Thailand
Ban Rong Chang

Discover travel destinations of travelers writing a travel journal on FindPenguins.
Add to bucket listRemove from bucket list
Travelers at this place
    • Day63

      pit stop

      January 10 in Thailand ⋅ ⛅ 30 °C

      Ich fahre seit Hua Hin häufig durch staubiges Hinterland, das mein Rad erneut stark verschmutzt und komme heute zufällig an einer Waschstraße vorbei.
      Das bedeutet lediglich, dass hier Menschen mit Wasserschläuchen eingeseifte Autos und Motorräder abspritzen.
      Da ist nichts automatisiert.
      Die arbeitende Belegschaft winkt mir fröhlich zu, als ich an der Straße vorbeiziehe. Ich verstehe es als Wink des Schicksals.
      Ich bremse, fahre ein paar Meter retour, um die Frage aller Fragen zu stellen: „Wollt ihr das hier anwesende Rad unter Hochdruck säubern, bis dass der Schmutz es meidet?“
      Ja! Sie wollen!
      Sie schlauchen, scheuern und schrubben so lange, bis ich wieder erkenne, ein blaues Rad mein Eigen zu nennen .
      Leider meinen es die Herren zu gut und trocknen es im Anschluss mit irgendeiner Politur, die wahrscheinlich für Boliden und Motorräder vorgesehen ist.
      Man kann nicht alles haben.
      Zwar fahre ich jetzt blitzeblank sauber, dafür aber mit ohrenbetäubendem Gequietsche, sobald ich die Bremsen betätige. Es klingt, als hätte ich eine Armada tollwütiger Singvögel im Gepäck.
      Read more

    • Day30

      The clocktower of Ratchaburi

      December 8, 2022 in Thailand ⋅ ⛅ 25 °C

      Tolles Foto, oder?
      Ist das alles, was Ratchaburi zu bieten hat?
      Nein!
      Der Uhrturm im Kreisverkehr ist lediglich ein Stellvertreter – Foto für alle anderen Fotos, die ich NICHT machen konnte, wiewohl ich einen Tag länger hier geblieben bin, um genau dieses Ziel zu verfolgen.
      Es läuft auf der diesjährigen Rundreise nicht so rund, wie ich mir das vorstelle.
      Obwohl das Wetter endlich umgeschlagen hat und in dieser Region Thailands nun perfekte Bedingungen für großartige Radtage herrschen, ziehen andere Kummer-Wolken auf und regnen mir ins Gemüt.
      Spontan wollte ich einen Tag länger hierbleiben, gehe frühmorgens zur Rezeption des Hotels, um mit der Kreditkarte die weitere Nacht zu bezahlen.
      Da es am Vortag mit einer Kollegin einwandfrei funktioniert hat, denke ich nichts Böses und übergebe meine Karte der nun unbedarft agierenden Kollegin. Sie hantiert unsicher am Terminal.
      Via App werde ich zeitgleich informiert, dass der Bezahlvorgang abgebrochen wurde.
      Ich frage, ob es Probleme gibt?
      „No, no!“
      Sie startet den zweiten Versuch.
      Wieder ertönt das card complete- Signal am Handy und die App teilt mit, dass ein weiteres Mal abgebrochen wurde.
      Die Rezeptionistin beginnt das Lesegerät zu zerlegen und erklärt mir: „No paper.“
      Doch sie kann ihre hochgradige Verunsicherung nicht länger verbergen, speziell als sie mich zum Platznehmen auf der gegenüberliegenden Couch bittet, um mich von der Rezeption wegzulächeln.
      Über Walkie – Talkie wird administrative Verstärkung aus den Tiefen des Hotels geordert.
      Mittlerweile versuchen drei Personen, den Bezahlvorgang durchzuführen und schlussendlich wird mir die Karte mit den Worten
      „Sorry, it’s not working. You card is blocked.“
      zurückgegeben.
      Die Karte, die am Tag davor für die Bezahlung dieses Zimmers einwandfrei funktioniert hat, ist auf einmal gesperrt?
      Das kann nicht sein.
      Wer mich kennt, weiß, dass ich in solchen Situationen sehr schnell in den Zustand
      einer - sagen wir es vorsichtig - leichten Unentspanntheit gleite und beim Volume-Button meiner Stimmlage auf + gedrückt wird.
      Das kommt in diesen Ecken der Welt übrigens gar nicht gut.
      Ein klärendes Telefonat mit CardComplete bestätigt, dass die Dame an der Rezeption einen Bezahlvorgang dreimalig eingeleitet hat, ohne mir das Gerät zwecks PIN - Eingabe weiterzureichen, weil sie es nicht für wichtig erachtete. Sowas scheucht das Sicherheitssystem aber auf wie Radfahrer einen thailändischen Straßenköter, es wittert Betrug durch dreimalige „falsche PIN Eingabe“ und sperrt meine Karte mit sofortiger Wirkung.
      Und das ist … fuck! Und zwar so richtig fuck!

