Banao

אז קמנו מוקדם במיוחד, ירדנו בזמן כמו ילדות טובות לחדר אוכל וישבנו עם תאני לכוס קפה, באיחור אופנתי של 45 דקות ג׳סי הנהג טריסייקל הגיע ולקח אותנו לתחילת הטרק. עצרנו בדרך לקנות מים ולחם עם ממרחים ועוד עצירה בנקודת תצפית על כל עמק באנאווה ככה לשטוף את העיניים על הבוקר.
נפרדנו מג׳סי, לא לפני שהוא וידא איתנו שאנחנו סגורות על הדברים והכל בסדר, הם מאוד דואגים שנלך לבד בלי מדריך אבל אמרנו לו תודה רבה שאין מה לדאוג אנחנו נסתדר ויצאנו לדרך. כל החלק הראשון של הטרק היה בתוך יער ללא נוף בכלל, עלו עליי עלוקות ונתנו לי כמה ביסים, ואז פתאום נפתח לפנינו נוף מהמם של עמק טרסות אורז ענקי. ירדנו לכיון הכפר pula, מסביבנו נוף מהמם שמוציא את העיניים, כל כך הרבה ירוק ומים זורמים במפלים בין הטרסות. הגענו לכפר, אחרי בירבור קטן בדרך מצאנו את השביל אבל פתאום התחיל לרדת עלינו גשם. עצרנו באחד המחסות בכפר, נשנשנו קצת סנדוויץ וחיכינו שהגשם ייגמר. המשך השביל כבר היה ממש בין הטרסות עד סוף היום, חשבתי על אמא שבטח הייתה מתעלפת מהנוף הזה עם כל המים והמפלים זורמים על צלע ההר כמו שהיא אומרת ״כאילו ההר נוזל״. בדרך עברנו בעוד כמה בתים ועצרנו שוב בגלל הגשם אצל משפחה מקומית נחמדה ומשעשעת. ספוגות ממים הגענו לכפר שבו נישן הערב, מצאנו את הגאסט האוס המדובר התמקמנו התקלחנו והכחשנו את הבגדים הרטובים לצרות של כרמל ושל של מחר בבוקר.
אכלנו ארוחת ערב והצרפתים החברים שלנו מאתמול גם הגיעו לגסט האוס והצטרפו אלינו. ישבנו ביחד בערב דיברנו והיה ממש נחמד עד שהתעייפנו ופרשנו לישון.
חשוב לציין שהיום זה ערב יום הזיכרון. של ואני נזכרנו בעובדה הזאת כמה פעמים היום במהלך היום ודיברנו על זה לאורך הדרך. מרגיש מוזר להיות כל כל רחוק ביום כזה, זה הדהד לי כל היום בראש הרבה יותר מערב פסח או כל יום אחר שצוין בישראל בזמן שהייתי פה עד כה. יום של זיכרון קולקטיבי שלנו כחברה ישראלית, וקשה מאוד להרגיש את היום ולציין אותו רחוק מישראל. בלי חולצות לבנות, בלי לעמוד בצפירה, בלי הטקסים, ומדבקות של דם המכבים.
סיימנו את היום עם קצת שירים וזמן שיתוף של המחשבות שלנו בנושא סביב היום הזה וזה היה לי חשוב. באמצע הטרק, בקצה השני של העולם, ללא קליטה וצליוויזציה, בכל זאת לא התעלמנו לגמרי מהיום, והצלחנו לתת לזה איזה שהיא סוג של התחייסות גם מכאן.Read more