Nepal
Ṭaujuṅ Cho

Discover travel destinations of travelers writing a travel journal on FindPenguins.
Add to bucket listRemove from bucket list
Travelers at this place
    • Day9

      5300m, ok un peu mal à la tête

      November 11, 2022 in Nepal ⋅ ☀️ -9 °C

      Ca y est on a dépassé l'altitude du Mont Blanc ! On se fait l'ascension du Gokyo Ri (5360) dans les nuages et le vent mais le point positif c'est qu'on est tous seuls au sommet. Quand les nuages se poussent enfin on a une sacrée vue sur les hauts sommets himalayens. Par contre un petit mal de tête qui commence pour tous les 2 : un diamox, un doliprane et ça va mieux.Read more

      Traveler

      Trop beau ! 🤩

      11/18/22Reply
      Traveler

      wahou

      11/18/22Reply

      La vache il a l’air de faire froid! Trop belle la photo du lac et des montagnes [Nata]

      11/18/22Reply
      7 more comments
       
    • Day52

      Trekking Himalaya: der Tag danach

      November 13, 2019 in Nepal ⋅ ☀️ -5 °C

      Wir schlafen aus. Kein Weckerklingeln. 7.45 Uhr öffnet Sabrina das erste Mal die Augen. Sonne scheint ins Zimmer. Erster Gedanke: heute müssen wir gar nichts. Vorallem aber nicht 1.000 HM überwinden 😁

      Unser Guide macht sich schon Sorgen als wir 8.45 Uhr in den Frühstücksraum stolpern, weil wir so spät dran sind. Nach einem Frühstück entscheiden wir, dass wir uns den 500 m höher liegenden Gipfel Gokyo Ri einfach schenken. Den besten Ausblick hatten wir gestern - besser kann es nicht werden. Also spazieren wir über die umliegenden Hügel, hören den knacken des Gletschers zu und machen immer wieder Pause auf einem Stein um uns die Sonne ins Gesicht scheinen zu lassen und das tolle panorama vollends zu genießen. Wir können uns kaum satt sehen. 🏔️⛰️🌞

      Wir nutzen die Mittagssonne und waschen und das erste Mal seit 7 (!) Tagen die Haare 😂 natürlich nicht unter einer warmen Dusche - aber seht selbst in den Bildern.
      Socken haben wir auch gleich mit gewaschen und in die Sonne zum trocken gehangen.

      Am Nachmittag werden wir eingeladen in eine kleine, provisorische "Klinik" zu einem kostenlosen Info-Gespräch über das Thema Höhen-Krankheit (Altitude Sickness). Sabrina hat im vornherein zwar schon viel darüber gelesen, doch fühlt es sich gut an von einer Ärztin zu hören, was es mit all den Symptomen auf sich hat und wann man sich wirklich Sorgen machen sollte.

      Sie erklärt uns, dass in der aktuellen Höhe nur noch 50% des uns gewohnten Sauerstoffs in der Luft vorhanden ist. (Wir sind bisher von mindestens 75% ausgegangen 🤷🏻‍♀️) Der Körper gleicht das aus, indem er mehr atmet, das Herz schneller schlagen lässt und den Stoffwechsel hoch schraubt. Eine vermehrte Produktion von roten Blutkörperchen findet erst nach mehren Wochen in diesen Höhen statt.

      Klassische, "milde" Symptome der Höhen-Krankheit sind Kopfschmerzen, Appetitlosigkeit, Schlafstörung und Abgeschlagenheit. Treten Sie auf ist es wichtig, nicht weiter aufzusteigen sondern einen Tag Pause einzulegen. Lassen die Beschwerden nach, kann es weiter gehen. Wird es schlimmer, muss man umkehren.