      Die Menschheit schafft es im Jahr 2022 das James Webb-Teleskop ins All zu schießen und tausende Kilometer entfernt funktionstüchtig zu machen. Es gelingt, einen Meteoriten punktgenau zu beschießen, ihn aus der Umlaufbahn zu werfen, sodass er nicht mit der Erde kollidiert. Aber Visa-Austria schafft es nicht, eine in Thailand gesperrte Kredit-Karte wieder freizuschalten.
      Der Dolm im Callcenter erklärt mir tatsächlich, dass man die PIN-Sperre bei einem österreichischen Bankomaten sofort aufheben kann. Er beschreibt mir ganz stolz, wie das funktioniert…. Ich unterbreche ihn und erkläre ihm zum wiederholten Male, dass ich in Thailand bin. Und dabei nicht mal in Bangkok, wo es eventuell so einen Wunderbankomaten geben könnte. Wir sprechen von der thailändischen Pampa, in der man schon lange suchen muss, bevor man überhaupt einen ATM findet, der internationale Behebungen ermöglicht.
      Meine Unterbrechungen werden als unhöflich wahrgenommen, wo er doch nur versucht hilfreich zu sein.
      Bereits mehr als gereizt will ich wissen, worin seine „Hilfestellung“ konkret besteht und wie er mir schlussendlich auch praktisch weiterhelfen kann.
      Er meint, er will mir alle Möglichkeiten aufzeigen, die PIN -Sperre aufzuheben.
      Ich versuche ihm zu erklären, dass es keine Hilfe ist, mir zu sagen dass das bei österreichischen Bankomaten möglich ist, wenn man tausende Kilometer von diesen entfernt ist. Er meint dazu, dass es aber die einzige Möglichkeit wäre. Plötzlich hat er noch einen Alternativ-Vorschlag. Man könnte mir auch eine neue Kreditkarte zusenden, die innerhalb von 14 Tagen bei mir sein würde, wozu ich aber eine fixe Adresse in Thailand benötige.
      Das Telefonat eskaliert jetzt komplett, während drei Thai-Angestellte, die an der Misere nicht ganz unbeteiligt sind, eine perfekte Vorstellung von dem geliefert bekommen, wovor Thais in Bezug auf „die Ausländer“ immer gewarnt werden.

      Der Extra -Tag in Ratchaburi geht vollends drauf für die Suche nach Möglichkeiten, den „Verlust“ der Bezahlfunktion mit Kreditkarte zu kompensieren.
      Es gelingt.

      Doch wird mir einmal mehr bewusst, wie abhängig wir geworden sind, wie schnell das System sich gegen dich richten kann und wir uns dabei naiv und völlig blind auf Dinge verlassen, die mit einem Knopfdruck, der Fehlbedienung einer unbedarften Hotel - Mitarbeiterin schlagartig aus dem Ruder laufen können..

      Tags darauf beim Checkout hat die Dame wieder Dienst. Ich versuche meinen Blick so freundlich wie möglich zu halten. Meine Stimmung ist nach wie vor getrübt. Ich retourniere frostig meine KeyCard, um die dafür hinterlegte Kaution zurückzubekommen. Dabei zückt die Frau mit einem zerknirschten Blick, der dir das Herz erweichen lässt, einen Block, auf dem eine handschriftlich vorbereitete Notiz zu lesen ist, im Schönschrift-Stil einer Erstklässlerin gehalten und in einwandfreiem Englisch verfasst:
      I‘m deeply sorry for the incident yesterday and I apologize for the troubles I caused.

      Ich bin in diesem Moment dermaßen gerührt, dass ich mich wegdrehen muss, weil ich befürchte, dass es mir das Wasser in die Augen treibt. Ich schnappe mein Handy und versuche ihr mit der Übersetzungshilfe alle Schuldgefühle zu nehmen, zu erklären, dass ich noch über andere Bezahlmöglichkeiten verfüge, ich mich für mein aufbrausendes Verhalten entschuldigen möchte, dass ich Thailand so gerne mit dem Rad bereise und eh auch noch sehr lieb hab.

      Ein paar Minuten später bin ich wieder auf der Straße. Eine der schönsten Etappen steht mir heute bevor. Doch die Fotostrecke über diese thailändische Kleinstadt wird noch länger auf sich warten müssen.
      Und bis dahin bleibt mir immer noch Paris und der Uhrturm von Ratchaburi.
      Read more

      Traveler

      Sprachkünstler 😉😃

      12/10/22Reply
      Traveler

      ❤️

      12/10/22Reply
      Traveler

      Vielleicht doch einmal ein Buch…… als Einstieg und Promotion für die weiteren Visionen…😉🤞😎

      12/10/22Reply
      Traveler

      Ich freue mich, dass ihr beide gut nach Hause gekommen seid. Will ich wissen, wie der Weg zurückgelegt wurde? 🤔😂Zu Fuß oder ist es doch noch ein Taxi geworden?

