Nepal
TankiManang

Discover travel destinations of travelers writing a travel journal on FindPenguins.
Add to bucket listRemove from bucket list
Top 10 Travel Destinations TankiManang
Show all
Travelers at this place
  • Day106

    Yak Kharka -> Phedi

    March 27 in Nepal ⋅ ☀️ 6 °C

    אחרי הלילה החוויתי קמתי בבוקר רק עם קצת בחילה שנשארה. כמובן סיפרתי לכל החברים על עלילות הלילה שעברתי, וכולם שיתפו בחוויות הלילה שלהם, בעיקר על כמה פעמים ומתי הם קמו לפיפי במהלך הלילה, והופתענו שלא נפגשנו אחד עם השני.
    חישובי כספות, שוב חסר כסף ואז יש יותר מדי ובסוף הכל מסתדר. לפעמים מרגיש שהאתגר הכי קשה של הטרק זה לחשב את החשבון שצריך לשלם כל בוקר.
    יצאנו לדרך, מלא טישו בכל כיס אפשרי כדי לקנח את האף שנוזל, עם מיקרו פליז עלינו, שנראה שלא הולך לרדת מאיתנו כל היום בגלל הקור. יום קצר יותר אבל עולים אותו גובה כמו אתמול, כלומר העליה יותר חדה. ואכן כך היה. היו עליות שהיה דיי קשה לעלות גם בלי אתגר החוסר בחמצן, ובסיטואציה הזו זה בהחלט היה לא קל בכלל. אבל שוב בקצב איטי הפעם של הצטרפה אליי לחבורת הספסל האחורי, נהננו ממוזיקה רגועה ומהנוף המטורף שמסביבנו.
    עצרנו לפקל בנקודת תצפית מהממת, התחרדנו מכמה דקות של שמש, במקרה כל הישראלים שאיתנו במחזור בדיוק גם הגיעו לנקודת תצפית באותו זמן וישבנו שם על האבנים המדורגות כמו בתמונה מחזור של כיתה ו׳3, ופוספא הפורטר של בר לימד אותנו שיר נפאלי (כמובן עדין המיקרו פליז עלינו כי קפואא). סיימנו את היום בשעה מוקדמת, קצת מנוחה, ושוב עולים עוד איזה 100 מטר כדי להיות בגובה יותר גבוה מהמקום שאנחנו ישנים בו, זה עוזר להסתגלות. זה נתן לנו ספויילר לא נעים למה שהולך לקרות לנו מחר לפנות בוקר, כי זאת אותה העלייה שנעשה מחר לפני הפס. ישבנו שם איזה חצי שעה עם מוזיקה רגועה, מנסים להכחיש את מחר, לא ברור אם בגלל שמבואסים שזה היום האחרון בטרק וזה כבר נגמר, או שנמנעים מלחשוב כמה קשה יהיה לנו מחר. נהנים מכל היופי הזה שמחר הולך להיגמר לנו, וחזרנו למטה.
    היום יש פטור ממקלחות כי זה היום האחרון אז הלכנו להחליף בגדים במטרה לגזור כמה שיותר קדימה ככה שיתאימו גם להיום בערב, וגם ללילה, וגם למחר בבוקר, ונוכל להימנע מהחלפות בגדים בקור הזה.
    אחרי שהתחננו לבעלי המקום שקפוא לנו סוף סוף הדליקו את ההסקה וישבנו כל הישראלים סביב החימום, אכלנו ארוחת ערב טובה (אני אכלתי בלי שום!!!!), הזמנו אוכל למחר+טייק אווי למסלול והלכנו לישון עם שעון מעורר ל4:00 בבוקר.
    Read more