      Ignoriert man schwerwiegende Symptome wie Kurzatmigkeit auch im Ruhezustand, schleimigen Husten oder anhaltenden Schwindel, so kann das bis zum Tod durch Lungen- oder Hirnödem führen. Leider kommt genau das immer wieder vor, weil Leute die Signale ihres Körpers nicht richtig deuten oder sie einfach ignorieren. So traurig, erst diese Woche ist hier im Ort ein 26-jähriger Mann genau daran gestorben. 😔 Dabei kann man erkrankte sehr gut und effizient behandeln, indem ihnen Sauerstoff zugeführt wird und sie schnell ins Flachland transportiert werden.

      Doch es gibt auch gutes zu berichten, denn die gemeinnützige Einrichtung bietet Portern (Menschen, die hier Essen, Trinken und Gepäck von Touristen rauf und runter tragen, häufig jedoch in Badelatschen und ohne dicke Kleidung) eine kostenlose Unterkunft, billiges Essen und medizinische Versorgung wenn nötig. Bezahlt wird das ganze indirekt durch Touristen die hier ärztliche Hilfe in Anspruch nehmen. Eine wirklich gute Sache! Insgesamt ein aufschlussreicher Nachmittag 🔎

      Der restliche Tag verläuft ebenso entspannt, Tagebuch schreiben, lesen, Abendessen, Karten spielen. Das übliche eben 😉

      Da wir uns entschieden haben, keinen weiteren Pass zu queren, treten wir morgen den Rückweg an, es heißt also: Abstieg für die nächsten 4 Tage.
      Read more

      Traveler

      Wer ist denn der alte Mann auf dem Bild, mit dem du da unterwegs bist, Sabrina??

      11/15/19Reply
      Traveler

      Das frage ich mich auch jeden Tag 🤔

      11/15/19Reply
      Sonja Klein

      😂

      11/15/19Reply
      6 more comments
       
    • Day51

      Trekking Himalaya: Renjola Pass 5.369m

      November 12, 2019 in Nepal ⋅ ☀️ -3 °C

      Der Pass-Tag. Er ist da.
      8h wandern, davon 5h steil bergauf.
      Über 1.100 HM müssen überwunden werden, von 4.230m auf 5.369m.

      Der Wecker klingelt viel zu früh. Punkt 4.45 Uhr reißt er uns aus dem Schlaf einer unruhigen, viel zu kalten Nacht.
      Noch Schlaftrunken geht der erste Griff zu den für den Aufstieg bereit gelegten Klamotten, zur Basis Schicht: T-Shirt, Unterwäsche, Socken. Vor dem Aufstehen kommen die Kleidungsstücke für 10 min mit in den Schlafsack, um sie aufzuwärmen. Nachts hat es im Zimmer bis zu -8°C und diese Temperatur nimmt gefühlt auch die Kleidung an.
      Es macht das Aufstehen leichter, wenn man in leicht vorgewärmte statt nahezu gefrorene Unterwäsche steigen kann.

      Aus dem Schlafsack schälen ist die erste Herausforderung des Tages. Bei Minusgraden anziehen & Rucksack packen kann in dieser Höhe schon zur ersten Schnappatmung des Tages führen.
      Zähne werden vor der Türe geputzt, während langsam die Dämmerung einsetzt. Schon hier in Lungden ist das Panorama beeindruckend und fast unwirklich. Im leicht rosafarbenen Licht der aufgehenden Sonne scheint die Umgebung zweidimensional, ähnlich einer gut gelungenen Fototapete. Der pfeifende Wind holt uns aber in die Realität zurück. Es geht los, der wahrscheinlich kräfteraubendste Tag der gesamten Exkursion steht bevor.
      Für ein ordentliches Frühstück ist es zu früh, sowohl für uns als auch für die Gastgeber. Gestärkt wird sich im Stehen mit einem dampfenden Tee und gefrorenen Müsli-Riegeln. Dann schnallen wir die 13kg Marschgepäck auf den Rücken und der Aufstieg beginnt.

