Nepal
Rāni̇̄ Pokhari̇̄

Discover travel destinations of travelers writing a travel journal on FindPenguins.
Add to bucket listRemove from bucket list
Travelers at this place
  • Day36

    Ad Lo Yada Highway

    March 17 in Nepal ⋅ ☀️ 26 °C

    יום אחרון בבנקוק
    קמנו ליום סידורים של לפני טיסה
    אוכל טוב, סרט, כביסה, קינוחים אחרונים: מנגו סטיקי רייס ורוטיייי (איילת ניסתה עם בצה והתרגשה עד מאוד)
    מילות סיכום לתאילנד:
    אין מאושרים מאיתנו להתחיל את הטיול במדינה המופלאה הזאת, נופים מגוונים, הדברים יחסית מודרנים ונגישים, וכמובן שיש עוד המון לראות ולחוות אבל אנחנו לא יוצאים בתחושת החמצה.
    התאילנדים עם כלכך מפתיע באדיבותו וברצון הכן לעזור שהקושי לעזוב טמון בעיקר בהם.

    קמנו לבוקר של טיסה
    יודעים מה מחכה לנו בהמשך נאלצנו להיערך נפשית ליממה של טיסות וקונשקשן 12 שעות בסרילנקה, מסתבר שנפאל קשה להשגה, ואנחנו סבלניים.
    הזמן עבר בעצלתיים, בין קריאה שוטפת לנסיונות שינה על הרצפה הקרה פיצה האט וכריכים סבירים.
    בסוף עלינו על הטיסה הנחשפת ונחתנו בנפאל (יום חמישי) בהתרגשות מרובה שדחקה לצד בקלות את העייפות.
    כבר בדרך לתמאל (רובע התיירים המרכזי בקטמנדו) ניכרה בעצמה השונות מתאילנד שהתרגלנו אליה.
    הכבישים בקושי סלולים, מלא צפירות ואין התחשבות בנתיבים, ההליכה ברחוב מצריכה ריכוז שיא כדי לא להידרס וכמו מלא גירויים שקופצים לתוך הראש שלך.
    הגענו להוסטל החמוד שלנו, עם באבו ודיפאק ואחרי התמקמות תמיר ויעלי היקרים שהתגעגעתי אליהם המון, ומגשימי חלום המפגש בנפאל עוד מימי הערבה, הגיעו לאסוף אותנו להימרח בשמן קוקוס ולחגוג את ההולי.
    כמו עדלאידה משוגעת עם קונספט צבעוני, כל עובר אורח מברך אותך בהולי שמח ומורח עליך ביד נדיבה צבע על הפנים.
    רקדנו, שתינו בירות מקומיות, צחקנו, אכלנו אוכל מקומי (מומואים ודאל באט איזה כיף! מטובל מאוד וטעים, 5 אזני המן)
    חזרנו להירגע ולראות שקיעה על הגג של ההוסטל של תמיר ויעל וכל הישראלים שנמצאים בקטמנדו. נפגשנו באיחוד מרגש עם עלמה כרמל ודן ועוד הרבה חברה שפגשנו בתאילנד (מורגש גל הנדידה העונתית של המוצ'ילרוס)
    חזרנו להוסטל למקלחת, הירגעות וציפייה לחבילה גדולה ומרגשת במיוחד מהארץ, נדי חברנו הקרוב, נעים ההליכות, המצודד, והאינטיליגנט.
    האיחוד היה שמח במיוחד ויחדיו יצאנו לשוטט ברחובות מוכים ההאנגאובר והמתנודדים של התאמל
    התיישבנו לאכול במסעדת פועלים רעועה ומדיפה ריחות גז, בתקווה שנקבל את מה שהזמנו, הייתה חוויה קולינרית ותרבותית שמחה ביותר.
    המשכנו להלך ומקומה שנייה נשמעה מוזיקה, הסקרנות משכה אותנו למעלה, ומפה לשם הצטרפנו למסיבת נפאלים בה כיכבנו בריקודים וצהלולים.
    לסגירת היום הלכנו ליוג לשבת עם תמיר ויעל ולתכנן את הטרק הקרוב שיבוא עלינו לטובה והצפנה לפוקהרה.
    משם חזרנו להוסטל סופסוף לשינה אמיתית ונוחה
    לילה טוב וחלומות צבעוניים
    Read more

  • Day40

    יום ארגונים בייבי

    March 21 in Nepal ⋅ ☀️ 28 °C

    קמנו בפנאן לארוחת בוקר
    בדרך חזרה לקטמנדו הספקנו לתפוס טרמפ בבגאז' משאית נסורת ולהתכוון ליסוע לתאמל, חזרה להוסטל הביתי שלנו, ולמרות כל הווידואים מול הסדרן והמקומיים להגיע לצ'אמל (שהסתבר שנשמע ממש דומה ונמצא שעה הליכה מהתאמל).
    העברנו את היום בארגונים לטרק ונפגשנו לארוחה חגיגית שכוללת פיצות מעולות, בירות וקינוחים!? (פעם ראשונה שקינוח הוא לא יוגורט מתוק) בפייר אנד אייס (10 נגרקוטים והלוואה מהבנק).
    Read more