  • Day105

    Manang -> Yak Kharka

    March 26 in Nepal ⋅ ☀️ 6 °C

    אכלנו ארוחת בוקר, לקחנו להמשך היום מאפים מהמאפייה, חימום קליל ויצאנו לדרך.
    על תחילת הדרך עלייה של השמחות. איזה בוקר שמוקר. אני אמרתי שאני אגיד תודה וזה יהיה מבורך בעיני אם אגיע היום לפני 15:00.
    המשכנו לטפס, הלכתי לאט לאט מאחורה ודינס הלך איתי, כולם המשיכו קדימה. מדי פעם עוצרים לכמה שניות כדי לקחת כמה שלוקים של אויר. בשלב מסוים כדי להעביר את הזמן בכיף שאלתי את דינס על ההרים מסביב, שיחקנו על הרצפה אירס עיגול עם המקלות הליכה, זה היה משעשע מאוד והמשכנו ככה בדרך עד שהגענו לנקודת עצירה עם כולם. הופתעתי לגלות שעברנו כבר חצי מהדרך (חצי מהגובה וחצי מהמרחק). נהדר. ישבנו להפסקה ארוכה של פקל תה ומאפים, מילאנו מים והמשכנו בדרכנו. הדרך הייתה מהממת! מלא שלג מסביב, גם על ההרים וגם לצידי השביל. עוד עליה, וכל צעד שעושים מרגיש כמו מרתון. כל מאמץ דורש הרבה השקעה, ורואים כבר את הגסט האוס מאחורי הסיבוב. כל כך קרוב אבל כל כך רחוק. לבסוף הגענו. הורדנו את התיקים ונחנו קצת. עומר ויואב הגיעו גם ועלינו ביחד בלי התיקים עוד קצת בגובה כדי להסתגל לאוויר. ישבנו שם קצת ועשינו פקל תה שוב וירדנו למטה. הערב עבר בכיף, כרגיל מתיחות, משחקים, סבב מקלחות שהפעם עבר חלק בלי לקפוא מקור, אוכלים מלא מלא שום ולסיום הערב משחק פתקיות. כבר במהלך המשחק הרגשתי בחילה נוראית מהשום (ואחרים נוספים גם הרגישו כך…) והעובדה שהתגלגלו מצחוק בגלל החיקויים של ג׳ורדי לא תרמה לעניין. צחצחנו שיניים טוב טוב, התכנסו בשמיכות שיהיה כמה שיותר קוזי והלכנו לישון.
    הלילה שעבר עליי אין לי מה להגיד עליו חוץ מזה שאם זה לא היה מצחיק זה היה עצוב ממש.
    הלכנו לישון ב21:00 ובערך שעתים אחרי זה התעוררתי מספק צרבת ספק לחץ בחזה מכל השום שאכלנו. התחושה הייתה שיש לי יותר מדי שום בגוף, דמיינתי אותו עושה סיבוב בגוף שלי בכלי הדם, ואז בקצב קבוע מגיע חזרה ללב, יושב שם, עושה לי לחץ מטורף על מפתח הלב (כמו שדן תיאר את זה) ואז אחרי כמה שניות נרגע הלחץ והשום עושה סיבוב נוסף בכלי הדם בגוף שלי. זאת הייתה התחושה הכללית. התעוררתי מהכאבים בחזה, האמת שלא הייתי בלחץ כי הייתי ממש בטוחה שזה השום ולא משהו אחר, ופשוט ניסיתי לגרום לסיוט הזה לעבור. אכלתי מסטיק, הסנפתי טייגר, יצאתי החוצה הסתובבתי קצת, שתיתי מים, וניסיתי להקיא. שכבתי על הבטן, על הצד, על הגב, נשמתי עמוק. שום דבר לא עזר ופשוט נרדמתי עם זה והתעוררתי מזה כמה פעמים במהלך הלילה עד שהגיע 7:00 בבוקר וקמתי בלי הצרבת רק קצת בחילות נשארו. הדבר היחידי הטוב שהיה בכל הדבר הזה זה שצחקתי על עצמי תוך כדי שזה קרה ולא התבוססתי ברחמים עצמיים. אחרת זה באמת היה יכול להיות סיוט שלא נגמר. ונשבעתי לעצמי שאין יותר שום שום בטרק הזה!
    Read more

    Kineret Nadel

    גאה בך מתוקה

    3/28/22Reply
     
  • Day17

    Day 9- עושים את הפאס!

    March 30 in Nepal ⋅ ☀️ 5 °C

    יום הפאס

    מתעוררים ב3 וחצי בבוקר נרגשים לטפס את הפאס , סוף סוף מגיעים לנקודה לה חיכינו יותר מכל

    מתחילים לטפס ב4:00 בדיוק.. טוב ב4:15, כבר בהתחלה ניצבת בפנינו עליה תלולה בחושך מוחלט שרק פנסי הראש והכוכבים מאירים את דרכינו.

    עומדים בגבורה בטיפוס של שעה ועוצרים לנשנוש של חבילת עוגיות ואגוזים ומקנחים בתה , אבל אחרי עצירה קצרה רואים את קבוצת הזקנים מתחילה לטפס ואת אורם הקרב ומבינים שעלינו להמשיך, בכדי לא להיתקע בצוואר הבקבוק

    השמש ממשיכה לעלות וכך גם אנחנו , לאחר זמן מה נתקלים במשוכה הבאה- מעברי שלג מחליקים שמרבים להחליק בהם - תמיר מוצא את זה מהנה ומבדר ומרבה גם לשחק בקרה שנוצרה ויעל ממשיכה במאבק.

