Merak

הימים בלה עברו בכיף, הגענו ליום התאפסות שתכלס כלל יום אינטנסיבי של הסתובבות בכל העיר והמיין בזאר. ביום למחרת בעיקר התעסקנו בלשכנע (להתחנן) לישראלים שיבואו איתנו לשלושה ימים טיול בנוברה ואלי כדי שנמלא את כל המקומות בואן ויהיה לנו מחיר טוב.
כל סיבוב בעיר התאהבנו בה יותר, הנוף של ההרים המדבריים עם השלג פשוט מהמם ביופיו, האוירה הרגועה, האירוח הנעים והאנשים הנחמדים, שלא כל כך תואמת את הודו.
ניצן חברה שלנו שהצטרפה לחבורה העבירה לנו יוגה וזה היה ממש כיף, ובאחד הימים עלינו גם לshanti stupa לקראת השקיעה לתצפית יפה יפה על העיר, וכמובן אכלנו מלא אוכל הודי מקומי וטוב.
ביום שישי יצאנו חבורה עליזה של 12 ישראלים לנוברה ואלי. נסיעה מטלטלת ומתפתלת כרגיל, אבל עברה באוירה טובה וכמובן מוזיקה להרמת המורל. עצרנו בדרך בדיונות חול ונהננו מכמה דקות של אווירת דרום אמריקה בנסיעה עם הטרקטרונים בדיונות. אחרי ארוחת טובה בדאבה ליד נסענו לכפר שבו נישן הלילה. החבורה שלנו ירדה בכפר לסבב חיפוש הוסטלים וה6 הנוספים המשיכו לכפר הבא לעוד איזה אטרקציה של רכיבה על גמלים שאנחנו בחרנו לוותר עליה הפעם.
בגאסט האוס הראשון שנכנסנו אליו פגשנו איזה דידי ממש נחמדה, היו שם רק 2 חדרים לישון וזה לא הספיק לכולנו… היא לא הייתה טובה כל כך באנגלית אבל רצתה מאוד לעזור אז הצלחנו לתקשר ולבסוף היא אמרה שנבוא אחריה לגאסט האוס אחר שבו יהיה מקום לכל הישראלים לישון ביחד.
אחרי הליכה של איזה 15 דקות לפרברי הכפר הגענו לאיזה בקתה חמודה עם מרחב של סלון גדול שבו כולנו נוכל לישון ביחד על מזרונים על הרצפה. ממש מקום חדש ויפה שנבנה לאחרונה ונפתח לאירוח לפני 3 חודשים, בדיוק כמו שניצן ואני רצינו שיהיה היום בערב, ואפילו ממש מעל ומעבר לכל דימיון. גורל? קארמה? או סתם מזל? לא נדע אף פעם…
העברנו את הערב בכיף בהוסטל, בזמן שכל המשפחה - דודים אחים ונכדים הגיעו כדי להכין לנו ארוחת ערב חגיגית של יום שישי. בהוסטל בחדר ליד ישן גם איזה הודי שהוא יוטיובר מטייל ומתעד את הטיול שלו בהודו. הוא כמובן צילם אותנו בארוחת שישי וגם ביקש שכל אחד יספר מה הוא הכי אוהב בהודו.
לקראת השינה פרסנו את כל המזרונים והשמיכות והלכנו לישון באוירה קוזית חבורה של ילדים חמודים ומאושרים.
קמנו לעוד יום שהוצג לנו כנסיעה של 4 שעות עד לאגם Pangong lake, בסוף מצאנו את עצמנו שוב תקועים 10 שעות בתוך הואן וכשהגענו התחלנו לחפש גאסטהאוס שיכול להכיל את כולנו. כפר ראשון, ועוד אחד והמשכנו עוד לכפר השלישי ולבסוף מצאנו את המקום המושלם בכפר הכי יפה באגם. מהר מהר החלפנו לבגדים תרמיים ורצנו להינות מדקות אחרונות של גולדן האוור. שוב דאל באט והפעם הולכים לישון שלושה אנשים ביחד במיטה במקום על מזרונים.
הוחלט שקמים לראות את הזריחה, אז כיוונו שעונים ובסוף רק עלמה דן ואני הרציניים שבחבורה קמנו, לקחנו איתנו ג׳בל וכיסאות ושמיכה וישבנו ביחד מול האגם כמו חבורת זקנים. האמת שהזריחה לא הייתה כזאת מיוחדת אבל היה כיף לקום מוקדם ולהינות מכמה שעות רגועות באגם לפני הנסיעה בכביש המתפתל חזרה ללה.Read more