  • Day38

    אל הכפר

    March 19 in Nepal ⋅ ☀️ 27 °C

    קמנו מוקדם מהשעון
    סיבוב קצר בתאמל לכביסה ומוצרי הגיינה לאיילת, מפגש עם תמיר ויעל ויצאנו ארבעתנו להליכה דרך הבזאר לכיוון תחנת האוטובוס.
    חשש מציאת הקו הנכון התפוגג מהר כשבן רגע תפס אותנו בחור ופשוט העלה אותנו לאוטובוס הנכון תוך כדי הוא מעדכן את הנהג.
    התרחקנו מקטמנדו והסתכלנו על נוף הכפרים חולפים על פני החלון.
    ירדנו בצ'נגוריאן והתחלנו הליכה לכיוון נגרקוט בו נחנה ללילה.
    מה שחשבנו שתהיה הליכה אינטימית בטבע התבררה כהליכה שיותר מזכירה בין ג'בליה לרפיח.
    על שבילי עפר, צופים במקומיים חיים את היומיום, עובדים את השדות, מכינים אוכל וקצת נגנבים הרבה מחייכים אל המטיילים הזרים שמולם.
    למרות הכל הדליק אותנו לפגוש באנשים חדשים ונופים שונים, שמרנו על אווירה טובה וצחקנו המון.
    ברגע הנכון הגיע אלינו טנדר טרמפ משמיים, קפצנו על הבגאז' ודהרנו לנגרקוט.
    מצאנו הוסטל מומלץ ופגשנו מארח מדהים חם ונחמד בשם שוואווק.
    שמנו בגדים חמים, עלינו לראות שקיעה שהייתה מדהימה ושמחה אותנו אחרי שהאופק במשך כל היום היה עטוף באובך סמיך שלא מאפשר לראות הרבה.
    המשכנו למסעדה מגניבה עם נוף משגע וישבנו עם סוואווק לצ'אי מסאלה שאין מילים ( 10 חישגוזים).
    נפתח הרעב ופתחנו שולחן מגוון וטעים לארוחת ערב שחתמה אצלנו את ההבנה שהאוכל הנפאלי לוקח את התאילנדי.
    ‏חזרנו להוסטל, תמיר הפסיד את יעל לשוואווק בפיפא ואנחנו הלכנו לישון עם שעון מעורר לראות שקיעה בתצפית יפה.
    ‏לילה טוב וחלומות מתובלים במסאלה.
    Read more

  • Day93

    ימי קטמנדו - סוף.

    May 13 in Nepal ⋅ ⛅ 24 °C

    פרידה מרגשת מנדב אהוב נפשינו שאחרי חודשיים של טיול ביחד חוזר לארץ, נאחל לו בהצלחה בתפקיד החדש בעבודה ונצפה לטיול המתקרב למרוקו.
    מאורן נפרדים לקצר עד מפגש בלתי נמנע בהודוו
    *אטרקציות*
    קזינו - מבולבלים מאוד נכנסנו פנימה, חזינו בהזייה שהולכת שם בפנים ויצאנו, לא לפני שאיילת סיפקה את יצריה במכונות המזל.
    קיר טיפוס - עומר ואני הגענו לקיר בולדרינג בתאמל, נאבקנו במסלולים ועשינו אימון, בוקר של תותחים
    סרט - קניון ובית קולנוע שלא ברור איך הם נמצאים בלב קטמנדו, פאר מלווה בחבית פופקורן ומזגן. קשה לאמר שדר סטריינג עמד באותו הסטנדרט אבל אחרי חודשים בלי קולנוע זה לא ככ משנה.
    גן החלומות - ישיבה בפארק בוטני ובתשלום בלב העיר, פירות מוזיקה סנאים וספרים, פיקניק תל אביבי לרביצה של בוהוריים.
    בית חולים - עומר ואני יוצאים לבדיקות שונות ומשונות כדי לייצב ולאשש בעיות רפואיות, עומר עושה בדיקת דם בחרדה ככ גדולה שהוא לא יכול להימנע מלצחוק בסופה.
    בנום צ'ה - גלידה אמריקאית שאיתה אנחנו מסיימים כל ערב, בנוהל
    ללייקרס - שהסדרה עליה מצופפת את שלושתינו במיטה זוגית כל ערב להנאת צפייה מובטחת.

    נשאר להודות לנפאל המשגעת, להימלאיה, למקומיים האדיבים ברמות קשות, לדל באט, למקורות המים, להרפתקאות, להזדמנויות ולכל החברים שהתלוו.
    הגיע הזמן להחליף תקליט להודו, ההתרגשות בשמיים.
    שיהיה לכולם לילה טוב וחלומות מסט בוליוודי
    פיס
    Read more