    ממשיכים עד שמגיעים לגשר שממנו נשקף לפנינו נוף מרהיב של קרני אור ראשונות שמתחילות לצאת מתוך ההרים, אחד המראות העוצמתיים בטיול ללא ספק

    אחר כך ממשיכים בטיפוס עם עצירות קצרות עם מנוחה של יעל תוך שמצטיידים במשקפי שמש על מנת לא לקבל עיוורון שלגים כמו עוד נבואת זעם של נדב.

    לאט לאט עולים עוד בגבהים ובלי לשים לב אנחנו מגיעים ל4700,4800,4900, 5000 מטרים! האוויר נעשה יותר ויותר דליל דבר המקשה על הטיפוס במידה רבה אך יעל בעזרתו המסורה של ים ממשיכה לטפס ותמיר צופה עליה מהרים שונים מתמודדת ומנסה לחייך למצלמה!

    לאחר טיפוס מפרך של כ5 שעות סוף סוף מתחילים לבצבץ מולנו הדגלים , וים מצביע עליהם וקובע- הגענו לפאס! נרגשים מאוד תמיר אף היה עם דמעות בעיניים, יעל טוענת שעייפה מכדי לדמוע. עוצרים לשתות תה ותופרים עוד לחם טיבטי עם כמות נדיבה של חמאת בוטנים ובטוחים שסיימנו עם החלק הקשה של היום, מה שמתברר מהר מאוד כאמת חלקית בלבד.

    מתחילים לרדת למטה ירידה תלולה מאוד שאף מקשה על ים שנשלח קדימה ומצהיר שזה הטרק האחרון שלו לאנאפורנה (כנראה שאפילו אותו שברנו). ממשיכים בירידה, שאורכת כחמש שעות בהן אנו מאבדים את הברכיים שלנו ויעל אף מקנחת בהחלקה מפוארת אחת אשר מטביעה את חותמה על אחד ממקלות ההליכה. לאחר הירידה המפרכת מגיע עוד קטע דרך שמאופיין בעיקר בהתאחדות עם הקבוצה שהייתה מאחורינו לאורך כל היום ואז בהמשך במישור אין סופי שהיו בו סוסים ועיזות.

    לבסוף מגיעים לגשר ארוך ומפוקפק שלאחריו מגיעים לאחד המקדשים המפוארים בנפאל שבו מתחיל עוד קטע אין סופי של ירידה במדרגות (קושי , התנשפות)

    בסוף פוגשים את חברינו אביה וארוצס בהוסטל על שם בוב מארלי שם אנו אוכלים כמות מרובה של פחמימות וגבינה מנחמת והולכים לישון חבולים אך מאושרים מההישג ומהעוצמות שחווינו.

    מסך
    Read more

    lila frisher

    אלופים שלי! כבוד!!!

    4/3/22Reply
    Ronit Botser

    ❤️

    4/27/22Reply
    Ronit Botser

    אליפות!!!

    4/27/22Reply
    Ronit Botser

    ים, אמא של יעל מוסרת לך המון תודה 😊😃

    4/27/22Reply
     
  • Day16

    Day 8-yak karaka to thorong padi

    March 29 in Nepal ⋅ ☀️ 9 °C

    על הנייר היום הזה היה נשמע כמו אתמול 500 מטר עלייה בגובה, אפילו פחות קמ הליכה, היו סיפורים שהיום הזה לוקח שעתיים וחצי, באנו מאד קלי ראש ליום הזה.
    אבל הוא התגלה כיום שהיה הכי קשה ליעל עד כה במסלול, כל היום רק עלינו וירדנו עליות תלולות וחדות. הלכנו על שיפולי ההר ליד שלטים של מפולת אבנים ואפילו הצטרף לקראת החצי שעה האחרונה, כאב ראש קשה ליעל.
    למזלה תמיר היה חבר מדהים מדהים והלך איתה כל היום, שם מוזיקה ושירים והיה נסיך על חלל.

    במהלך הדרך מצאנו סוף סוף את הכבשה הכחולה הblue sheep. כבר ימים רבים שתמיר תר אחריהן, החיות שחיות רק מעל 4000 מטר! ואז פתאום בזמן שיחה עם ים על החיה המופלאה היא הופיעה. בתחילה על הר רחוק מאד אבל הדבר לא הרתיע את תמיר והוא חלם לרוץ לשם לתפוס אותן אבל אז עוד קבוצה מדהימה התגלתה על ההר הסמוך! כמובן שתמיר זרק את כל חפציו ורץ לצלם ולנסות ללטף אותן.