      12/10/22Reply
      13 more comments
       
    • Day46

      רצ׳בורי - כמו קנצ׳נבורי רק לא

      January 26, 2022 in Thailand ⋅ 🌙 23 °C

      אחרי יום מנוחה בבנגקוק שהיה הכרחי ביותר, שבמהלכו בעיקר התאפסנו- עשינו כביסה, אכלנו אוכלים מנחמים, בילינו עם עומר, עשינו מסאז, וזהו בערך. נזכרתי שגם מרוב שהייתי מרוכזת במשימה החשובה שהייתה לנו ב24 שעות האחרונות אפילו לא עדכנתי את אף אחד מהחברים שלי במה שקרה אז שלחתי הודעות עדכונים לכולם, סיפרתי להם שאני עכשיו פה עם עלמה ומה התכניות שלנו פחות או יותר להמשך (לא שיש הרבה כאלה…). החלטנו קצת לצאת מהעיר ולראות קצת עולם. התלבטנו לאן לנסוע ולא היו לנו יותר מדי כוחות לחקור אז הסתכלנו קצת בגוגל מאפס וחיפשנו מקומות לא רחוקים מבנגקוק, מצאנו כמה נקודות נחמדות באיזור של רטצ׳בורי אז בדקנו לנו רכבות והחלטנו ללכת על זה.
      קמנו בבוקר, שמנו את המוצילות בבית חבד ויצאנו לנו קלילות לעוד הרפתקאת תיקים קטנים. פתחנו את הבוקר במאפייה שעומר הכירה לעלמה אתמול, קנינו כמה מאפים ויצאנו לתחנת רכבת. שם קיבלנו שוב יחס של vip וזאת מאחר שהיינו האנשים היחידים שהיו בתחנה. עלינו על הרכבת שהייתה ממש ההגדרה ל״אם חרדות היו רכבת״. בדיוק כמו הרכבת לפיטסנולוק רק אפילו בלי ריפוד בכיסאות. הנסיעה ארכה בערך שעתיים - על אף החום והחוסר נוחות זה עדין זמן טוב להשלים עוד שעות שינה ואני נרדמתי כמובן. ירדנו בתחנה שהייתה קרובה יחסית לנקודה הראשונה שתכננו עליה. כבר ברכבת התרגשנו מאיך שרק יוצאים מבנגקוק וישר נהיה ירוק וטבע ונעים בעיניים. חיפשנו איזה בית קפה באיזור של בתחנה שירדנו בה, הגענו לאיזה פרבר של העיר ולא היו שם כמעט רכבים שלא לדבר על מונית או משהו בסגנון. עצר לידנו רכב וזוג מבוגר שהיה בו שאל אותנו מה אנחנו מחפשים. הראינו להם את המקדש שרצינו להגיע אליו ואמרנו שאנחנו רוצות לשתות קפה קודם. הם אמרו שאין תחבורה באיזור הזה בכלל ושיש להם קצת זמן ספייר והציעו לקחת אותנו לשם, כמובן שנענינו להצעה בשמחה. בנסיעה פטפטנו והם סיפרו לנו שלכולם שם יש רכבים פרטיים ובגלל זה אין כל כך איך להתנייד אם אין לך רכב, הם סיפרו שהם מורים לאנגלית וזה הסביר למה הם היו כלכך חברותיים ודיברו שוטף, וסיפרו לנו קצת על האיזור. הם הורידו אותנו בבית קפה ליד המקדש ונתנו לנו את המספר שלהם למקרה שנסתבך אחר כך, נפרדנו בתודה מכל הלב ובאיחולי הצלחה. שוב בהלם מטוב הלב הטהור ומהמזל הטוב שלנו, נכנסנו לבית קפה וגילינו מקום מטורף ויפהפה עם חלונות עצומים למלא מלא ירוק, ובית קפה שמעוצב קצת בפלצנות אבל בשיא הסטייל והאסתטיקה. התרגשנו וישבנו לקפה. כשסיימנו שאלנו בחור שעבד שם איך אנחנו יכולות להגיע לנקודה הבאה שלנו אחרי המקדש, הוא הציע לנו להשאיל ממנו את האופנוע שלו וכשאמרנו לו תודה אבל לא תודה הוא אמר שהוא יקח אותנו לשם, שוב היינו קצת בשוק אבל זרמנו. הלכנו לנו ברגל למקדש שהיה ממש קרוב, הוא היה במעלה הר, ליוו אותנו כל כלבי השכונה בדרך, וכשהגענו היה ממנו נוף מהמם לכל האיזור. התרגשנו מהראות ומהמזג אוויר הנעים שהיה חסר לנו קצת בימים האחרונים. הלמעלה של המקדש הוא פסל ענק של בודהה שמשקיפה מההר. נכנסנו והסתובבנו בכל המקדש, ראינו אנשים מתפללים בכל מני טקסים שונים, פגשנו חבורת ילדים מתוקים, ועלמה לא נרגעה עד שהיא ראתה את כל הילדים עושים קפונקה. ירדנו לנו למטה,