  • Day68

    נסיעת 17 השעות ובלאק ג׳ק

    June 10 in Nepal ⋅ ☁️ 23 °C

    הצטרפתי במזרח נפאל לקיקי ואיתמר, עלינו עוד קצת להר לברוח מהחום.
    הם באו עם אופנועים כלל הדרך מקטמנדו, וברוב השיחות שלנו השווינו מסלולי נסיעה. הם מסתבר נסעו בדרך היותר חמה משלי. כן. יש חם יותר. אחרי חם יש רותח. אז נגיד ואני הייתי באזור רותח, הם היו בלוהט.
    עכשיו, אני לא מדברת על חום יולי אוגוסט מטקות ומים בחוף הדרומי בהרצליה. אני מדברת פה על דרגות חדשות לגמרי. זה שם את יולי אוגוסט והחום הזה של תל אביב של שרית חדד בכיס הקטן שיש בכיסים הקטנים בג׳ינסים אם אתם מבינים למה אני מתכוונת.
    בכל מקרה יום למחרת החלטתי לקחת אוטובוס חזרה לקטמנדו ולשים סיומת לחגיגה הזאת.
    10:0 איתמר ואני ישבנו לאכול בדהרן, הוא ממשיך לקטמנדו על אופנוע ואני על אוטובוס.
    10:30 חיכיתי בדהרן (עיר מרכזית, גם חמה אבל פחות) לאוטובוס. 5 שעות שעברו בסבבה לגמרי.
    15:30 התחלתי נסיעה שאמרו שתיקח 14 שעות או אולי 10 שעות. טווח מאוד לא מוגדר.
    18:30 אני קולטת שנוסעים מהדרך הלוהטת. שיט. הכל מסריח וחם בצורה לא נורמלית, המון פרות ואפילו נראות האנשים שונה מזו של אלו שבהרים.
    02:30 עצירה אחת מרבות מסתיימת, עולים חזרה לאוטובוס. אני קמה ורואה שאנחנו ממש בפנייה לקטמנדו! עיניין של שעתיים.
    02:45 האוטובוס לא לוקח את הפנייה לקטמנדו, אני נבהלת למען הנהג ומנסה להסביר למישהו שאולי עשה טעות ופספס פנייה. ההוא עונה לי בנפאלית: ״נפאלית נפאלית נפאלית צ׳יטוואן נפאלית נפאלית ״
    במקום ליבי קפא, הבנתי שאת הדרך חזור נעשה דרך עיקוף ענק, דרך צ׳יטוואן!!!
    02:47 פתחתי חבילת עוגיות חירום שהייתה לי
    02:48 סיימתי את החבילה
    10:30 יום אח״כ הגעתי לבית של שרונה. כן, ה5 דק כאלו היו קריטיות.
    להפתעתי הפגנתי יכולות שינה מדהימות ורוב הנסיעה הזאת ישנתי.

    ארזתי תיק ונסעתי לתאמל לכמה ימי הרגעות, שיחות לא רק בנפאלית וכיף .
    פגשתי את גאיה שמיד התאהבתי בקסם שהיא, את רועי מהמנזר וישראלים נוספים בדרך.

    רועי ואני הלכנו לקזינו, בחצי יום לפני כן קבלתי הסברים והכנות תאורטיות על ספירה ואסטרטגיות משחק של בלאק ג׳ק.
    היה מטורף, הרווחתי 1700 רופי והיה אחד הערבים המצחיקים פה בהיסטוריה של קטמנדו.
    יומיים אחכ חזרתי לקזינו עם איתמר קיקי וגאיה, הפסדתי 2000 רופי. היה מטורף. אחת הבאסות. אחכ סיימנו בקבוק ערק שעוד הבאתי מאיסטנבול בקונקשיין תוך כדי המון משחקי קלפים והלכנו לישון קצת שתויים ושמחים למרות שאחד אחד נפלנו כולנו בבלאק ג׳ק.
    יום למחרת נפרדתי מגאיה שממשיכה להודו, פגשתי שוב את יואב שמטוב לקראת הודו.
    Read more

    Iris Etgar

    We miss you. Thanks for writing. I love it

    6/20/22Reply
    Iris Etgar

    מזגן?