    כשהגענו לטורונג פאדי היו שני הוסטלים למטה ועוד אחד 30 מטר מעל. כמובן שעלינו לעליון ושם פגשנו שוב את עומרי ואביה אוכלים ארוחת צהריים! הם עלו להיי קאמפ בגלל שאתמול ישנו יותר גבוה וככה צימצמו את העלייה מחר. אנחנו עלינו 100 מטר בגובה להסתגלות הכי יפה שהייתה לנו שם פגשנו הרבה אנשים שהגיעו לאט לאא להסתגל. שחזרנו להוסטל נמרחנו כרגיל באזור ישיבה עם ספרים, קלפים, מתיחות וברבורים על מחר.
    מחר הפאס! היום הכי הכי הכי מפחיד וקשה מכל הימים. היום שלשמו התכנסנו. היום שלמענו נצא בארבע בבוקר מההוסטל.
    מתרגשים ברמות, מעט לחוצים, ומלאי אמונה שקטן עלינו ושזה מטורף!!!!!! הלכנו לישון מוקדם במיוחד
    Read more

  • Day15

    אנפורנה יום 9 היום של הפס !

    March 31 in Nepal ⋅ ☀️ 2 °C

    התעוררנו בחשכה והתחלנו להיתארגן בשעה 5:00 כולנו ארוזים יוצאים לדרך עם פנסים על הראש נדבר עילי איילת ואורן העליה תלולה והשמש מתחילה לאט לאט לצבוע את השמיים בגוונים בהירים יותר של כחול ואנחנו ממשיכים לטפס במהלך הדרך פוגשים את הדס שוהם שקד יחד עושים הפסקה בהיי קאמפ אחרי שעה גובה 4700 לפנינו עוד 700 מטר לעלות עד לנקודת השיא של היום טורונג לה פאס אוכף בגובה 5416 מטר מעל פני הים ההליכה הופכת קשה הרבה יותר שלג ברגליים ורוח בפנים ממשיכים ללכת נאבקים על כול טיפת אוויר עצרים הרבה למנוחה כדי להסדיר נשימה והינה הוא לפנינו השלט הנחשק טורונג לה פאס רצים אליו מצטלמים מתנשמים נכנסים לביקתה לשתות צ׳אי רותך ואז מתחלה הירידה 9 קילומטר בהם אנחנו צריכים לרדת 1600 מטר בהתחלה בשלג וקור לאט לאט השלג נעלם והנוף מקבל תפנית מתברית וצחיחה אחרי 10 שעות היום המטורף והמיגעה מגיע לסיומו בהוסטל בוב מארלי נרגעים אוכלים ונכנסים למיטה וישנים שנת מנצחיםRead more

  • Day13

    יום המנוחה נפתח ביקיצה טבעית בשעה 9 התארגנות בעצלתים והתפנקות בארוחת בוקר גדולה אחריה הלכתי ביחד עם איילת לפגוש את נוני וחברותיה בבית הקפה הקבוע בכפר ישבנו צחקנו ושתינו קפה כשהשמש הייתה במרכז השמיים נכנסתי חזרה למיטה כדי לקרוא ספר אבל אז הגיע עילי והכריז " צריך להחליט מה עושים מחר" על הפרק הליכה לאגם טילצ׳ו אגם קפוא בגובה 4100 מטרים מעל פני הים אף אחד מהפורטרים לא המליץ על הדרך ונאמר שהיא מפחידה ומסןכנת גם בסיפורי הדרך שמצאנו באינטרנט מאז ועד לשעה 8 בערב היינו בחיפוש אחר משהו שיספק לנו תשובה ברור על טיבה של הדרך טלפנו למנהלי גסטהווסים בדרך לאגם שאלנו מדריכים של אחרים ובסוף נפל הפור הצצנו בתחזית והבנו שאם נצא לטילצ׳ו עלולה לתפוס אותנו סופה כשנגיע לפס אז אחרי יום של התלבטיות הגיע סימן קטן ששינה את כול התכנון אכלנו ארוחה טובה בערב והלכנו לישון

