Ţhāḍepāṭi̇̄ Bhañjyāṅ

ליום האחרון קמנו ברצון לשנות גישה ליום, הברכיים כאבו
והרגליים נתפסו אבל אנחנו הבטחנו לעצמנו שיהיה יום בסדר ופיללנו שהמסלול יהיה נעים יותר מאתמול.
בארוחת הבוקר יצא לנו לדבר עם בעל ההוסטל שסיפר לנו שהוא מקבל את כל המצרכים על ידי פורטר שסוחב הכל על הגב מהכפר הסמוך, שהוא לא ככ סמוך, כי הדרכים קשות מידי לחמורים, הסיפור גרם לכל המחירים להראות זולים מידי. הוא הכין אותנו לכך שהיום יתחיל בעלייה גדולה ואחכ יעבור לירידה ומישור קלילים ונעימים, ברצון גדול להאמין לנבואה אך סקפטיים יצאנו לדרכנו. היום התחיל בעלייה שעברה בנעימים בעיקר מתוך כבוד לעובדה שאכן הייתה בעיקרה רק עלייה, כשהגענו לכפר הראשון תמיר הנווט התותח החליט שלא ללכת בדרך שmaps me הציע לנו שהייתה נראית כמו עלייה ענקית במדרגות ואז ירידה אלא בדרך עקיפה של הליכה על צלע ההר, איך בורכנו כשהדבר התברר כהחלטה גאונית לא פחות ולא יותר! ותהייה מה בעצם הנפאלים חושבים שהמטיילים פה רוצים במסלול שלהם שהם בחרו לרצף ולהנגיש את הדרך שמטפסת ויורדת הר במקום ללכת ישר?
לאחר רוב מוחלט של ההליכה היומית הגענו לכפר האחרון בו ישר נשאלנו על ידי הצמד האהוב- הודי נלהב שבא לטייל עם נפאלי חמור סבר אך עם לב זהב ואנגלית שבורה שהקשר בניהם גם כן נשאר לא ברור (ההחלטה הסופית זה שהוא המדריך שלו אבל בעצם הוא הולך מהר מידי כדי להראות לו שרך כלשהי אז אולי לא?)
Have You seen the tiger??
כמובן שבהמשך ישיר לברדיה leopard בדיוק חצה את הדרך שהלכנו בה שלוש דקות לפני שהגענו לשם. כמובן שרבע שעה אחרי זה נאסר על יעל לדבר כדי שתמיר יוכל לחפש אותו ושהוא לא ישמע שאנחנו פה ויברח.
כשישבנו לארוחת צהריים גילינו שבעצם על היום הזה היה שוב עליות וירידות (פשוט פחות נוראיות) ושתכלס ירדנו רק 200 מטר בגובה מאיפה שישנו אז יש לנו ב5 קמ האחרונים לרדת את כל השאר- פאן!
בעלת ההוסטל הבטיחה Now only down
ככה שאתם יכולים לדמיין את כמות הקללות שיצאה מאיתנו שהתחלנו לרדת בדיוק רבע שעה ברצף ואז שוב היו עליות לא ברורות- נפאלים מחורבנים והאהבה שלהם לעליות וירידות
בסופו של יום ה3 קמ האחרונים היו ירידה שבאותה מידה יכלה להיות מגלשה אתגרית ביותר אבל בעצם הייתה בנויה ממלא מדרגות מאד לא נוחות שעד עצם משפיעות על רגליה של יעל (כואבבב)
לכפר הגענו בסוך היום מאושרים שנגמר וגאים שעשינו הכל לבדנו, מתרגשים לחזור לעיר וקצת עצובים לעזוב את הכפרים לתמיד, כמובן שסיימנו את הערב באכילת טומו (מומו טונה) והקשבה להודי הנלוז מחלל ושר בזיופים.
רגשות של סוף והתחלה
משהו משמח וחדש
בעוד כמה ימים כבר נתחיל במסע לתאילנד
עם מלא ציפיות ותקווה שהאוטובוס באמת יצא מחר בשעה שבעלת ההוסטל הבטיחה (כי אין כרטיס ואין תחנה רק מקום אקראי) הלכנו לישוןRead more