Arta

קמנו במלון דרכים המהממם שלנו, אכלנו ארוחת בוקר ביתית, קשקשנו ביוונית שוטפת עם בעלי המקום ויצאנו לדרך.
הדרך היתה מקסימה, מלא הרי שלג מסביב ונוף ירוק ויפה עם נחל ואגמים.
הגענו לחור שאין בו כלום והוייז הודיע שהגענו ליעד. ביעד לא היה כלום, אפילו לא מכולת לקנות לחמניות לדרך. פתאום נתקלנו בשלט מאיר פנים עם מפה של הטיול אותו תכננו לעשות. ירדנו מאושרים מהרכב והתחלנו לחפש את תחילת המסלול, שהתבררה כמשימה קשה עד בלתי אפשרית! אין נפש חיה בכל הכפר, זקנה שפגשנו ברחה מאיתנו כשניסינו לפנות אליה, כמעט שהתייאשנו עד שלפתע שמענו קולות ילדים ברקע שבישרו את השלט לתחילת המסלול שהיתה כרוכה בחצייה של נחל סוער שיוסי שכנע אותי שאני מסוגלת לעבור. בפחד רב בעיקר על התחת ותוך כדי הסחפות קלה עם הזרם, החצייה הסתיימה יחסית בטוב…למעט הדרכון שלי ששחה גם הוא בתוך המים. לאחר החצייה הגענו לצומת עם שלט מאיר עיניים שרשום עליו ביוונית שוטפת משהו שהוא לא השם של המפל שאנחנו מחפשים, כמובן שהלכנו לכיוונו. עלינו שעה בתוך יער הגענו למקום מקסים מוקף הרי שלג וכנסייה נטושה והבנו שכנראה זה מה שהיה רשום על השלט. חזרנו למטה לצומת עם השלט, השעה היתה 17:15 וסוף סוף הבנו את המפה של האיזור ואפשר להתחיל את הטיול, הללויה.
מכיוון שפחדתי כל כל מהמעבר במים חזרה ואיכשהוא שכנענו את עצמנו שבמקום אחר המעבר יהיה יותר קל, קבלנו החלטה לא הגיונית ולא אחראית ללכת 2.5 קמ של עליה וירידה ולחצות את הנחל במקום אחר ועל הדרך לראות את המפל שזה בעצם היה היעד של הטיול.
הגענו שוב לחציית הנחל במקום אחר שברובו היה יותר סוער מהמעבר שעברנו בהלוך. למזלנו מצאנו קטע קטן קצת פחות סוער ובשעה 19:00 בערב ליל הסדר חצינו את ים סוף.
לאחר עליה תלולה ועוד כמה אתגרים, הגענו לרכב, הלכנו לאכול בטברנה מהממת מוקפים הרי שלג.
הקטע המצחיק שאחרי שהיינו כל היום לבד לגמרי, הגענו למלון מלא בישראלים ואפילו שמענו ו״היא שעמדה״ מאחד החדרים.Read more