    הבוקר יצאנו ממנאנג אחרי יומיים של מנוחה אבל עם קצת תחושת החמצה בפה אך הצעידה בנופים השכיחה מאיתנו אותה מהר. הדרך הפכה מכביש רכב לסינגל צר ובישרה על הבאות: כפרי גסטהווסים מנותקים דרכים צרות מחברות בינהם, אין קליטה ואין אינטרנט
    בסוף היום הגענו ליאקארקא בחרנו הוסטל שהבטיח מקלחת חמה ווהייה נראה מרווח ונעים כשהלכנו למקלחת הבנו שאין מיים חמים בברז ומה שדובר עליו הוא מקלחת דלי מקבלים מיים חמים ומתענגים על כול רגע. כשיורדת השמש בגובה 4000 מטר מעל פני הים נהיה קר ובחדרים הקטנים אין חימום אז ישבנו מעל ארבע שעות בחדר האוכל המחומם ושיחקנו פרזדנט כשהאוכל היה מוכן אכלנו והלכנו לישון
    קמנו בידיעה שפנינו שבע קילומטרים של הליכה עד סוף היום בגלל מגבלות גובה ( אסור לעלות מעל500מטר ביום ) אבל בגלל מיעוט גסטהווסים יצאנו מוקדם 7:30 ההליכה קשה יחסית עם הרבה עליות יורידות במהלך הצעידה ראיתי מעיין בוהק בצבע טורקיז וברקת כ200 מטר מתחת לשביל הסתכלתי על עילי והוא מיד הבין אותי פתחנו בדהרה מטה על עבר בריכה שמימיה היו קפואים אך זכים תיהנו רושנו שלוש פעמים לתוך המיים עד שקפא לנו המוח ישבנו כמה דקות נהננו מיופיה והמשכנו בשעה 12 הגענו להוסטל ותקף אותי תמהיל של תחושות רעות שלוב של היבשות למחלת גבהים שלא הניח לי עד הבוקר למחרת
    Read more

  • Day15

    Day 7- manag to yak karaka

    March 28 in Nepal ⋅ ☀️ 8 °C

    היום התחיל בעלייה ארוכה. יעל החליטה לא לעצור בעצירה שלפני העלייה ולהתחיל לעלות לבד לאט. מסתבר שזו הייתה ההחלטה הנכונה, בדרכה פגשה זוג אנשים על סוסים שאמרו לה שהיא יפה מאד והציעו לה טרמפ אך יעל הייתה נחושה לעשות את העלייה לבדה ולבסוף הגיעה כמה דקות לפני כולם ואחכ ישבנו כולנו לתה ומשחק קלפים חדש שאורן לימד אותנו- פרזידנט.
    שאר היום המשיך בהליכה רגועה בלי עליה או ירידה משמעותיים ומידי פעם מנגינה מהעמודי חשמל החלולים. הגענו די מוקדם ליאק קארקה, אכלנו ארוחת צהריים טובה וגדולה, שיחקנו בקלפים (אכן משחק מאד ממכר) ניסינו לא להירדם מוקדם ואפילו עשינו מקלחת דלי.
    כביכול הייתה אמורה להיות מקלחת גז חמה אבל הגז נגמר (אולי היינו צריכים לחשוד שהייתה ריח חזק של גז) אז הרתיחו לנו קומקום מים רותחים ענק, המים עברו לדלי שאיתו הולכים לתא המקלחת שם יש משפך שאיתו שופכים את המים על הגוף.
    חם מאד מאד ומוזר.
    פגשנו את אביה ועומרי שחזרו בדיוק מטיליצ׳ו לייק (הסיפורים היו מסוכנים בדיוק כמו שהזהירו בפניהם, גשרים קורסים, אבנים מתגלגלות ופורטלים שמתקשרים להיפרד מהמשפחה).
    הערב היה קפוא והשינה הייתה למחצה, בעיקר שבלילה הייתה יונה שניסתה להיכנס לחדר או לפחות ככה זה נשמע.
    Read more

  • Day19

    Une journée à l'Iced lake

    March 29, 2019 in Nepal

    Cette marche à la journée permet de monter haut (vers 4600m) et donc de s'acclimater avant le passage du Thorungla.

    Marie étant redescendue vers Upper Pisang, j'y monte plus ou moins seule, mais nous sommes plusieurs de la guesthouse a y aller et nous nous suivons. L'occasion de mieux cerner différents profils de marcheurs...

    Il y a les sportifs, de type trailers/ marathoniens, équipés quechua ou vieux campeur de la tête aux pieds, qui ont étudié l'itinéraire, partent tôt puis font la course. Tel celui qui fonce tête baissée en n'attendant pas sa copine, puis qui s'inquiète du fait de ne plus la voir... Qui est aussi perturbé de voir que l'altitude à sa montre affiche 10 m d'écart avec mon GPS (mais ouf, le débat quant à la performance comparée de nos outils a vite été desamorcé par mes soins...).