    6/20/22Reply
    Iris Etgar

    מהממות

    6/20/22Reply
    2 more comments
     
  • Day97

    קמנו בבוקר וישר הלכנו עלמה של ואני לסוכנות של שלום לסגור את הטרק למחר ולשלם על הפרמיט (מס כניסה לשמורה). משם הלכנו לבית קפה וישבנו שם איזה תקופה על כוס לאטה טוב, קצת דיברנו על הסידורים והארגונים שצריך להיום ובכללי על דברים לקראת הטרק.
    משם יצאנו לכיון התאמל מכוונות ל2 חנויות שידועות כמומלצות עבור ישראלים - גורטו וקרמבו.
    בדרך ראינו את הדס, היא בדקה שם בסוכנויות של סויסה על מחירים לטרק והיה נראה ששלום שסגרנו אצלו יותר טוב מהם אז זה היה משמח לשמוע מאחר ובאמת לא עשינו שום סקר שוק והלכנו ישירות אליו בלי לבדוק אופציות אחרות.
    הגענו לגורטו, ישר זיהו שאנחנו ישראליות וקיבלו אותנו בשמחה, והמוכרים דיברו עברית שוטפת! אמרנו להם שאנחנו צריכות מעיל גשם, מעיל פוך מתקפל, ככפות, כובע גרביים…. הכל בעברית והם הבינו בדיוק, אמרו את המחירים בעברית, וגם הכל היה זול בטירוף (הם עושים הנחות ומחירים מיוחדים לישראלים, ולתיירים ממקומות האחרים מוכרים ביותר יקר). עלמה מדדה שם כל מיני מעילים ודברים שהיא צריכה, של ואני באנו קצת יותר מצויידות מהבית אז היינו צריכות רק כמה דברים קטנים. החלטנו ללכת לנסות גם בקרמבו לראות מה יש שם ובאיזה מחירים אז השארנו את עלמה להמשיך למדוד מעילים ויצאנו לחנות השניה. הגענו וגם שם המוכר דיבר עברית שוטפת, מצאנו את כל מבוקשנו אפילו כל פריט ב50-100 רופי יותר זול מהחנות הראשונה אז עשינו ערימה ורכשנו הכל כמעט ב10,000 רופי לשתינו! כלומר משהו כמו 260 שקל!
    חזרנו משם לחנות הראשונה, ראינו שם את הפמליה של דן שגם הגיעה לסידורים וכולם קנו שם את הציוד הנדרש להם. משם המשכנו כולנו לאכול ארוחת בוהוריים. בדרך הבנים נכנסו לאוירת שטות והחלטנו לקנות כולנו כובע חם של חיות בצבעים שונים. דן הסוחר הממולח נתן את התמקחות חייו ולבסוף כל אחד קיבל כובע יפה של חיה. משם הלכנו למסעדה ואכלנו אוכל מערבי טוב, והמשכנו לבית חב״ד לאסוף את הבלון חמצן שהחלטנו לקחת איתנו לטרק. לפני שיצאנו דן והחבורה החליטו להירשם לארוחת שישי בבית חב״ד היום בערב. של ואני החלטנו שאנחנו מעדיפות לארוז ולנוח ולאכול איזה אוכל מקומי וזול ברוגע בלי חפירות של שעות והתשות יום לפני הטרק אז ויתרנו ולא נרשמנו גם לארוחה.
    חזרנו לחדר, בדרך גם קנינו עוד קצת נשנושים ושמפו וכאלה דברים אחרונים שהיינו צריכות בסופרים ובית מרקחת וחזרנו לחדר לתחילת אריזות!
    אחת אחת פרקנו ופיזרנו את כל הציוד מהתיקים בברבריות והתחלתי למיין - מה הולך לתיק הקטן לפוקרה, מה למוצילה לטרק, ומה נשאר בחוץ להיום בערב/מחר בבוקר ולא לארוז בינתים. האריזה לקחה קצת זמן אבל זה היה נחמד ולבסוף הכל נכנס לתיקים.
    יצאנו לארוחת ערב, היה ניסיון לחפש מקום חדש לאכול אבל דיי מהר חזרנו למסעדה המקומית הנחמדה שאכלנו בה כבר בעבר, הזמנו כמה מנות שרינג נהדרות באוירה של קדושה כיאה ליום שישי ואכלנו להנאתנו.
    בדרך חזרה להוסטל עצרנו שוב בסופר, של ואני קנינו גלידה ואז עלמה עשתה מהלך והכניסה בשקית איזה 6 סניקרס שיהיה לה שוקולדות לטרק, קצת צחקנו עליה ואז הבנו שזה מהלך גאוני שבהחלט יכול להרים את רוחנו ולהיות התרופה הכי טובה בטרק אז התחלנו להעמיס גם אנחנו שוקולדים. המצב קצת יצא משליטה ויצאנו משם עם שקיות ענקיות מלאות בשוקולד טוב ומנחם. מחר כשאנחנו יוצאים לטרק יש להגר יומולדת אז חשבנו להפתיע אותה ולחגוג לה היום בערב לפני שיוצאים. עוד מהבוקר הבנו שאנחנו הבנות צריכות לדאוג לעניין כי אין מה לעשות הבנים פחות חזקים בתחום, והתחלנו לחפש בדרך חזרה להוסטל איזה עוגה או משהו נחמד לקנות שנוכל לחגוג לה היום. נכנסנו למאפייה ובאופן מפתיע מצאנו שם את כל מבוקשנו, רכשנו כתר יומולדת, בלונים, שלט מזל טוב ועוגות קאפקייקס.
    חזרנו מרוצות להוסטל, נכנסנו לחדר צימר של החבר׳ה והתחלנו לקשט. סיימנו את כל ההכנות, רועי וג׳ורדי הגיעו, שמנו על הקאפקייקס את הנרות שרועי קנה בבוקר וגם הכנו ברמקול שיר יומולדת. הגר ודן הגיעו הפתענו אותם וחגגנו כולנו יומולדת להגר! משם החבורה התחילה בסשן אריזות דומה לזה שאנחנו עשינו כבר אחרי הצהרים, כולם עשו צ’ק אין ובדקו את רשימות הציוד וכשסיימו פרשנו לישון עם התרגשות בלב לקראת מחר
    Read more

