילו תומר שלפני דקה אכל חומוס בארץ אמר שהיה טעים!
אחכ קינחנו בעמדת החטיפים מהארץ- קליק כריות וביסלי פאלפל קיבלו טעמים של מסעדת מישלן
כמובן שאחרי היינו חייבים להישלח קצת במיטה במזגן כמו אחרי כל חומוס טוב ותומר אפילו נרדם לכמה שעות טובות (אירוע מרגש מאד מאחר והוא סובל מקשיי שינה כל הזמן שהוא פה)
כשהתעורר לבסוף יצאנו קצת לעיר ואפילו נפגשנו עם גילי וחוצקס שהגיעו באותו יום לבנגקוק.
ביציאה פגשנו שתי בנות שיכורות/ מסוממות ברחוב עם בחורים שהיו החברים שלהם אבל לחלוטין לא תרמו לסיטואציה, ניסנו מאד לעזור להן ואפילו לנסות להזמין אמבולנס. בסוף כמה מקומיים ממש דחקו בנו ללכת והכניסו את הבנות למונית לא לפני שדאגו להסביר לנו שאחד הבנים בכלל לא בן ושהוא אח שלה והבחורה המעולפת השנייה אחותו ושהיא בת 25 למרות שהיא לא נראתה יותר מ17. בחוסר אונים הלכנו. ואני שמחתי מאד שאני לא מטיילת לבד, שזו לא אני שם בסיטואציה הזו שלא משנה כמה אנשים ברחוב מנסים לעזור זה לא באמת אפשרי, ושהשירותים פה ככ נוראיים שאם היה קורה לי משהו ברחוב היה לוקח 20 דקות רק ליצור קשר עם האמבולנס ועוד לפחות חצי שעה עד שהוא היה מגיע ומי יודע אפ הוא היה מבין אותי. כאב לי כל כך על הבחורה הזו ופחדתי מכמה קל היה לאנשים האלה לקחת אותה בסוף בלי שתראה רופאה למרות ששמונה מערביים ניסו לעזור לה בכל דרך שחשבו.
זו הייתה סיטואציה קשה לערב האחרון פה, ואחרי היה הרבה יותר קשה להתעלם מכל הבחורות שמדדות בקושי ברחוב.
אחרי ניסנו קצת לשכוח ולסיים את הערב בצורה יותר נעימה, דיברנו ופטפטנו עד שכבר היה מאוחר ושעות השינה היה דלות
מחר על הבוקר אנחנו עוברים וזה שוב מרגש ומוזר אבל גם מרגיש קצת שזה לא באמת משנה כי באמת בכל מקום פשוט כיף.
מקווה שגם שם יהיה שמחRead more