      Ganz in der Früh sind wir drei die einzigen auf dem gesamten Trail und freuen uns der mystischen Stimmung im Gebirge. Meditativ ist es zu Laufen, den eigenen Schritt- und Atemrythmus zu finden und sich gedanklich auf die folgenden steilen Passagen einzustellen.
      Trotz der frühen Stunde werden unsere Schritte kürzer, die Geschwindigkeit langsamer, das Atem und der Herzschlag schneller. Die Effekte der Höhe sind nicht mehr von der Hand zu weisen. Wir befinden uns in einem Korridor mit einer Sauerstoffsättigung der Luft von nur noch 50%! Hier sind nur noch die Nepalesen schnell unterwegs - oder eben die Touris die ihr Gepäck an Porter übergeben haben und den Aufstieg mit Tagesrucksack genießen können.
      Wir müssen auf uns aufpassen und die Signale des Körpers richtig deuten. Lal, unser Guide, ist sehr darum bemüht unseren Zustand einzuschätzen und die richtigen Tips zu geben.

      Mit Sicherheit gibt es einige denen der beschriebene Aufstieg ebenfalls leicht von der Hand gehen würde - für uns aber ist es ein hartes Stück Arbeit.
      Nach 3h mäßigem Aufstieg geht es dann ans Eingemachte.
      Die zurückliegende Strecke hat konditionell und muskulär ihre Spuren hinterlassen. Da wir abseits jeglicher Dörfer unterwegs sind bekommen wir auch keinen Nachschub für unser aufgebrauchtes Wasser - wir zehren also von dem was unser Körper hergibt. Und Snickers. Das Snickers nicht vergessen 😋
      Vor uns baut sie sich nun auf. Die Wand. Die letzten 370m Steigung vor dem Pass. Nahezu senkrecht nach oben.

      Unförmige, ungleichmäßige Steintreppen übersäht mit losen Geröll, kleinen Eispassagen und mörderischer Steigung. So schaut der Pfad aus, der sich im Zick Zack nach oben windet. Auch wenn Lal wiederholt ruft: „Gleich geschafft, noch 20 min, dann sind wir oben“ spüren wir weniger Motivation sondern mehr die schwindenden Kräfte.
      4 Schritte, schweres Atmen, kurze Pause, weiter. Steiler, rutschiger, eisiger. Minute für Minute. Der Wind pfeift. Sabrina stöhnt ein langezogenes „Ich kann nicht mehr“ und mobilisiert dabei ihre letzten Kräfte. Rouven motiviert weiter: „gleich geschafft!“.

      Und dann: Bäääm!! Wir sind auf dem Renjola Pass angekommen. Bei bestem Wetter, mit wolkenlosem Himmel. Vor uns zeigen sich alle Berge, die wir so gerne mal in Echt sehen wollten.
      Der Mt. Everest in seiner vollen Pracht, das Dach der Welt, daneben Lhotse, Nuptse, Lobuche, Changtse, Makalu, die Liste ist lange und die Berge wirklich hoch.
      Obwohl wir auf fast 5.400m stehen fühlt es sich beim Blick auf dieses Panorama so an als wären wir in Garmisch auf dem Parkplatz und würden zur Zugspitze hoch schauen. Verrückt.

      Ab diesem Moment ist es für uns unvorstellbar wie man die weiteren 3.500 hm überwinden kann um den Everest tatsächlich zu besteigen. Wir sind uns sicher, dieses Abenteuer steht nicht auf unserer Liste. Der Anblick genügt und es ist das tollste Panorama das wir bisher bei einem Picknick hatten. Wir sind begeistert und unser Berghunger ist befriedigt.

      Erschöpft aber stolz und glücklich starten wir die 2,5h Abstieg ins nächstgelegene Dorf Gokyo, welches für zwei Nächte unsere Heimat sein wird. Ein wenig Karibik Feeling in der Höhe: kleine „Strände“ vor türkisblauem Wasser. So blicken wir auf den Gokyo See als wir unser Abendessen zu uns nehmen. Der folgende Tag soll einzig der Entspannung dienen - darauf freuen wir uns sehr!
      Read more

      Sonja Klein

      Ich bin froh, euch wohlauf zu sehen und freue mich über diese Bilder 😊

      11/15/19Reply
      Sonja Klein

      Whow 🙂

      11/15/19Reply
      Traveler

      Der große, links über uns ist der Everest. Nicht zu glauben, dass der nochmal 3.500m höher ist als wir auf dem Bild...