    Il y a le couple mignon qui ne se suit pas tout à fait mais crie régulièrement à travers la pente : "Chérie tu veux que je reprenne le sac? " Tu veux de l'eau"? "Ça va ton genou?" "Tu me donnes un biscuit?"...

    Il y a les stressés qui te posent des questions sur le chemin ou l'équipement quand ils te croisent. Ou, moins directs et peu discrets :"T'as vu la fille elle avait des crampons ! On devrait peut être les mettre, non?..."

    Il y a aussi les vrais touristes, pas équipés... et qui s'en moquent. Pas de crème solaire ni de casquette/chapeau donc gueule rouge pivoine ou chech trop chaud autour de la tête, pas de bâtons mais qui n'en veulent pas, évidemment ni crampons ni guêtres. Plus habitués à fumer des joints, à mediter ou rester silencieux dans des ashram, à faire la fête sur la plage ou à chiper dans les magasins en Australie, fauchés durant leur "working holiday", qu'à randonner ! Ma sympathie irait plutôt vers ceux là, mais ils galéreront et mettront deux fois plus de temps que les autres pour faire l'aller-retour donc je les perds de vue.

    Et puis il y a les solitaires, qui marchent seuls toute la journée et à qui ça convient bien. C'est avec deux de ceux-là que nous avons poussé en silence dans la neige jusqu'à la fin de la rando : une jolie stupa au bout du lac. Avec comme compagnons un chien d'adoption monté d'en bas et une bande de chiens locaux ressemblants à de mini loups/yaks avec leurs poils longs et leurs crocs acérés. Le petit chien de la vallée a soudainement vu en moi une amie (un rempart ?) quand son irruption a suscité les grognements des locaux. Je l'ai abrité derrière ma taille et mes batons, moi-même peu rassurée face à ces chiens sauvages !

    Puis notre petit groupe s'est séparé aussi vite qu'il s'était formé, autour de la stupa et d'une pause grignotage. L'un a filé pour descendre à Manang, l'autre prenait soin d'éviter le chemin principal, faisant sa propre trace dans la neige.
    A celui à qui je demande s'il s'en sort avec ses crampons cassés : "yeah i'm fine". A l'autre qui n'avait pas de crampons et s'était enfoncé dans la neige, si ses pieds ne sont pas trop trempés : "They will dry, eventually" avec un sourire qui clôt la conversation...

    Ces deux là suscitaient ma curiosité. J'imagine des tas d'histoires, de connaissances et un brin de mystère autour de ce besoin d'indépendance et de cette pudeur, qui peuvent passer pour de la fierté ! Mais je n'en saurai pas plus. Il faut plus que quelques instants partagés pour apprivoiser ces drôles d'oiseaux... Et tant mieux !
    Read more

    Elodie Cloatre

    Sublime photo ! Et toi, de quel côté es-tu allée :-)?

    4/3/19Reply
    Aline en roue libre

    J'ai passé un moment avec "les sauvages" mais sinon j'ai pu papoter avec un peu tous les groupes. De l'intérêt d'être parfois seul et ... très libre d'aller avec qui on veut du coup !

    4/3/19Reply
    Solenn Poullennec

    Superbe

    4/3/19Reply
    Julien Hautemaniere

    La "Shtoupa"!

    4/27/19Reply
     
  • Day22

    Le Thorungla... en deux fois !

    April 1, 2019 in Nepal ⋅ ⛅ -5 °C

    Et bien le col n'aura pas (du tout) été franchi le 1er avril. C'est mon corps qui m'a fait une farce ! Après à peine 100 m de dénivelé, j'ai la tête qui tourne comme un manège et dois me poser sur une pierre. J'essaie de reprendre mes esprits et monte encore quelques dizaines de mètres, mais là c'est un gros mal de ventre qui m'assaillit (sympa la diarrhée à 5h dans le froid, la neige, la nuit ! et désolée pour ces détails...).
    Puis ce sont les jambes qui flageolent, je me sens très faible, incapable de mettre un pied devant l'autre. Tout est brouillé, j'ai l'impression que je peux tomber d'une minute à l'autre. OK.. pas la peine d'insister. Signe à Marie : Non. Demi-tour ...
    Je ne peux même pas lui expliquer clairement ou discuter, la priorité est de redescendre. Je galère ne serait-ce que pour parcourir les quelques centaines de mètres qui nous séparent du "high camp". Un Hot Lemon et direct au lit. Trois heures de sommeil de plomb, sans même enlever mes nombreuses couches de vêtements..

