Chopche Kholā

נסיעת לילה בנפאל.
כיסאות מרופדים אבל לא נוחים במיוחד, מוזיקה נפאלית רועשת ברמקול של האוטובוס או סרטים נפאלים מוקרנים במסך, האור לגמרי דולק עד איזה 1 בלילה, כולם מדברים וצועקים (ישראלים ונפאלים כאחד), מים מטפטפים עלינו מהגג…תתפלאו, זה הפריע לי קצת לישון, אבל לא יותר מדי. של קצת יותר התקשתה לאורך הדרך להירדם ולא ישנה כל כך בלילה הזה.
5 בבוקר מגיעים לקטמנדו, מחכות איזה שעה וחצי על המדרגות מחוץ למשרד של סוכנות שלום וסוף סוף לאמה הבחור מהסוכנות מגיע. לקחנו את כרטיסי האוטובוס, הפקדנו את התיקים שלא באים איתנו לטרק. כמה דקות לפני שיצאנו פתאום דינס הפורטר גייד שלנו מהאנפורנה הגיע לסוכנות, אמרנו לו שלום בהתרגשות רבה, מאוד שמחנו לראות אותו, וגם הוא מאוד שמח לראות אותנו (5 דק אחרי זה שלח כבר הודעה לדן ועדכן אותו על המפגש). מיהרנו לרדת לרחוב לקחנו מונית לתחנה המרכזית, כשהגענו כנראה נראנו קצת אבודות אז איזה בחור נחמד ניגש לעזור לנו למצוא את האוטובוס הנכון שאנחנו צריכות לעלות עליו. נוסעים ונוסעים, הפעם הדרך בחלקה מבטון סלול, אבל כמובן שלא כולה ויש פתאום נסיעה על אפר ואז שוב כביש סלול… וכמובן שהבטון שבור, בורות ואבנים על הכביש (מה קורה ח׳ברה כבר סללתם כביש תעשו פעם אחת משהו כמו שצריך!). ב13:30 עצירה בדנצ׳ה בצ׳ק פוינט, ממהרות לרדת כדי לשלם פרמיט (אישור כניסה לשמורה) ומצליחות להשיג את האישור ביתר קלות ובנוסף האוטובוס עמד וחיכה עד שכולם יסיימו עם הפרמיטים שלהם, היינו כבר מוכנות לזה שנצטרך לרדת ולתפוס אוטובוס אחר לכפר שממנו מתחיל הטרק שלנו, אז מבחינתנו זה ממש הצלחה. מהרגע שיצאנו מפוקרה 19 שעות בדרכים והגענו סוף סוף לsyabru benci. הידד!
קודם כל מוצאות מסעדה מקומית לאכול בה מומו וצ׳אומין (נודלס). מתאפסות על עצמנו ואז מחליטות כבר להתחיל ללכת לכפר הבא כדי לחסוך לנו מהיום הליכה מחר. הדרך הייתה לצד נהר גועש, הגענו לאיזה גאסט האוס לצד הדרך וראינו את שתי הישראליות שנסעו איתנו באוטובוס. ישר שאלנו אם יש להם וויפיי במקום כי אנחנו חייבות להזמין כבר כרטיס טיסה ושמענו שבהמשך הטרק יש בעיות קליטה. הם אמרו שכן אז התיישבנו לתה וניצלנו להם קצת את הוייפי, אחרי הרבה ניסיונות וחיפושים בסוף מצאנו דיל זול וטוב והזמנו כרטיס! וידאנו שיש גם תיקים גדולים כלולים עם הכרטיס, אבל הפלא ופלא באישור הזמנה לא הופיעו בתיקים הגדולים בטיסה בין דלהי למנילה😨 והיה נראה שהמחיר הזול עלה לנו בטעות חמורה שבסוף נצטרך להוסיף הרבה כסף בשביל התיקים. היה כבר מאוחר, תכף שקיעה, הבנו שאין מה לעשות צריך להמשיך ללכת ואולי יהיה קליטה או וויפי מחר בכפר כדי ליצור קשר עם החברה, המשכנו מהר ללכת והגענו סוף סוף לDomen. ראינו שלשל יש קצת קליטה אז אמרנו שנחכה לבוקר כשהיה confirm על ההזמנה ונראה מה עושים. נכנסנו לגאסט האוס הראשון שראינו. היו שם משפחה - כמה נשים וכמה ילדים, לא ברור איפה הגבר ומי מהן האמא.
אחרי הורדת פאניקה וניסיון של של לעשות כביסה התיישבנו בדיינינג הול והמתנו לארוחת הערב שלנו. אחד הילדים, איוס שמו, בן 12, ישב בשולחן לידנו עם מי שהוא טוען שהוא אח שלו (אבל אנחנו לא מאמינות לזה הוא ממש נראה הרבה יותר גדול מכל שאר הילדים…) פתאום הם שלפו טלפון והתחילו להצטלם איתנו בלי הפסקה מכל זוית אפשרית. זרמנו איתם והבנו שהם רוצים אינטראקציה אז דיברנו קצת (בעיקר עם איוס שלומד בפנימיה בקטמנדו ולכן יודע אנגלית טוב אבל עכשיו יש לו שבועים חופש בבית בגלל חג השנה החדשה).
גם הילד הקטן הצטרף, בערך בן 4, השתעשענו איתם עם הששבש והיה ערב מאוד מבדר, שהסתיים בהצעה שלנו לאיוס להצטרף אלינו לקצת ליום הליכה מחר. שיחדנו אותו עם העוגיות שלנו ואמרנו לו שאם הוא רוצה הוא יכול לבוא ואחרי העצירת פקל בבוקר לחזור למטה לכפר שלו ואנחנו נמשיך לכפר הבא.
נראה בבוקר אם הוא יבחר להצטרףRead more