      11/15/19Reply
      6 more comments
       
    • Day40

      גוקיו רי

      April 25, 2022 in Nepal ⋅ ☀️ -7 °C

      איילת עוזרת לי להיתעורר והשעום מראה כבר 4:15 אני שם מכנסים חולצה מיקרו פליז ומעיל גשם. בחדר האוכל אנחנו מחכים לצ׳פטים ובנתיים אור ראשון מבהיר את השמיים אנחנו אורזים את הצ׳פאטי עם החביתה ומתחילים ללכת. די מוקדם בעליה ליאור מתחילה להרגיש לא טוב היא עוצרת ושקד איתה אני איילת ועדי מתקדמים קצת. בזווית העין אני רואה שאיילת וליאור יורדות מההר ונכנסות להוסטל. אצל ליאור בתיק נמצאים הסנדוויצם והמעילים הרציניים. אני מחזק את הבנות ואנחנו ממשיכים שלושתנו לצידנו הולך בריטי מבוגר לפעמים הוא עקף אותנו ולפעמים אנחנו אותו. באיזה שהו שלב עדי מבקשת מנוחה אנחנו עוצרים לרגע, ואיילת מבינה שהטלפון שלה לא עליה. אני כבר מדמיין איך אני סורק את ההר הזה הלוך חזור. איילת ועדי מחליטות לא להמשיך בעליה איילת בגלל הברכיים ולעדי כאב הראש. אני מחליט להמשיך בטיפוס לבד אחרי מאמץ ארוך אני מגיע לפיסגה. האוויר דליל מאוד וכל צעד הוא מלחמה, כל כמה צעדים צריך להסדיר נשימה ולהזרין חמצן למוח. הנוף מהפסגה מטריף אבל אני לבד, התחושות מעורבות אני עושה סיבוב בפסגה מצלם חבורה של בריטים עם השלט ועם הנוף עושה כמה תמונות ומתחיל בירידה. אני כבר רעב והרעב דוחף אותי לרוץ. אחרי עשר דקות של ריצה במורד ההר אני מזהה את שקד וליאור- התרגשות חיבוקים ארוחת בוקר מתישבים אני שואב את הצ׳אפטי חביתה שלי. הן מספרות שהן החליטו לעלות למרות הכול, לי ברור לגמרי שאני עולה לחוויה מתקנת של הנוף והחברה.
      עולים בנשימה כבדה מגעים לפסגה אחרי כ40 דקות שקד וליאור מתרגשות מהנוף אני מוצא אבן יפה לשבת עליה ונרגע הבנות מסוימות את הסיבוב חברת לשבת לידי אחרי כמה דקות של התפאלות מהנוף אנחנו מתקרבים לשלט בשביל להצטלם ואז עוד כמה תמונות עם הנוף ומתחילים לרדת עשר דקות אחרי שהתחלנו בירידה הרוחות מתחילות הם מעיפות חול ומכאיבת בפרצוף אני מתעטף במיטב הבגדים שייש לי ומעלה הכול מעיל הגשם ומתחיל לרדת במהירות לאט לאט אני מרגיש את ההשפעה של הרוח על מצח והראש אנחנו יורדים מההר מתחבקים ורצים לחדר אני מחליף לבגדים חמים ואז מבין שאיילת ועדי מתכננות טיול והן גררו גם את שקד איתן אני גמור מהבוקר רק רוצה להיזרק על איזה ספה אני עולה לחדר האוכל רואה שם את ליאור כבר זרוקה בפינה שלנו מצטרף עליה וככה אנחנו מעבירים את היום לקראת ערב הבנות מגיעות אנחנו קצת מתלבטים על מחר ומחליטים לצאת בבוקר המאוחר. אוכלים ערב קוראים ונכנסים למשחק קאבו ארוך שבסופו ליאור מכורזת כמפסידה הראשית בתחושת ניצחון נכנסים למיטה ולישון.... בלילה אני מתעורר בשעה 1 בלילה עם ראש דופק בטירוף קפצתי החוצה מהמיטה פתחתי חלון ודלת תפשתי שמיכה ורצתי החצה התישבתי בחצר נשמתי אוויר והרגשתי איך הכאב נרגע אחרי חצי שעה חזרתי לחדר סגרתי את החלון פתחתי את הדלת ונכנסתי לישון בחזרה
      Read more