    La belle consolation, c'est que Marie, en pleine forme, en a profité dès le retour (6h15) pour faire l'aller-retour vers l'étape d'avant, dans la matinée seulement. Et... a retrouvé son porte-monnaie ! Nous étions ravies.
    En l'attendant, après la grasse mat forcée, je n'ai pu qu'écraser dans la salle commune en écoutant de la musique, encore faiblarde... Et un peu déprimée. Entre la tourista, le Chulu raté et ce nouvel accès de faiblesse, je me sens merdeuse et me dis que mon corps de soi-disant sportive ne vaut décidément pas grand chose...

    Déjeuner pourtant joyeux et dépensier, avec un sentiment inédit de richesse lié aux retrouvailles des sous (d'ordinaire le midi c'est pique nique crackers/fromage/peanut butter).
    L'après midi ça s'inverse un peu : Marie est fatiguée (logique), tandis que je me motive pour monter et voir ce que ça donne, malgré le temps pourri. D'abord jusqu'à un point de vue (4980m) puis sur le chemin du Thorungla. Je monte sans peine jusque 5080m. Je revois les endroits où j'ai du m'arrêter le matin, c'était tout au début ! J'aurais bien poursuivi pour me rassurer pour le lendemain mais il neige et on ne voit plus grand chose, pas prudent de continuer seule.

    Nouvel essai le 2. J'ai appris des erreurs de la veille : me préparer plus tranquillement, ne pas engloutir mon petit dej (+ suppression du lait en poudre et du café super sucré et dégueu), couches de vêtements en plus, gros gants, grosses chaussettes (la veille je m'étais pris un gros coup de froid, aux mains et au corps, qui m'avaient divertie de mon souffle), ne pas sortir tant qu'on n'est pas toutes emballées, techniques pour que l'eau ne gèle pas dès le début ... Cette fois noud avons ausi chacune notre frontale donc chacune peut aller a son rythme et se concentrer sur son effort (Marie avait oublié la sienne mais une Irlandaise lui en a donné une), une autre fille m'a donné du diamox, etc etc. J'ai également convaincu Marie de partir plus tard pour réduire le temps de marche dans la nuit et le froid. Emballées comme des cosmonautes, on progresse lentement mais sûrement. Tout se passe bien pour nous mais autour c'est l'hécatombe ! On voit rebrousser chemin un groupe de 10 + 2 yaks + des guides, avec en tête un homme chancelant, puis une fille (celle qui m'a donné du diamox!) dans le même état, soutenue par son guide, puis un couple apeuré qui nous dit qu'il y a une snowstorm là-haut..
    Mais d'autres lumières plus haut avancent. On continue. On apprendra plus tard que le groupe est revenu a cause d'un accident : un Polonais (trop lourd) chevauchait le Yak (drôle d'idée sur ce sentier enneigé et étroit), le Yak a glissé, l'homme aussi, c'est finalement le guide essayant de rattraper l'homme qui a devalé toute la pente...

    Pour nous tout roule. Le temps s'ameliore aussi et c'est sous un grand soleil que nous franchirons le col vers 8h. Oh joie !
    La descente ensuite est raide et bien enneigée mais c'est l'occasion de tester la technique népalaise : luge ! Pour une fois ils sont mieux équipés : sacs plastiques plutôt que sur les fesses.

    Dej sympa avec un Belge et 2 Français dans un petit restau vers 4100m. On s'offre un jus frais et des desserts ! (Plus ou moins réussis, chocolate pudding a proscrire).
    En approchant, nous apprenons que Muktinath est un haut lieu religieux pour des raisons un peu obscures (une histoire de geyser et d'étang qui regroupent les 5 éléments, des ammonites qui seraient l'incarnation terrestre de Vishnu cote hindu, le séjour du Guru Rimpoche au 8e siècle côté boudhiste.. ). On croise des pèlerins indiens. Une jeune femme entreprend de me convertir et veut absolument m'offrir son compteur (objectif : prononcer 21 000 fois le nom de Dieu par jour). Bonne joueuse, j'ajoute deux "swami Narayan" au sien: on passe à 3 916. Elle ferait mieux de s'y remettre plutôt que d'essayer de sauver mon âme !
    Douche, lessive, courses, wifi, dîner, sommeil très récupérateurs.
    Read more

    Thierry Sng

    Belle photo de nuit, et je reconnais la montée ! Trop beau !

    4/4/19Reply
    Thierry Sng

    Congrats ! Mythique !