    Kineret Nadel

    מרגש😊

    3/19/22Reply
     
  • Day96

    Happy Holi

    March 17 in Nepal ⋅ ⛅ 27 °C

    קמנו ב9 קצת מוקדם יחסית כדי להספיק להגיע לסוכנות של שלום לפני תחילת החגיגות. השארנו בחדר את כל היקר לנו כולל טלפון כסף והכל, דחפנו כל אחת לחזיה את המפתח ו1,000 רופי, ויצאנו לכיוון החדר של דן הגר רועי וירדן. נמשכנו שם כולנו בשמן קוקוס בשיער כדי שהצבעים יצליחו לרדת מאיתנו בסוף היום ויצאנו ביחד כל החבורה העליזה לסוכנות של שלום. היינו בין הישראלים הראשונים שהגיעו כי הקדמנו את השעה שדּב אמר לכולם לבוא, לקחנו לנו בחינם חולצות לבנות וכולם גם שילמו על הטרק חוץ מעלמה של וממני שביקשנו משלום הארכת זמן למחר בבוקר כדי להחליט סופית מתי אנחנו יוצאות לטרק. נצבענו קצת במשרד וירדנו לעשות כולנו לחיים ולהתחיל את החגיגות.
    משם יצאנו במשלחת רגלית לכיוון הכיכר הראשית. בדרך כבר הספקנו לחטוף לא מעט אבקות צבע ובלוני מים מעוברי אורח מקומיים, בעיקר ילדים, שכמובן רואים בנו התיירים מטרה מרכזית ובטח ובטח חבורה כזאת גדולה ועליזה כמו שלנו.
    הגענו לכיכר והיה מוזיקה ומלא אנשים והצטרפנו לחגיגה בריקודים וצחוקים. באמת חג כיפי וצבעוני ושמח בטירוף וממש נהננו מכל האוירה, לגמרי צריך לעשות כזה חג גם בארץ. המערכת לא הייתה משהו וגם הייתה איזה מישהי שנראה שהיא על תקן המנחה של האירוע שכל הזמן עלתה לדבר במיקרופון וזה הפריע מאוד למהלך המסיבה. רקדנו קצת וליטפו אותנו מלא בפנים כדי לשים עלינו עוד ועוד צבעים וכבר היינו צבעונים לגמרי ורטובים לגמרי וזה היה נהדר. ראינו מרחוק מסיבה בגג שנראת כמו איזה מסיבה פרטית כיפית והחלטנו לנסות ללכת לשם ולראות מה קורה. עלינו למעלה וגילינו שזה אכן מסיבה פרטית ואיזה הפתעה אנחנו לא כל כך מוזמנים וגם לא היה שם כיף בכלל כמו שנראה מלמטה אז רק עשינו עצירה בשירותים וכל אחד בהה בעצמו בשוק איזה כמה דקות במראה והמשכנו הלאה.
    משם התחלנו לחזור לכיוון ההוסטל, בדרך עברנו בעוד כיכר שהייתה שם מוזיקה ממש טובה וריקודים וכיף אז עצרנו שם לרקוד שם ולחטוף עוד כמה עוד צבעים. המשכנו ברחוב להוסטל, הדרך חזרה כבר ממש הרגיש כאילו אנחנו בשדה קרב והאירוע הסלים מאוד מהר, חטפנו אין סוף אבקות ופזצטות חזקות של שקיות מים אבל לבסוף הגענו לסוף הרחוב והגיעה הפסקת האש. היינו רעבים בטירוף, הייתה כבר שעת צברים ולא אכלנו כלום כל היום אז מצאנו מסעדה שנראת טובה וזולה כמו שאנלנו אוהבים והתיישבנו בה. היה קצת מורכבות עם סדר הישיבה מאחר ואנחנו קבוצה גדולה ורצינו לשבת ביחד כולנן אבל המקום היה קטן מלהכיל שולחן כזה גדול, אבל לבסוף מצאנו פתרון מעולה והאוכל היה פשוט נהדר.
    המסעדה ממש על הרחוב הראשי שקרוב ליוג אז בזמן שישבנו שם ראינו גם את כל הישראלים הבשר החדש שהגיעו ממש היום לפני כמה שעות מתאילנד לנפאל, בניהם גם חברינו הדס, עומר, איילת ועילי ועוד… ואכן היה מפגש מרגש ומשמח!
    משם חזרנו ליוג והתפרקנו לכמה שעות על הגג למשחקי קלפים, רביצה, שנ״צ על הרצפה, וכל דבר אחר שאפשר לעשות כשכל כך מטונפים ועדין לא רוצים ללכת לחדר ולהתקלח. בשקיעה כבר מיצינו והבנו שנגמר החג וכנראה לא נתלכלך יותר אז הפצלנו לחדרים לזמן מקלחת.
    השמן קוקוס אכן עזר והצלחנו להוריד את רוב הצבעים חוץ מכמה נקודות אסטרטגיות. הבעיה היא שהשמן לא יורד מהשיער וכל השיער שומני בטירוף, אבל זה כבר בעיה מסוג אחר שנצטרך להתמודד איתה בהמשך או להכחיש תלוי בכרמל של מחר.
    נפגשנו שוב כולנו לארוחת ערב, שקלנו להפוך את המסעדה מהצהרים למסעדת הבית ולחזור לשם אבל בסוף מצאנו עוד מקום אחר לא פחות חמוד לשבת בו, עלמה שלנו לא הרגישה טוב ופרשה לחדר לישון ואנחנו הלכנו לבית חב״ד לשיחה/הרצאה של הרב על מחלות גבהים והכנה לקראת הטרק. על אף שהיינו עייפים זה היה ממש מועיל ופרקטי והקשבנו בריכוז רב. בסוף השיחה גם לקחנו מכשירים לויינים הודנו לו מאוד שעשה לנו את ההרצאה הזו בטח בשעה כזו מאוחרת וחזרנו להוסטל לישון.
    Read more

    רעיה וולקן

    השיניים לפחות נשארו לבנות ....

    3/19/22Reply

    הכי יפה שיש [איה]

    3/19/22Reply

    בעצם זו יותר יפה [איה]

    3/19/22Reply
     
  • Day95

    האיחוד!