      חזרנו לקפה ואכן כפי שהובטח החבר החמוד שלנו מיד לקח אותנו ברכב שלו לתחנה הבאה שלנו שהייתה במרחק עשר דקות נסיעה. לפני שירדנו הבחור אמר לנו משהו ״monkey” חשבתי שאולי הוא מתווכן לקופים אבל לא היינו בטוחות אז אמרנו לו “yes yes״, חייכנו הודינו לו מאוד והגענו לפארק קאו נגו, שזה פארק בין אבנים מטורפות שלא ברור איך אבל הן חלק מהטופוגרפיה של העיר הזו. משהו תלוש לגמרי. סלעים עצומים עוצרי נשימה עם אגם ביניהם, שבילים וגשרים שהתהלכנו בהם ונהנינו מהנוף. קצת הזכיר את קאו סוק רק בקטן כמי מיני יזראל. תוך כדי ניסינו לתקשר עם של נטע ודושי ועוד כל מיני אנשים מהארץ. הרגשתי שאני לא לגמרי מצליחה להיות מאה אחוז עם עלמה ולהינות מהיום כי הייתי מאוד רחוקה במחשבות שלי אבל שמחתי שהיום עבר חלק ושקצת עשינו דברים ויצאנו מבנגקוק. לפתע ראינו קוף מתקרב אלינו, ממש נבהלנו וגילינו עוד מיליוני קופים קופצים ורצים בכל מקום שהיו כל הזמן הזה סביבנו ופשוט לא שמנו לב. רק אז הבנו את ההערה של הבחור שהקפיץ אותנו כשירדנו מהרכב שלו וזה הצחיק אותנו שלא היינו בכלל מודעות לאי אנחנו מגיעות.
      אחרי שמיצינו את הביקור שם, יצאנו לחפש כיוון למרכז העיר, איפה שהתכוונו לישון. ממש לא עברה דקה ומצאנו טרמפ עם בחור מקסים שלקח אותנו ממש עד למלון שהתכוונו לישון בו. המלון קיבלו אותנו בפתק שאמר - אנחנו לא מקבלים זרים בגלל הקורונה. מרגיז, אבל המשכנו לחפש. בסוף מצאנו מקום שחרג מהתקציב שלנו רק טיפה אבל היה שווה את זה וסגרנו אותו אחרי תהליך לא פשוט של עצבים על הבחורה מהקבלה והזמנה באגודה ותשלום ב7/11 אבל הסתדר.
      נחנו קצת בחדר, שיחקנו קלפים, ויצאנו לנו לסיבוב הערב. הלכנו לראות את השקיעה בנהר, ואחר כך לסיבוב אוכל בשוק אוכל שהיה מרשים ומגוון אך לא מותאם לתיירים לא בנגישות ולא כל כך בסוג האוכל. בסוף כמובן שהסתדרנו ומצאנו לנו כרגיל בזיל הזול אחלה אורז ופאד סי יו שהתרגלתי כבר למרקם החלזוני שלו. סיימנו בשייק בגודל של הראש שלנו ועוד חצי וופל בלגי שהיה לגמרי וואו. חזרנו לנו לערב מוקדם במלון לצורך עוד השלמת שעות שינה שחסרות לנו כבר כמה ימים.
      סיימנו את היום בשיחת וידאו עם של שכבר התגעגענו אליה מאוד וסיפרנו לה על עלילות היום שלנו.
      היה יום ממש כיף וחמוד, היינו מבסוטות על הזרימה ועל זה שהכל הלך לנו סופר חלק, מקומות שפשוט ראינו בגוגל מאפס לגמרי היו מה שציפינו והטרמפים היו בונוס נחמד. בכללי נחמד לדעת שתמיד אפשר פשוט לנסוע שעה וקצת ולהגיע למקומות שיהיה בהם תמיד מה לראות ומה לגלות. ובסוף אם אנחנו באווירה זורמת וטובה ורגועה יהיה לנו נחמד בכל מקום שנלך אליו וכל יום לגמרי מחזק לי את ההרגשה הזו.
      Read more

    You might also know this place by the following names:

    Ban Rong Chang

    Join us:

    FindPenguins for iOSFindPenguins for Android