Ranipauwa

שלשום חזרנו בצהריים לפוקרה מהבאגנס ליום סידורים שהתלווה לפיצה בינונית שהתגלתה כקטלנית וליציאה לביזי בי החביב בערב שם היו הופעות חיות וישבנו עם חברינו ושתינו כמו צעירים (יחסית) אחרי הרבה זמן 😙 בנוסף גם קיבלתי את ההחלטה הסופית לא לצאת לאוורסט בגלל הסופה, החלטה מצוינת שכן הטיסה התבטלה וכל היומיים של ההכנות היו משביזים וזה עוד לפני שהתחיל הטרק
במקום זה בזמן שיעל יצאה לריטריט היוגה אני הלכתי לעשות בנגי עם נדב תומר ואיתי הנחמדים תהליך ארוך ביותר שהתחיל ב10 בבוקר ונגמר ב8 בערב והתנקז ל5 דקות מדהימות ורוויות פחד שמוציאות ממך כמות מטורפת של פחד ואנרגיות ובסוף גורמות לתחושת שלווה וסיפוק מטורפות. זה היה הבאנגי השני הכי גבוה בעולם!! וכלל קפיצה של 228 מעל גשר , באופן מפתיע הנפאלים היו מקצוענים והשרו עליי תחושת ביטחון לפני הקפיצה (קפצתי ראשון מהחבורה אפילו) אחרי זה חזרתי לארוחת שישי נעימה ומהנה ויצאתי בערב לביזי בי לעוד ישיבה נחמדה שכללה גם צפייה במשחק קריקט שנגמר בתוצאה חד צדדית של 190-4 בדיוק כמו ביום לפני.

שלשום עברתי להוסטל זול שכולל לינה וארוחת בוקר ב14 שקלים בערך ולמרות ההמלצות שקיבלתי היה די ריק אז ניצלתי את היום לשיחות וידאו קצת משפחה וחברים , לקריאה ולבילויים עם טליה החמודה .

אתמול התאפיין בחוויה אצל ספר שהלכתי אליו לעיצוב זקן והמשיך לטיפול פנים לא רצוני שהספר אף ניסה להפוך למסאז (ועצרתי אותו בגבורה) אחרי זה היו עוד שיטוטים ובערב צפיתי במשחק של ליברפול בבר מקומי

היום יעל חוזרת וקמתי מלא רצון לעשייה והחלטתי לטייל בג'ונגל שליד העיר , הלכתי בין הצמחים הסבוכים והמרשימים ושמעתי מוזיקה וחשבתי ששום דבר לא יכול להשתבש. כי הכל בסדר . אה רגע

אחרי בערך שעה של הליכה התחלתי להרגיש תחושה מוזרה ברגל

מתכופף

מסתכל

מסתכל שוב
.
.
עלוקות!
התחלתי להוציא אותן מהרגליים (את הרוב הוצאתי מיד והייתה אחת שהסתתרה ונשארה חצי שעה על הרגל (איכ))
חסר אונים חיפשתי מקום לשטוף את הרגל ולהרגיע את הבטן והגעתי לבית של שני זקנים חמודים ששוחתי איתם ואכלנו דאל באט אותנטי ביותר אחרי זה חזרתי לחדר בציפייה לקראת האיחוד עם יעל שחסרונה הרגיש כמו נצח

בזמן הזה יעל הייתה ביוגה והתחלה האירוע נחלה אכזבה. הציפייה לברוח מנחיל הישראליים נכשלה והריטריט התגלה כאבן דרך נוספת בשביל החומוס הרחב.
השיעורים היו מלאי נשימות ומנטרות ופחות דינאמי מהמצופה אבל בערב המצב החל להשתנות כשקיבלנו הרים על גבי הרים של מומו מופלא- מטוגן ומאודה ובכך יעל חגגה את מסיבת המומו הראשונה שלה ואכלה כמעט 40.
משם הימים עברו בנעימים מלאים במנוחה וביוגה , חלק קצת יותר טובה וחלק פחות, ואוכל מקומי ואנשים מכל העולם הצטרפו לחגיגה ומהלו את הישראלים.
אפילו המטרות החלו להתחבב ולהרגיש כמו ערבי שירה בציבור.
על אף החוויה החיובית בסהכ ושוברת השגרה הרצון לחזור לפגוש את תמיר אפף את כל היום האחרוןRead more