    March 16 in Nepal ⋅ ⛅ 27 °C

    הגענו לקטמנדו!
    בהחלט היעד שהכי חיכיתי לו כל הטיול וההתרגשות הייתה בשיא!
    שלקי הגיעה והיה איחוד מרגש עד דמעות! עלמה של ואני (כמה התגעגעתי לכתוב את השמות האלה בפינגיון ביחד!) עלינו לגג של ההוסטל שלנו להתחיל להבין איפה אנחנו נמצאות. העיר מלמעלה ממש יפה, נוף שונה לגמרי מהמזרח שהייתי בו עד עכשיו, יש הרים ברקע והבתים והרחובות נראים אחרת קצת אוירה של עזה/שכם אבל בקטע טוב. הגג של ההוסטל אחד המגניבים שהיינו בו עם מלא מפלסים ופינות ישיבה כיפיות ממש אוירת מזרח כמו שדמיינתי את זה מהסיפורים.
    היינו עייפות בטירוף שלושתינו וגם כאב לנו הראש מהחוסר שעות שינה וההלם ולא יודעת מה אז חזרנו לחדר. הבנו שאנחנו אולי רוצות לצאת כבר לטרק ביום שבת, והייתי חצויה קצת בתחושות בנושא הזה… מצד אחד - מה הלחץ ללכת בשניה הראשונה שנוחתים ישר לסוכנות ולצאת לטרק?? ומצד שני - מדובר על עוד שלושה ימים ואין לי באמת רצון להימרח פה בקטמנדו בתכלס אני כן רוצה שנצא מהשוק מהר וישר גט טו ביזנס ולצאת לטרק וכדי שזה יקרה צריך ללכת כבר היום לסוכנות.
    בסוף הבנו שכדאי שנלך כבר היום לסוכנות להבין פרטים ומשמעויות, אז למרות החוסר האנרגיות והחוסר רצון גררנו את עצמנו לסוכנות של שלום שזה סוכנות ממש טובה של כל הישראלים. ממש לא צריך לשאול שאלות ולחשוב יותר מדי, פשוט ללכת ישר אליו והוא יעשה לנו סדר בבלאגן.
    הגענו ואכן כך היה, הוא פתח מפה של האנפורנה, שזה כבר הוריד פאניקה וצמצם הרבה חוסר וודאות, הסביר הרבה דברים על הטרק וגם עלויות וזה באמת הייתה החלטה טובה ללכת לשם ויצאנו עם הרבה יותר סדר וזה עשה לנו טוב על הלב אבל גם עוד שאלות לא פתורות שנברר כבר בהמשך.
    משם חזרנו להחליף לבגדים ארוכים, מוזר ממש שקר כאן בערב אני לא רגילה ולא ציפיתי, ויצאנו לבית חב״ד במטרה לאכול אוזני המן. הגענו ונקלענו לקריאת מגילה אבל זה עבר מהר ואכלנו אוזני המן כמו שחמדנו אז היה שווה את זה.
    יצאנו משם לארוחת ערב רק של ואני וזה היה זמן נפלא של התעדכנות וקצת לשבת ולדבר סוף סוך רק שתינו, וגם אכלנו לראשונה אוכל מקומי מומו וקארי שהיה טעים מאוד מאוד.
    חזרנו ליוג התקלחנו ועלינו לגג לשבת עם עלמה ודן והיה ערב מצחיק וכיפי ומשם חתכנו לישון סחוטים לגמרי מעייפות.
    Read more

    Kineret Nadel

    יאאממי מומו

    3/17/22Reply
     
  • Day37

    מנזר בודהיסטי טיבטי

    May 10 in Nepal ⋅ ⛅ 26 °C

    הייתי 10 ימים במנזר בודהיסטי טיבטי ללא אינטרנט בקורס על מדיטציה ובודהיזם
    היומיים האחרונים ויפאסנה, ובמהלך שאר הימים לא מדברים מ2030-1200 למחרת

    מצורפת חידה בתמונה 1

    בחרתי לא לגעת ברוחני שבדבר, אבל מבטיחה היה גם מאוד רוחני ומלמד ומפתח. תרימו טלפון, נדבר על זה

    10.5 השנצ של החומוס (ללא החומוס)
    מגיעים! ממש מתרגשת
    צ'ק אין תשלומים מקבלים כמה ספרים והופ, לוקחים אותי לחדר.
    קבלתי חדר פרטי בגודל טוב מאוד עם שירותים מקלחת לבד וארון משלי!!!
    מרוב התרגשות ואסקטזה על הדבר פורקת את המוצילה לארון ונכנסת לשנצ כזה שלא מבייש שנצ של אחרי חומוס
    בערב פוגשים את שאר אמיצים משתתפי הקורס לתה,
    אח''כ שיעור ומדיטציה ואז ארוחת ערב, שיעור נוסף ומכאן אסור לדבר.
    חוזרת לחדר שלי מרוצה מהיום, מרוצה מהשקט ומרוצה מהחדר.
    קוראת ספר מהמנזר ונופלת שוב לישון, כאילו עשיתי ריפיל

    11.5 הלילה עם הג'וק ו2 צרפתיות

    למרות שההשכמה רק ב615, קמתי ב600 לאימון קצר בחדר ומקלחת, והופ ללוז-
    מדיטציות, ארוחת בוקר, שיעורים, ארוחת צהריים, חוזרים לדבר אז מכירים קצת חברה מהקורס סוף סוף וכך עובר היום...

    שוב, שמחה ומרוצה חוזרת לחדר לישון ופתאום ממש ליד המיטה שלי שאני ככ אוהבת,
    ג'וק בגודל 7 ג'וקים עם זנב.
    מכאן סרט מלחמה-
    'אוקיי, הוא התיישב לא טוב אסטרטגית' חשבתי לעצמי.
    לקחתי מטאטא ותכננתי לטאטא אותו החוצה.
    אבל באמא שלי, זה ג'וק חכם לא ראיתי דבר כזה.