    4/4/19Reply
    Thierry Sng

    Félicitations pour le passage du col et content de lire que vous êtes bien finalement passées plus ou moins sans encombre :)

    4/4/19Reply
    12 more comments
     
  • Day10

    Etappe 5: Braga - Yak Kharka

    October 7, 2019 in Nepal ⋅ ⛅ 1 °C

    Da wir wussten, dass heute nur eine 4.15h-Etappe bis nach Yak Kharka (4020m) vor uns lag, trudelten wir eher gemütlich in den Tag mit unserem mittlerweile Standardfrühstück: Tibetian Bread, Porridge und eine große Kanne Ginger-Lemon-Honey-Tee. Den gemütlichen Essensraum füllte aufregendes Stimmengewirr, nachdem am Abend vorher erschöpftes Schweigen herrschte: die Passüberquerung rückt näher, andere sind schon so begeistert von den Bergen, dass sie sich von den Guides die Everest-Route erklären lassen. Wir spazieren nach 9h Schlaf fröhlich gegen 8.15 Uhr los, um nach 30min schon wieder in Manang anzuhalten. Manang scheint von der Infrastruktur her das touristische Zentrum zu sein: Viele kleine Cafés und Bakery’s säumen die Dorfstrasse, es werden englischsprachige Filmeabende angeboten und das ortsansässige Krankenhaus bietet Info-Veranstaltungen zur Höhenkrankheit an und man kann sich seinen Sauerstoffwert messen lassen. Wir widerstehen und machen Halt bei der Safe Drinking Water Station. Der Mann, der uns unsere Trinkblasen auffüllt, erzählt, wie dieses Wasserprojekt auch den Dorfbewohnern Gesundheit gebracht hat.
    Über schmale Pfade geht es weiter nach Tangki (3650m), selbst Mopeds, die hier auch über Treppen fahren, ist die Weiterfahrt als motorisiertes Vehicel untersagt und uns begegnen vermehrt mit Lasten beladende Pferde und Esel. In Tangki blitzt uns ein kleiner Schmuckstand entgegen und „Oma“, wie sich die mittelalte Frau selbst nennt, erklärt uns die Symbolik der selbstgeknoteten Armbänder, der geschliffenen Kettenanhänger und der tibetisch-korallenfarbenen Perlen. Sie erzählt uns von ihrem Großvater, der aus Tibet nach Yak Kharka geflüchtet ist - unserem heutigen Etappenziel - in dem heute keine Yaks mehr wohnen, sondern der treffendere Name sei heute „Tourist Kharka“. Dann beginnt sie plötzlich zu singen, in einem tranceartigen, wohlklingenden Singsang „Om mani padme hum“, das buddhistische Urmantra, was so viel heißt wie „Oh du Juwel im Lotos“. Sie fordert uns auf, mitzusingen und eine Audio-Aufnahme zu machen, damit wir die Melodie nicht vergessen. Wir wiegen eine Weile zur Melodie in der Sonne und entscheiden uns dann für ein paar von „Omas“ Schmuckstücken. „Oma“ schenkt uns noch ein kleines selbstgeknüpftes Armband zum Abschied. In Gunsang (3900m) hocken wir uns auf einer hübschen Dachterrasse mit Blick auf das Annapurna-Massiv. Da unser Weg nun in ein anderes Tal abbiegt, ist es nochmal ein schöner Abschiedsblick. Den restlichen weg gehen wir zusammen mit dem Guide Daba, der uns etwas über das nepalesische Bildungssystem und sein Leben als Guide erzählt. Nach einer weiteren Stunde kommen wir in Yak Kharka an. Da alle Hotels in Upper Yak Kharka belegt sind, bleiben wir in Lower Yak Kharka. Zur Akklimatisierung treibt Nora noch einen Nachmittags“spaziergang“ mit 330 Höhenmetern auf einen Berg an. Danach sind wir begeistert von der (vermutlich vorm Pass letzten) warmen bzw sogar heißen Dusche. Neben 5-6 Litern trinken und Akklimatisierungswanderungen haben wir uns dann zum Abendbrot an eine Knoblauchsuppe gewagt - die war wirklich heftig! Das angebliche Geheimrezept der Einheimischen gegen die Höhenkrankheit. Zu unserer allabendlichen Tasse Tee gesellen sich noch 4 Israelis zu uns zum Klön, neben US-Amerikanern, Australiern und Deutschen die angeblich meist angetroffene Nation im Annapurna-Gebiet.
    Read more

You might also know this place by the following names:

TankiManang

Join us:

FindPenguins for iOSFindPenguins for Android

Sign up now