Tomolin

ידעתי שזה יהיה קשה, אבל לא תיארתי לעצמי שזה יהיה עד כדי כך קשה.
קמתי בבוקר והייתי מוכן בתשע בבוקר בתחנת אוטובוס.
כשהגעתי התבשר לי שיש אוטובוס שיוצא רק ב16:30 ושוב מצאתי את עצמי מטייל בקניון הסמוך שבע שעות.
אני לוקח אחראיות מלאה על כך שהייתי באותה תחנה יום לפני ולא ביקשתי לוח זמנים ליום למחרת.
העניין הוא שהתחבורה בפיליפינים עובדת לפי חברות תחבורה, כל חברה תנסה לשכנע אותך לנסוע איתם.
הדבר אומר שברגע שאני שאלתי סוכנות אחת הוצג לי לוח הנסיעות של החברה עצמה בלבד כשיש בתחנה עוד לפחות עשרה חברות אחרות ובגלל שיש תחרות אז הן לא משתפות פעולה אחת עם השנייה.
אף אחד לא מכוון בנוגע למידע שאתה זקוק לו, וברגע שאמרו לי שיש רק נסיעות מסויימות יחסתי את זה אוטומטית לסך כל הנסיעות בתחנה.
הגעתי לסאנטו תומאס בשלוש וחצי לפנות בוקר, משם לקחתי תחבורה ציבורית לתחנת האוטובוסים הקרובה.
שם למזלי מצאתי עוד אנשים שנוסעים ליעד ההמשך שלי ופשוט החלטתי לעקוב דרכם אחרי מציאת האוטובוס בזמן שהאוויר בתחנה היה מזוהם מפיח ועשן שהרגיש לי שאני נושם רעל, בעוד שניסיתי לעבור לשבת מחוץ לתחנה ושומר ניגש אליי וביקש ממני לפנות את הדרך.
אני כאוב, עיניי כבדות ונסגרות כל כמה דקות, זאת ללא ספק הנסיעה הקשוחה ביותר שאני עובר כרגע והדרך ארוכה עוד לפנינו.
אחרי שהגעתי עם האוטובוס למעבורת, ניגשתי לקנות כרטיס ונאמר לי שעליי למלא הצהרת בריאות לפני רכישת הכרטיס ובמשך 45 דקות מילאתי הצהרת בריאות וכשניגשתי לדלפק בפעם השנייה כדי לקנות כרטיס נאמר לי שמכירת הכרטיסים מתחילה ב15:00.
השעה 10:00 ואני מתקשה לאסוף את שאריות כוחותיי.
אני מנסה לחפש מקום קרוב לשים בו את הראש ולהתקלח כדי שאוכל לנוח כמה שעות אבל התייאשתי וחזרתי לאיזור מוצל במעבורת.
תפסתי שינה קלה על כמה כיסאות כשברקע כריזה מחרישת אוזניים, החום מתגבר ומשאיות חולפות כל כמה דקות.
אני מעביר את הזמן וברגע שאפשרי קונה כרטיס ונכנס למתחם ממוזג שם אני שם את התיק ויוצא לחפש 7/11 להרגיע את הבטן ולהצטייד לנסיעה.
אחרי קילומטר אני מגיע וכל כך התרגשתי לראות חנות נוחות.
חזרתי למעבורת והמתנתי שיודיעו בכריזה על ההפלגה.
במעבורת הזאת אנשים שאין להם מספיק כסף יצטרכו להסתפק במושב בודד להעביר בו את הלילה.
אני הפעם לא התפשרתי וקניתי כרטיס למיטה לשים בה את הראש, ואיתי היו זוג פיליפינים שלאחת מהן קוראים מריה, עבדה בישראל ויודעת עברית והיא נתנה לי את המנת אורז ועוף שהיא אמרה שלא תאכל.
בזכותם הנסיעה הפכה לאופטימית יותר.
בבוקר אני יורד מהמעבורת ועובר לאחרת ומגיע לבורקאי.Read more