    • Day39

      גוקיו

      April 24, 2022 in Nepal ⋅ ☀️ 1 °C

      קמים בשעה שבע בערך מתארגנים ומתישבים בחדר האוכל נהנים מאור השמש שמלטף אותנו. בינתיים מגיע סיר מלא בצ׳אפטים ולצידו החבתות המלחנו וקיפלנו והתחלנו ללכת הרוחות היו חזקות אך לא הצליחו לכבות את ההתלהבות שלנו. אחרי עליה לא קצרה הגענו אל האגם הראשון אגם קטן יחסית אבל בצבע טורקיז משגע. בפה אחד החלטנו "כאן תהיה ארוחת הבוקר" אכלנו צילמנו קצת וכשקפא לנו התחת קמנו והמשכנו ללכת. אחרי פחות מחצי שעה הגענו על האגם השני, גדול יותר בהיר יותר. מאחוריו יש הר גדול ומושלג מה שהפך את התמונה להרבה יותר מרשימה איך אפשר בלי לעצור להיתענג מהיופי ולהתחמם מהשמש אחרי סשן תמונות כולל טיימר במצלמה של איילת אנחנו ממשיכים עוד צעידה קצרה ואנחנו נחשפים לגןקיו האגם הגדול ביותר מהשלושה ולחופו הכפר מראה פסטורלי ומרחיב לב מגיעים לכפר אחרי סקר קצר נכנסים להוסטל המנצח מתלבשים חם ועולים להיתאקלמות. כשאנחנו מגיעים למעלה נכסף לנו עולם אחר. הרי חול אפורים ובינהם אגמים חלקם טורקיז חלקם אפורים. אני שם מוזיקה ואנחנו מחכים שחצי השעה תחלוף. יורדים להוסטל מתארגנים לקראת הקור ונפגשים שוב ליד האח לקרוא קצת ולכתוב אוכלים ארוחת ערב ונכנסים למיטות. מחר קמים ב4:00 השאיפה לראות זריחה מהגוקיו רי הר שנמצא ממש מעל הכפר והאגם.Read more

    • Day41

      הליכת ירח -בדרך לדראגנאג(צאקלאק)

      April 26, 2022 in Nepal ⋅ ☀️ 0 °C

      הבוקר התנהל כמו שתכננו קמנו מאוחר ועלינו לחדר האוכל בפיג׳מות ואחרי הלילה המפרח שעברתי זה התאים לי מאוד אכלנו ארוחת בוקר של מפונקים לחם מטוגן וטוסט עם ביצת עין אחר-כך ירדנו לחדרים להיתלבש ויצאנו לדרך שהייתה אמורה להיות קצרה וקלילה אבל כשעלינו מעבר לגבעות נכנסנו לאזור שנראה ממש לא מעולם הזה הליכה לא ממש פשוטה על קרחון מכוסה בחול וסלעים שנפלו לכוונינו לא פעם במהלך היום באיזה שהוא שלב התחיל לרדת עלינו שלג רציני הוספנו שכבה של מעיל גשם והמשכנו בזריזות זהירה כשיצאנו מהוואדי הזה המפה אמר עם קילומטר והשלג הקפיא את הפרצוף פתחנו רגליים ודהרנו לעבר הכפר חיפשנו גסטהוואס השניים הראשונים פסלנו על הסף והשלישי הייה נראה טוב וגם ראינו את המדריך של הצרפתים מה שהעיד שהמקום על רמה תפסתי את אחד העובדים בגסטהווס ובשקנו להיכנס בלי הרבה ויכוח הוא אישר לנו לקבל הנחה רצינית על השהות אולי בגלל הרחמים ואולי בגלל הקרמה הטובה ששרתה עליו נכנסנו לחדרים שהיו ברמה גבוה יחסית התארגנו ונגשנו לחדר האוכל מחוץ לחדר האוכל הייה סאן רום חדר שהגג שלו שקף ומתפקד כמו חממה נהננו מהחום ואכלנו צהריים לידינו ישבו זוג הצרפתים והעמקנו את הקשר איתם. אחרי ארוחת הערב הם הציעו לקנות לנו נשנוש מתוק שיהיה לנו למחר כי מחר הפס הסמקנו וסרבנו בנימוס הם סיפרו לנו על עצם ועל המשפחה אני בנתיים תפסתי את המדריך שלהם להיתיעצות על הפס הוא אמר יותר פשוט מהאנפורנה ושהם יוצאים בשעה 4:30 אנחנו החלטנו לישר איתם קו. סיימנו לאכול נכנסנו למיטות מרוגשים וקצת מפוחדים. כמובן עם דלת פתוחה ( לקח מאתמול )Read more