    הוא נעלם ואני אבודה ומפוחדת יוצאת למסדרון שואלת בקול ' אקסקיוז מי, איז סאמוואן אפ אנד מייבי קן קום הלפ מי?'
    2 צרפתיות מגיעות לחדר שלי ואנחנו יוצאות למסע לחיפוש איתור והצלה של הג'וק.
    זה לא עבד, אחרי כמה זמן הן וויתרו ואני נשארתי מפוחדת, נכנסת למיטה ולא מוציאה אפילו לא זרת מחוץ לשמיכה..
    מה שחסר לי עכשיו בכל השאנטי רוחני הזה זה ג'וק שיטפס עליי באמצע הלילה.. תוך רגע אני יוצאת מהמוד הזה

    12.5 הלילה בלי הג'וק אבל עם העכביש
    שוב פעם משכימה קום לאימון, אך רגע לפני הופכת את החדר בחיפוש אחר הג'וק.
    שמחה וששון! הוא לא נמצא.
    'זה ג'וק חכם זה' חושבת לעצמי.
    הוא בטח ידע שמחפשים אותו והחליט ללכת לו הלאה.
    היום עובר לו בכיף ובנועם , כשהייתי בחדר כמה פעמים במהלכו ולא היה אף זכר לגוק.
    כמו בכל יום, מגיע גם ערב ואני חוזרת לחדר מחכה כבר לישון, סחוטה מעייפות.
    פתאום ממש באמצע החדר, הג'וק.

    עומד במרכז של הכל, כאילו הוא צוחק עליי ועושה לי דווקא.
    דופקת בדלת של הצרפתיה, היא ישר שואלת 'הוא חזר?' ומבינה את חומרת המצב.
    הפעם פועלות מהר. מבריחות אותו לפה, לשם, מטאטא יעה וכוס, כמה צעקות אימה ובהלות, 4 התקפי לב שתיים שלי שתיים שלה, והנה! הג'וק בחוץ!
    איזו הקלה, שמחה ששון חיבוקים, החלפת מור"קים בינינו עם צרפתייה שלישית שישנה במסדרון וזהו, ברכות לילה טוב ולמיטה.

    3 דק אח''כ, יש לי דפיקה בדלת. מי זה בשעה כזו?
    הצרפתייה השלישית עומדת לה בדלת שלי ושואלת 'תגידי, כמה את מפחדת מעכבישים?'
    כוסעמק.
    יש לה עכביש בגודל 7 עכבישים עם זנב בחדר ואותו סיפור חוזר חלילה.
    הלכתי לישון עייפה מקרבות ומלחמות ומלאה בחרדות על גדלי החיות פה במנזר ומה אני עתידה לפגוש

    ויש עוד סיפורים, אבל זה הכי אהבתי
    היה באמת משנה חיים (עד שאשכח כל מה שלמדתי, מקווה להיזכר מדי פעם)
    Read more

    Ilay Wanderman

    הגוק שבר לך את הויפסאנה?

