Changwat Phetchabun

קמנו ליום מלא תכניות בצד המזרחי של פיטסנולוק, מארק אמר לנו שיש אוטובוס רק ב7 או ב13 אז כמובן שאנחנו החרוצות השכמנו קום לפני 6 בבוקר והתארגנו ויצאנו. היום שלנו היה מלא בתכנונים ובלו״ז משוער, והתבסס ברובו על טרמפים כך שלא ידענו כל כך איך הדברים ייראו בפועל וקיווינו לטוב.
עלינו על אוטובוס עם מזגן לשם שינוי והיה קפואאא, עובדה שכמובן לא הפריעה לי להירדם בנסיעה. בין לבין כשהתעוררתי ראיתי שאנחנו בדרך מהממת עם טבע יפה ממש מסביב.
תחנה ראשונה - המקדש. הדיילת מהאוטובוס בדקה שאנחנו ערות וסימנה לנו לרדת מהאוטובוס. הם סופר ערניים אלינו תמיד ומוודאים שאנחנו מגיעות לאן אנחנו צריכות וזה חמוד (למרות שברור שעלמה הייתה על הדברים עם הגוגל מפס וידעה בדיוק מתי אנחנו צריכות לרדת). ידענו שהמקדש במעלה הר ושזו הליכה של בערך 2 קמ מאיפה שירדנו, וידענו שנסתדר, תכננו להתחיל ללכת לכיוון ולנסות לתפוס טרמפ. מה שקרה בפועל זה שירדנו מהאוטובוס ולפני שהספקנו להתאושש מהקור או להבין איפה הצפון, עט אלינו אדון מבוגר שאסף חבילה מהאוטובוס (יש להם פה קטע לשלוח חבילות בכל מני צורות של תחבורה, מאוד משונה) ודיבר אנגלית כל כך שוטפת ומהירה שבקושי הצלחנו להבין מה קורה. הוא אמר שהחברה שלו ששלחה לי את החבילה מפיטסנולוק אמרה לו שיש שלוש ליידיז שעלו על האוטובוס ורוצות להגיע למקדש, היא כנראה זו שהייתה בתור לפנינו ושמעה את השיחה שלנו עם המוכרת כרטיסים, והוא גר שם באיזור אז הוא חיכה לנו בשביל להעלות אותנו למקדש. היינו בהלם ולא האמנו שזה באמת קרה עכשיו, זה היה פשוט סיפור הזוי ונטו טוב לב של אנשים, גם זו מהתחנה וגם הוא שפשוט בחר להקפיץ אותנו בלי שום אינטרס. נסענו איתו, הוא הספיק לספר לנו שהוא מבנגקוק וזה הסביר את האנגלית, שוחחנו קצת על הא ודא ובינתיים התגלה בפנינו הנוף המטריף ומלא בתי קפה בנקודות אסטרטגיות והוחלט בפה אחד שדבר ראשון נשב לקפה של הורדת פאניקה. ירדנו מהטרמפ המדהים שלנו לא לפני שהאיש הציג את עצמו ורשם לנו את שמו ואת מספר הטלפון שלו על פתק ואמר לנו שהוא גר ממש למטה ושאם אנחנו צריכות טרמפ בירידה לא להסס לדבר איתו, שוב נפעמנו מטוב הלב ויצאנו ממש מבסוטות. התיישבנו בבית קפה הקרוב והתפנקנו על כוס קפה מפנקת ובראוניז מול היופי של הנוף, פתיחה מושלמת ליום.
מיד אחר כך הלכנו למקדש, התחלנו להסתובב שם, די מהר הכתרנו אותו למקדש הכי יפה שראינו בתאילנד. הבודהות הענקיות, זה שהכל הכל משובץ פסיפסים מהממים ומיוחדים, והעובדה שכל הדבר הזה מונח באמצע הר מהמם עם נוף מדהים מסביב, באמת עוצר נשימה. התלבטנו קצת אם להגיע למקדש הזה כי זה היה רחוק יחסית וכולנו אמרנו בפה אחד שאיזה מזל שהגענו לשם ושלא היינו מוותרות על זה.