    • Day12

      J10. Dragnag 4700m - Dzongla 4835m

      October 7, 2022 in Nepal ⋅ ☁️ 3 °C

      Par le col du Cho La Pass à 5420m.
      700D+. 6h30. 9,7kms.

      Reveil matinal aujourd'hui 5h10 première sonnerie. Julie a un peu de mal avec le réveil. Après 2 sonneries Denis la réveille. Il est 5h30. Les affaires pour la journée roulées dans le duvet sont bien chaudes. Petit déjeuner prévu à 5h45. On prépare nos sacs tout était presque prêt hier soir. On partage un tibetan Bred et pancake avec JU. PJ prend un tibétan bred et Solene toast avec omelette.
      Départ 6h30. On attaque une longue montée le long d'un cours d'eau il fait relativement beau. On voit de nombreux Tibetan Snowcock. Certains vraiment proches à moins de 10m. PJ fait de belles photos avec son appareil. On les entend chanter c'est vraiment beau de les voir. A mi chemin on retrouve la neige sur le sentier. On arrive à un premier petit col depuis lequel Gyalje nous montre le Cho La Pass. Vraiment impressionnant vu de là. Et le chemin pour nous y rendre ne semble pas évident. On descend dans la petite vallée en visant le pied du Cho la Pass. On croise quelques porteurs bien chargés. Ils ont vraiment du courage. L'un n'est pas tout jeune d'ailleurs. Arrivé au pied de la grosse difficulté on devine le chemin. On sent que ça va piquer. Une main courante est installée tout le long, elle est bien utile. La montée est vraiment raide. Elle zigzague entre les blocs, quelques marches sont présentes. La neige de la soirée et celle de la veille qui est déjà gelée rend la montée délicate. C'est vraiment sport. Julie fait la partie finale en donnant le tempo. Gyalje reste derrière la troupe. Il pousse même Solène au niveau des fesses quelques fois, elle croit que c'est PJ 😀
      Le sommet est très beau. Il ya 5 personnes en haut. Comme pour le Gokyo Ri hier, le paysage est bouché. On fait quelques photos. Il fait vraiment froid. Gyalje nous a amené des œufs durs et un Snickers pour chacun. C'est très appréciable après cet effort. Miammm. La descente semble bien plus facile que la montée. Une partie des francais croisés à l'hôtel View point arrive au sommet. Les deux qui étaient malades hier sont à la traîne. Je trouve que c'est pas raisonnable surtout que l'un du groupe est guide de montagne. Les 100 premiers mètres de la descente sont difficiles. On s'aide La partie suivante est vraiment roulante: un sentier tracé dans la neige fraîche. Le sentier est bordé de jalons (barres en fer) qui permettent de se repérer en cas de mauvais temps (Gyalje nous dit que l'an dernier quelques personnes se sont perdues et ont été retrouvées mortes). Côté droit, une combe de neige semble menaçante. On n'a pas envie de s'attarder. Le sentier a été modifié cette année pour limiter les dégâts humains causes par les avalanches. On se rend compte en descendant que la partie enneigée est enfait un énorme glacier. On continue notre descente, les zones traversées sont de plus en plus verdoyantes. Il y a un gros pierrier à descendre, il faut être concentré. La météo s'empare. On arrive à 12h30 à Dzonghla (Cholaste Guest House à 4835m) mouillés !! Il y a un grand tas de bouses séchées à l'entrée. Solene et Julie ont très mal à la tête. Elles prennent un aspirine et se couchent pendant que les garçons vont prendre leur déjeuner au salon : une soupe de nouilles bien relevée (Veg Rara noodles soup). Apres s'être bien reposé, on commande la même chose avec Solène. Le poêle ne nous réchauffe pas. On a froid. On passe tout de même l'après-midi dans le lodgz à regarder la neige tomber et à lire. Il y a un couple à côté de nous, qui se préparent pour aller faire le pic du Lobuche deux jours après. Quand vient une éclaircie, on saisit l'occasion pour aller prendre l'air. On a une vue magnifique sur l'Ama Dablam. On capture l'instant en photos. Nous revenons pour le goûter. On jour à la Belote, on dine assez tôt et on ne fait pas long feu ce soir.
      Read more