    5/23/22Reply
    Yuval Kveller

    :(

    5/23/22Reply
    Yuval Kveller

    ולכל הצרפתיות גם

    5/23/22Reply
    Iris Etgar

    חחחח. מזדהה לחלוטין. ייאבלללהה

    5/23/22Reply
     
  • Day323

    Aller au bout de ses rêves

    May 22 in Nepal ⋅ ⛅ 22 °C

    55km tout droit et nous serons au Népal...Oui, mais...encore faut-il passer la frontière ! Le passage Inde/Népal est clairement le plus folklorique du voyage. Alors qu'on fonce tout droit, nous sommes hélés par des chauffeurs de Tuktuk. Jusque là, c'est plutôt la routine sauf que, au lieu de nous proposer leurs services, ils semblent tous nous indiquer une petite rue perpendiculaire. Eh oui, la frontière a beau être 3 km plus loin, c'est apparemment ici, dans un petit bureau en bas d'un hôtel délabré que l'on doit obtenir notre tampon de sortie. Ce bureau semble inutilisé depuis 5 ans mais pourtant, nous sommes au bon endroit. 5 ordinateurs, dont un branché, un employé qui nous demande l'adresse de notre hôtel de la nuit dernière (heuu....banana?), 3 pannes de courant, bref, tout est bon, on a notre tampon. On reprend la route en priant pour ne pas faire d'accros (puisque nous sommes désormais illégaux sur le territoire), on passe sous un arche, on écrit nos noms et ceux de nos pères dans un grand registre à un premier stand, puis on continue les festivités en passant par 5 autres stands répartis un peu partout dans la ville . Lorsqu'on a enfin notre tampon d'entrée, la frontière est derrière nous depuis 3 bons kilomètres. Mais ça y est, on y est! Les routes sont tout autant (voir même plus) défoncées que du côté indien, mais ça klaxonne nettement moins. Tout le monde semble parler anglais, et on est sans cesse accompagné par des scooters qui nous offrent des brins de causette en roulant à nos côté pour quelques mètres. On est de suite séduit par l'ambiance! Pour notre premier dodo, on s'installe à côté d'un lac, au abord d'une jungle. 3 jeunes sont venus y profiter de la fin de journée. Je les aborde en demandant si le spot est safe. "No problem, no problem.... But Cobra, but maybe Tiger, but no problem...but maybe come camp in the village". Comme on n'a pas vraiment envie de se frotter à des attaques de Cobra nocturne, on accepte avec plaisir la proposition. On installe donc le bivouac au milieu d'un petit village où tout le monde semble se connaître. Chaque villageois nous apporte quelque chose: un verre de coca par-ci, un biscuit par-là, et beaucoup se proposent de nous aider à monter la tente. Nous sommes invités pour le repas qu'on doit manger avec les mains. Ça a un petit côté jouissif mais je n'arrive jamais à me défaire du sentiment de "gamin pris en faute" quand 15 paires d'yeux te regardent alors que tu as la mains enfoncée dans le plat !
    On se fait également offrir du chang, un alcool de riz. On insiste pour avoir un petit verre et on proteste un peu devant notre 25cl remplis à ras bord, mais nos hôtes sont formels : "C'est un petit verre! Ça c'est un grand verre" déclarent-ils fièrement en brandissant leur seau de 75cl!
    Après cette soirée bien agitée, on reprend la route en direction de Chitwan, où nous sommes attendus par la famille d'accueil de mon amie Math qui a séjourné au Népal il y a plusieurs années. La route est en travaux et on mange de la poussière (et quelques délicieux momos tibétains lors d'une pause bien méritée) durant toute la journée. On arrive tellement éreinté et crasseux (probablement le plus sale que l'on ait été du voyage et, croyez moi, il y avait du niveau), que j'ai honte de sonner à la porte. (Bon à dire vrai, dans ces pays, on ne "sonne" pas vraiment à la porte, trouver une adresse s'apparente plus à une chasse au trésor géante impliquant tout le voisinage).
    Une fois lavé, on fait connaissance. Quand tu parcours 12000 km à vélo et arrive dans une chambre avec des photos de ta meilleure amie, ça te donne vraiment l'impression que le monde est petit! Derrière cette visite, il y avait une idée précise : abandonner nos vélos en lieux sûr pour quelques semaines, et aller randonner. Car, si le Népal est le pays de la marche à pied, ce n'est pas celui de la bicyclette. Et ce n'est pas les 48h écoulées sur le sol qui nous feront changer d'avis.
    Faire un Trek au Népal, je pense que c'est un rêve que les amoureux de la montagne que nous sommes avions en nous sans jamais l'avoir pour autant réellement formulé à haute voix. Nous nous engageons sur l'Annapurna Circuit. Les premiers jours, nous marchons à travers des rizières et des champs. Il y a beaucoup de petits village et les paysans portent d'énormes sacs tressés en paille sur le dos. On n'avait jamais rien vu de tel! Au fur et à mesure qu'on monte, les paysages deviennent le plus en plus alpins. Un matin, on se lève en même temps que le brouillard de la veille et on se retrouve nez à nez avec l'Annapurna II, un géant de 7937m. A partir de là, on sera sans cesse entouré de géants aux cheveux blancs et, plus on grimpe, plus on a la sensation de les regarder droit dans les yeux. L'ambiance sur le Trek est également très conviviale.D'étape en étape, on retrouve les mêmes gens et on ne tarde pas à sympatiser avec une bande de backpackers (un Français, un Allemand, une Espagnole, un Norvégien,un Anglais et un Irlandais, bref, de quoi nous rendre nostalgique du vieux continent). C'est la première fois de notre vie que nous montons autant en altitude, avec un passage de col à 5416m. C'est hyper impressionnant!
    On redescend vers Chitwan en bus pour récupérer nos vélos. Prendre le bus au Népal, c'est plein de poésie... ça saute, ça balance, ça secoue, le tout sur un fond de musique locale. 125km/5heures, on n'est clairement pas sur un record de vitesse, heureusement, le paysage népalais n'est pas laid! (Il fallait la faire au moins une fois ).
    Dans la vallée, on visite une réserve naturelle. On part à pied pour la journée, entourés de deux gardes du corps, espérant voir tigre, ours, crocodile, éléphants et rhinocéros. On n'aura pas réussi à aprecevoir les deux premiers mais on a adoré l'ambiance : guetter les bruits, progresser à pas de loups, se retrouver nez à nez avec un rhino et entendre le guide qui hurle: "Courez" et finir à trois touristes perchés dans un arbre et se demandant quelle mauvaise blague commence comme ça!
    On finira nos aventures népalaise à Kathmandu. Nous sommes entre les mains d'Azzu et Douchan, deux fans de vélos qui nous hébergent et nous font visiter les environs: visite de temple, de la ville de Baktapur, karaoké ( on les a initié aux Lacs du Connemara) et promenade sur les collines avoisinantes, le tout arrosé de Chang! Et, entre les coups, on empackte également nos bécanes pour le vol car...nous avons décidé de prendre l'avion à nouveau ! Nous quittons des montagnes pour en rejoindre d'autres. Nous n'aurons pas pu réaliser notre rêve d'atteindre l'Asie Centrale à vélo, celle-ci étant enclavée entre des pays aux frontières actuellement fermée. Mais, l'appel de ces pays résonne en nous . Pendant 10 mois, ils nous ont servi de boussoles, nous indiquant la direction à suivre. Nous en avons été tout proche à plusieurs reprises, et choisir de voler ne se fait pas sans pincement au cœur. Mais attendre que le COVID et les conflit géopolitique se tassent, c'est risquer d'attendre longtemps. Nous avons le temps, le matériel et l'entraînement. Nous décidons de foncer. Nous allons au bout de se voyage, au bout de notre rêve. Du hublot, on aperçoit la chaîne du Pamir et on se demande dans quel bourbier on s'est encore fourré...La réponse? On verra bien! Kirghizistan, on arrive.
    Read more

    Bernadette Dubois

    je découvre votre message....vous y êtes depuis 15 jours....merci de nous partager vos rêves. on s impatiente et on trépigne, le temps semble très long pour certains. mais vivez votre rêve jusqu'au bout.

    6/4/22Reply

    Hâte de lire la suite ….. hâte de te retrouver et d échanger de vive voix Fanny . Allez au bout de votre rêve et surtout merci de nous partager de votre merveilleux périple ! A bientôt 🥰 [Véro Del]

    6/5/22Reply
     

You might also know this place by the following names:

Rāni̇̄ Pokhari̇̄, Rani Pokhari

Join us:

FindPenguins for iOSFindPenguins for Android

Sign up now