Parque Monte Da Almaciga

אחרי השנ״צ כתבתי באריכות ביומן והשלמתי הרבה, ואז חברתי לג׳ון. בדרך דיברתי עם אבא ושובל ב-FaceTime וכשפגשתי את ג׳ון בקתדרלה הוא דיבר איתם גם כמה דקות. זה היה די מגניב.

היינו ממש רעבים, במיוחד אחרי שאבא השוויץ בארוחת השבת הנפלאה שהכין. עם זאת, נהנינו לשוטט ביחד במיוחד כשהעיר שקקה. ג׳ון מאוד אוהב מאכלי ים ורצה לאכול מהם, וזה אכן מתאים כי האזור ידוע בהם. באחד מהמקומות שעברנו בהם פגשתי לגמרי במקרה את קים, הקוריאנית שגרה בארה״ב, אחרי שהתכתבנו והיא סיפרה לי שהיא הגיעה לעיר. זה די נפלא איך פעם אחר פעם, פוגשים צליינים-חברים על הדרך.

ג׳ון ואני אכלנו ״ארוחת שבת״, פירות ים ויין לבן, ומאוד נהניתי, גם מהמזון וגם מהשיחה. דיברנו על הרבה דברים: על ההליכה לבד ועל לוסי שנאלצה לעזוב בלאון בגלל הפציעה ברגל. באותו הזמן ראש ממשלת ספרד נפגש עם הנשיא ביידן והקרינו את זה בטלוויזיה. הוא הודה שהוא לא אוהד גדול שלו בעיקר בגלל עניין הגיל: ״ראש הממשלה הספרדי נראה כמו מנכ״ל, בעוד שביידן נראה סבא ישנוני״. השבתי שזה אמנם נכון, אבל נראה שביידן הקיף את עצמו בצוות של שרים מאוד מנוסים, מוכשרים ונמרצים, והוא אמר שאולי זה נכון, אבל עדיין מדובר באנשי ממשל, שהפתרונות שלהם מבוססים על התערבות ממשלתית.
הוא כינה את עצמו reformed capitalist, וממה שהצלחתי להבין הכוונה שלו היא שהוא מבין שהקפיטליזם שהוא גדל עליו הוא בעייתי, ושזה לא הגיוני שמישהו בלי כסף לא יכול לזכות בטיפול רפואי בגלל מגבלות תקציב. הוא אפילו קצת רטן על זה שהוא צריך להמשיך ולשלם 700 דולר מדי חודש לביטוח בריאות, דווקא בתקופה בחיים שבה הוא מזדקן ויזדקק לו, בעוד שבמשך עשרות שנים הוא שילם ולא היה בזה צורך, רק לילדיו.

כשהוא דיבר על זה עם בני מדנמרק הוא קינא בו, אבל כשבני התחיל לדבר על בעיית האלימות מנשק זה הפריע לג׳ון מאוד. הוא סיפר לי שלו יש נשק וזה חלק מהמורשת המשפחתית, למשל לצייד. הוא הדגיש שהוא לא מעוניין באלימות מנשק, אך עיקר הטענה שלו הוא שמדובר בבעיה מאוד מסובכת וזה מאוד יומרני מצד מישהו לטעון שיש לו פתרון קל כמו שרמז הדני. כידוע, הוא אמר שלעניין המורשת מתווספת גם מנה גדולה של חשדנות כלפי הממשל, והוסיף שגם אם יחליטו לאסור על מכירת חלק מהנשקים, עדיין כל-כך הרבה מהם מסתובבים. בקיצור, אין פתרון קל.

לא העמקנו בזה, וברור שאין פתרונות קלים, אבל במבט מבחוץ זה נדמה שהציבור נאחז בנרטיב שבוודאות אבד עליו הכלח. החוקה האמריקאית נכתבה לפני 250 שנה, וגם אם אכן כוונת המשורר הייתה לאפשר לכל אחד להחזיק באמצעי להגנה עצמית, ברור שהתקופה השתנתה והצורך הזה הצטמצם כמעט לחלוטין. אולם עיקר הסיפור, ואמרתי את זה בעדינות, הוא שקיים לובי חזק מאוד בארה״ב ששומר על המצב כמו שהוא, ובנוסף להון העתק שהוא מזרים לקמפיינים של חברי קונגרס, אני מניח שהוא מלבה את רגשות הציבור מפני הממשלה. במצב שבו הכסף מדבר אין סיכוי משמעותי להתקדמות.
באופן אישי, אני בספק שהבעיה כל-כך מסובכת עד שאין אפשרות למצוא לה פתרון, וגם אם היא אכן כה מסובכת, הזוועות שהיא מחוללת מדי יום מחייבות מענה בהול. אנשים נהרגים על ימין ועל שמאל שם, ב-school shootings אבל בכלל לא רק. זאת לא בעיה שאפשר לדסקס אותה בצורה אינסופית.
זה מזכיר את הטיפול של ניו-זילנד אחרי מקרה של ירי המוני, שבו חלק מהפתרון היה שהממשלה רכשה חזרה מהאזרחים את הנשקים. לתדהמתו זה צלח, בניגוד לארה״ב שבה הוא משוכנע שזה לא יעבוד בשל חשדנות הציבור.

בכל מקרה, הסכמנו שגראנט ומריסה הרבה יותר חשדנים כלפי הממשל, וג׳ון אמר שהוא חושב שהם אפילו היו מתנגדי חיסונים בתקופת הקורונה. זה די מדהים בהתחשב ברקע הרפואי של שניהם: גראנט רופא שיניים ומריסה הייתה שיננית/סייעת בקליניקה שלו. הוא שיתף אותי שבראד, בן-הדוד שלו שטייל איתו עד בורגוס, הוא דמוקרט מושבע, כך שהיה חשש שהנושא יעלה בשיחה אחרי כמה משקאות ויעיב על הקשר. אבל זה לא קרה.Read more