    • Day11

      J9. Gokyo 4800m - Dragnag 4700m

      October 6, 2022 in Nepal ⋅ ☁️ 1 °C

      700 D+ sur la journée.
      6h15 de marche.
      7,6kms.

      Avec montée au Gokyo Ri à 5357m le matin sous la neige.

      J3 sans douche.
      La veille, Gyalse nous propose de venir nous réveiller à 4h du mat si le temps est bon. Or il a neigé toute la nuit. Sauf qu'à 4h du mat une petite souris en a décidé autrement : elle est venue nous rendre visite dans la chambre, elle était si discrète que ça m'a réveillé. Elle cherchait de la nourriture..  nous avions le sachet d'amande juste posé mais ouf elle n'a pas l'air d'y avoir touché. Denis pensait que c'était l'heure pour partir à la frontale. Alors que non. En allumant la lumière je l'ai vu faire un gros bon dans nos affaires. Puis je l'ai entendu en haut dans une autre chambre. Impossible de me rendormir sans repenser à cette souris. On s'est levé à 6h pour aller petit déjeuner vers 6h45. Il fait froid. On démarre le petit dej, on se partage un pancake et des toast avec des œufs brouillés avec solene. Un cafard passe à côté de mon assiette. PJ le fait valser vers mon sac et là je remarque une grande inondation. Mon camel back a fuité.... le tuyau s'est détaché !!! La journée commence bien ! Puis impossible de trouver mes gants. Solène avait posé mes affaires contre le poele pour les faire sécher, sûrement un peu trop près car mon bandeau noir à commencé à se décolorer (il a une belle bande jaune) et la chaise à fondre.... A 8h on démarre l'ascension du Gokyo Ri. Nous avons une magnifique vue sur le 3eme lac de Gokyo. Magnifique sommet à 5357m. Sous la neige. Nous n'y voyons plus rien, nous sommes dans les nuages. On a mis 2h pour monter et environ 1h15 pour redescendre. On a croisé des personnes qui faisaient demi-tour. Nos 2 porteurs avançaient tellement vite qu'ils avaient le temps de faire des bonhommes de neige. La vue était tellement bouchée. Il y a des drapeaux nepalais tout au long du chemin, et une fois en haut il y en a encore pleins qui sont gelés avec un petit bouddha dans une sorte de grotte. On a vu des traces de renard, des oiseaux. En descente ça glissait, vive les gamelles! On a fait nos petites photos perso avec Solène. Ça revigore !!
      On rentre déjeuner au lodge (Namaste Gokyo) : burger pour Solène, et pâtes pour nous. Au moment de payer ils oublient de la note les Apple pie.... Gyalje reste dans la confidence, et nous partons sans rien dire!
      On a vite déjeuné, et on est reparti à 13h30 pour Dragnag sous la neige. Petite montée derrière le refuge, puis descente en traversant la morraine du glacier pendant plus d'une heure. Le chemin évolue au fil des saisons, avec l'avancement du glacier. La glace est peu visible car souvent recouverte de cailloux. Ce qui était le cas. Le paysage est vraiment lunaire, avec une alternance de trous circulaires plein d'eau glacée, de la roche à perte de vue et malgré ça un peu de végétations (petits choux gras, quelques edelweiss). On est passé par quelques passages qui n'inspirent pas trop la confiance avec des rochers en surplomb qui menacent de se décrocher à tout moment. On atteri sur une vallée toute verte, à l'opposé des paysages traversé cet après-midi. On descend 20min, et Gyalje nous dit qu'il reste encore une heure. Enfait c'était une blague !! Solène avait en plus la nausée tout le trajet.... on arrive au lodge vers 16h (2h30 après être parti) : au Mountain paradise lodge. Nous sommes chambres 16 et 17. Il semble tout récent, il y a des baies vitrées au salon. On étend autour du poêle nos affaires mouillées. Les chambres sont très sympa. Le temps semble se découvrir. On joue à la belote. Avant le dîner, on part faire une toilette rapide de chat avec Denis car ça commençait à faire long 3 jours sans douche.
      Le lodge est tenu par une famille avec 2 enfants. L'un a 7 ans, et l'autre doit en avoir 4 (d'ailleurs c'est une vraie crapule qui ne tient pas en place. Il met la musique à fond à l'enceinte dans le salon et chante alors que son grand frère a l'air plus studieux, il a l'air de faire ses devoirs).
      Read more