התחלנו לחפש כיוון לחזרה למטה לכביש הראשי, בכוונה להתקדם לאחת מהנקודות שדקורות לנו של מפלים בדרך חזרה לפיטסנולוק. בעודנו מחפשות טרמפ בחורה מאחת המסעדות שם ניגשה ושאלה אם היא יכולה לעזור לנו ואמרנו לה שאנחנו מחפשות איך לרדת למטה והיא מיד לקחה אותנו לרכב שלה והקפיצה אותנו, שוב מטוב הלב שלה בלבד. היא הייתה בחורה צעירה ומקסימה שגם הייתה מבנגקוק ובחרה לעבור לגור שם בגלל הנוף והמזג אוויר. היא נתנה לנו כמה המלצות ווידאה שאנחנו יודעות את המספר של המשטרה למקרה חירום, היא הייתה באמת מתוקה. הגענו לכביש למטה וביקשנו ממנה שתכתוב לנו על שלט את שם המפל שרצינו להגיע אליו והיא נענתה בשמחה. נפרדנו ממנה והתחלנו במלאכת הטרמפים. לא עברו שתי דקות ועצר לנו טנדר עם משפחה, היו שם איזה חמישה ילדים מקפצים בתוך הרכב, והאבא שנהג שאל אותנו מאיפה אנחנו וכשאמרנו ישראל הוא התלהב ואמר שהוא גר בישראל ועבד במושב עידן בערבה. הוא היה מתוק והתרגש ועלינו בשמחה לטנדר. באנו לרדת במפלים הראשונים, ואחרי תרגום של הטרמפ שלנו הבנו שהם עולים מלא כסף אז היא לקח אותנו לנקודה הבאה שדקרנו ושם נפרדנו בסלפי ותודה.
הגענו למפל ממש יפה עם מלא פינות סתלבט כיפיות כאלה מבמבוקים עם מחצלות. התמקמנו לנו, והיינו בכיף שלנו עם מוזיקה וקלפים קצת, נכנסנו קצת למים ישבנו על מזרונים שהיו שם במקום שהזכירו לי את המשפחה בכינרת . היה סופר כיף ורגוע והרגשנו שאנחנו די לבד שם עד שהגיעו חבורה של מליוני ילדים תאילנדים שהתלהבו מאיתנו ונורא רצו לתקשר איתנו אבל כמובן שלא הייתה לנו שלה משותפת אז זה הסתכם בהלו ובחיוכים וצחוקים.
המשכנו לנו לכיוון התחנה האחרונה של היום- מארק סיפר לנו על מקדש סיני וסופה טבעוני שנמצא על איזה הר כבר ממש קרוב לעיר. שוב תוך דקה מצאנו טרמפ, והם הכירו את המקום והביאו אותנו ממש לראש ההר למרות שהם נסעו לעיר. הגענו למקדש נטוש אבל עם נוף יפהפה והלכנו לכיוון המקום שהיה מסומן בו הבופה, בדרך עצר לנו תאילנדי עם ספק טוקטוק ספק קלאבקאר שלקח אותנו לשם. הגענו למיני צ׳יינה טאון עם פרחים ומנורות וקישוטים סינים והכל בנוף היפה והכל חמוד. כיוונו אותנו לאוכל ושם היה פשוט אווירת חדר אוכל, לקחת צלחת ולהעמיס כאוות נפשך, וכל זה בחינם! מבולבלות הלכנו והעמסנו לנו צלחות של כל טוב, מסתכלות סביב ובודקות שבאמת אין מקום שאמורים לשלם בו, הלכנו לשבת בשולחן מול הנוף והתחלנו לאכול, תוך כדי שאנחנו מתענגות אנחנו לא מפסיקות לצחוק ולהרהר על מה הקאץ׳ וכנראה שפשוט אין כזה.
אנו שבעות ומרוצות התחלנו להתקדם לכיוון העיר ומצאנו טרמפ תוך רגע, ירדנו בתחנת אוטובוס לברר על דרכינו למחר וחזרנו להוסטל להרגעות של אחרי יום ארוך וחוויתי.
בערב יצאנו לאזן את היום הזול שלנו בשחיתות של פיצה האט ובירה, ישבנו בגג והבטן המערבית שלנו שמחה וצהלה. החברים הצרפתים של אלן מההוסטל הגיעו וישבנו כולנו קצת בגג עד שהעייפות הכניעה אותנו וירדנו לחדר.
הלכנו לישון בידיעה שיש לנו מלא שעות לישון ובוקר רגוע של השכמה נורמלית סוף סוף אחרי כמה בקרים מוגזמים, ולקראת נסיעה ללואי ועזיבה של פיטסנולוק שלגמרי הפתיעה אותנו לטובה.
זה היה יום מוצלח לכל הדעות, כל הלוז שתכננו עמד במקום והכל תקתק מושלם ובכיף ועל זה אנחנו חייבות הרבה תודה למארק על כל ההמלצות ובעיקר לעם התאילנדי שמתגלים כל פעם מחדש פשוט כטובע לב ומקסימים שרק רוצים בטובתינו.Read more