Dhikur Pokhari

הבוקר התחיל קשוח, קמתי עייפה עם גוף קצת כואב כי המזרון היה קשה באופן מזעזע וכנראה הקור קצת גרם לי להיות מכווצת כל הלילה. התארגנו והתיישבנו לארוחת בוקר, שמתי נעלים, וחיש מהר כל הכאב מהגוף עבר לחלוטין והתנקז רק לעקבים שלי (בגלל הנעלים כמובן). התחלנו ללכת, לא עברו 5 דקות וביקשתי מהגו את הסנדלי שורש ללכת איתם היום כי עם הנעלי טיולים שלי זה בלתי נסבל. ממש הייתי מתוסכלת וכועסת וניסיתי שלא להקרין כלפי חוץ. כל האנשים מסביב (למרות שהם חברים טובים ואני מרגישה איתם בנוח כמובן) גרמו לי להתכנס בתוך עצמי, לא כל כך דיברתי רק החלפתי נעלים הרגשתי ממש הקלה והמשכנו ללכת. אני עדין הייתי עם לב כבד על הנעלים שפשוט איכזבו ודפקו לי קטע מסריח. אחרי עוד 5 דקות רועי עצר למדוד מכנסים ארוכים חמים וראינו שיש שם גם נעלים אז קניתי עוד נעלים למקרה חירום שיהיה לי למחר או להמשך בכללי אם אצטרך ולא אצליח לסדר את הנעלי הרים. התיק קצת התמלא ותפח בנפח ובמשקל מכל הנעלים אבל לא היה לי כל כך אכפת מהמשקל וזה לא הכביד עליי עם הסנדלים זה היה לי סבבה.
המשכנו ללכת וממש מהר תפסתי קצת קצב והלכתי לבד מקדימה (חוץ מג׳ורדי שיצא קודם והיה לפני כולנו) הסנדלי שורש היו לי ממש נוחות וההליכה הייתה לי כיפית.
גיליתי על עצמי 2 דברים ששמחתי מאוד לגלות על עצמי
הראשון זה שהרבה יותר כיף לי וקל לי ללכת לבד. אין מה לעשות רק ככה אני מצליחה ללכת בקצב שלי, ואני מצליחה להינות יותר מהדרך כשפחות קשה לי, אני נהנת מהמחשבות שלי עם עצמי, באמת יכולה להעביר ככה הרבה זמן, וכשקצת משעמם לי מוזיקה ברמקול לגמרי עושה את העבודה. ובאמת היום הליכה היום היה לי הכי כיף בטרק אולי חוץ מהקטע שבו שיחקנו כולנו משחקי דרך, כי אין מה לעשות כשיש אוירה טובה אז יש אוירה טובה וזה הכי כיף בסופו של דבר האנשים שאתה איתם.
הדבר השני הוא שאני מאוד שמחה לגלות על עצמי שמה שהכי מעודד אותי ומרים לי את המצב רוח זה אני בעצמי, וזה לא תלוי באף אחד או בשום דבר אחר חוץ ממני.
צמצמתי לג׳ורדי והגענו לעצירת ביניים בכפר שבו מגדלים מלא תפוחי עץ. הייתה התכנסות של כל הישראלים וגם חברינו הטובים הגיעו כמה דקות אחרינו, כולם הגיעו בערך באותו זמן. עצרנו לאפל פאי טעים במיוחד, ומשם ג׳ורדי המשיך ואני מייד אחריו שוב בפער משאר החבורה. לאורך כל היום הלכנו כל אחד בקצב שלו, מדי פעם בנפרד, מדי פעם הקצב שלנו התחבר והלכנו ביחד עם מוזיקה או סתם דיברנו, עברנו כל מיני מטיילים אחרים לאורך הדרך, והייתי גאה בעצמי שתמיד אנחנו היינו אלה שעקפנו ולא עקפו אותנו.
הגענו לכפר הבא לעצירת צהרים, בהתחלה חשבנו ג׳ורדי ואני רק לנוח כמה דקות ולהמשיך דוך עד לסוף היום שנמצא במרחק 3.5 קמ מאיתנו, אבל בסוף החלטנו להישאר ולעשות עצירת צהרים עם חברינו הטובים שחסרים לנו לאורך היום בהליכת הבדד. ואכן כך היה.
עשינו קצת צחוקים עם דינס ומורגש שהחיבור כבר ממש טבעי איתו ושהוא מת על דן. הוא אמר שמחר יש 2 אופציות להליכה ואנחנו צריכים לבחור בין הליכה קשה עם יותר עליות וירידות ויותר קמ, או הליכה קלה וקצרה יותר. החלטנו לבינתיים שלא להחליט ונחשוב על זה בערב. בסיום העצירה המשכנו ללכת שוב באותו הנוהל כמו שהיה כל היום. המקטע האחרון היה עם עליות נחמדות ונוף יפה ואפילו הגענו לגובה שבו יש שלג ועברנו בשביל עם שלג לצידנו. סיימנו את היום ב15:15 הכי מאוחר עד כה, בדיוק כשהתחילו רוחות והתקרר מאוד. הגסט האוס שלנו להיום ברמה נמוכה יחסית- חדרים קטנים וצפופים והתנאים לא משהו בכלל… אבל בחדר אוכל שבו אנחנו תכלס מבלים חצי מהיום יש חלונות שקופים כאלה ורואים מסביב נוף מהמם עם מלא הרי שלג, אז לגמרי שווה את התנאים הירודים. ישר נכנסנו לחדרים, התארגנויות, העברת זמן במשחקים עד הארוחת ערב ופרשנו לישון, לא לפני שקיבלנו כולנו החלטה שמחר עושים את היום הקל ומגיעים בפנאן למנאנג, שם נעשה את היום מנוחה שלנו ב3,500 על מנת להסתגל לגבהים ונמשיך בטרק.Read more