    • Day8

      Lake District

      November 11, 2022 in Nepal ⋅ ☀️ 22 °C

      Breakfast (in fact most meals) are almost always the same, with a choice of porridge, pancakes, omelettes, etc. The list of hot drinks is as long as your arm, with honey lemon ginger a particular favourite (normally when chilling in the late afternoons).

      Today was a lovely hike, with no real climbing although we still managed to gain about 400m at the end. Towards the end of the day we came across the first of the sacred lakes, and then half an hour later the second, even more gorgeous. Lastly the third lake, which was the biggest, bluest, and most beautiful. The best thing about it is we could see the town of Gokyo only a short distance away.

      We got in for a late lunch, but not before we hit the bakery! Jo & I started up Gokyo Ri, the large Peak nearby, knowing we were not going to summit but just to gain some altitude to make the next few days that little bit easier. Hot showers, a tasty meal, and a long sleep were on the cards.
      Read more

    • Day448

      EBC Tag 10 : Thangnag - 4240m

      November 17, 2019 in Nepal ⋅ ☀️ -7 °C

      Das harte Stuck ist vor bei. Der Cho la Pass trennt die stark besuchte EBC Route von dem Nachbartal und den Gokyo-Seen. Hier ist auf den Wegen deutlich weniger los und wir haben wieder mehr Sinn und Zeit für die Umgebung.

      Wir laufen weiter unser Tempo und abends sind wir noch deutlich fitter als sonst und das abendliche Kartenspiel geht heute länger. Auch ist es nicht mehr ganz so kalt in der Unterkünft. Trotzdem besteht Mony weiter auf die, von mir für sie Improvisierte Wärmflasche.

      Von unserem Ziel aus in Thangnag sehen wir schon die morgige Etappe.
      Auf dem Weg nach Gokyo durchqueren wir am Tag 11 noch eine weitere Gletscherschneise, eine große.

      Eigentlich eine unwirtliche hässliche Landschaft. Geröll und Staub. Wären da nicht all die kleinen kristall-klaren Lagunen. Die sind der Hammer.

      PS: Mony hat die Bilder hier dazu gefügt weil Thangnag direkt an den Klippen der Schneise liegt.
      Read more

    You might also know this place by the following names:

    Ṭaujuṅ Cho, Taujun Cho

    Join us:

    FindPenguins for iOSFindPenguins for Android