Ratchaburi

אחרי יום מנוחה בבנגקוק שהיה הכרחי ביותר, שבמהלכו בעיקר התאפסנו- עשינו כביסה, אכלנו אוכלים מנחמים, בילינו עם עומר, עשינו מסאז, וזהו בערך. נזכרתי שגם מרוב שהייתי מרוכזת במשימה החשובה שהייתה לנו ב24 שעות האחרונות אפילו לא עדכנתי את אף אחד מהחברים שלי במה שקרה אז שלחתי הודעות עדכונים לכולם, סיפרתי להם שאני עכשיו פה עם עלמה ומה התכניות שלנו פחות או יותר להמשך (לא שיש הרבה כאלה…). החלטנו קצת לצאת מהעיר ולראות קצת עולם. התלבטנו לאן לנסוע ולא היו לנו יותר מדי כוחות לחקור אז הסתכלנו קצת בגוגל מאפס וחיפשנו מקומות לא רחוקים מבנגקוק, מצאנו כמה נקודות נחמדות באיזור של רטצ׳בורי אז בדקנו לנו רכבות והחלטנו ללכת על זה.
קמנו בבוקר, שמנו את המוצילות בבית חבד ויצאנו לנו קלילות לעוד הרפתקאת תיקים קטנים. פתחנו את הבוקר במאפייה שעומר הכירה לעלמה אתמול, קנינו כמה מאפים ויצאנו לתחנת רכבת. שם קיבלנו שוב יחס של vip וזאת מאחר שהיינו האנשים היחידים שהיו בתחנה. עלינו על הרכבת שהייתה ממש ההגדרה ל״אם חרדות היו רכבת״. בדיוק כמו הרכבת לפיטסנולוק רק אפילו בלי ריפוד בכיסאות. הנסיעה ארכה בערך שעתיים - על אף החום והחוסר נוחות זה עדין זמן טוב להשלים עוד שעות שינה ואני נרדמתי כמובן. ירדנו בתחנה שהייתה קרובה יחסית לנקודה הראשונה שתכננו עליה. כבר ברכבת התרגשנו מאיך שרק יוצאים מבנגקוק וישר נהיה ירוק וטבע ונעים בעיניים. חיפשנו איזה בית קפה באיזור של בתחנה שירדנו בה, הגענו לאיזה פרבר של העיר ולא היו שם כמעט רכבים שלא לדבר על מונית או משהו בסגנון. עצר לידנו רכב וזוג מבוגר שהיה בו שאל אותנו מה אנחנו מחפשים. הראינו להם את המקדש שרצינו להגיע אליו ואמרנו שאנחנו רוצות לשתות קפה קודם. הם אמרו שאין תחבורה באיזור הזה בכלל ושיש להם קצת זמן ספייר והציעו לקחת אותנו לשם, כמובן שנענינו להצעה בשמחה. בנסיעה פטפטנו והם סיפרו לנו שלכולם שם יש רכבים פרטיים ובגלל זה אין כל כך איך להתנייד אם אין לך רכב, הם סיפרו שהם מורים לאנגלית וזה הסביר למה הם היו כלכך חברותיים ודיברו שוטף, וסיפרו לנו קצת על האיזור. הם הורידו אותנו בבית קפה ליד המקדש ונתנו לנו את המספר שלהם למקרה שנסתבך אחר כך, נפרדנו בתודה מכל הלב ובאיחולי הצלחה. שוב בהלם מטוב הלב הטהור ומהמזל הטוב שלנו, נכנסנו לבית קפה וגילינו מקום מטורף ויפהפה עם חלונות עצומים למלא מלא ירוק, ובית קפה שמעוצב קצת בפלצנות אבל בשיא הסטייל והאסתטיקה. התרגשנו וישבנו לקפה. כשסיימנו שאלנו בחור שעבד שם איך אנחנו יכולות להגיע לנקודה הבאה שלנו אחרי המקדש, הוא הציע לנו להשאיל ממנו את האופנוע שלו וכשאמרנו לו תודה אבל לא תודה הוא אמר שהוא יקח אותנו לשם, שוב היינו קצת בשוק אבל זרמנו. הלכנו לנו ברגל למקדש שהיה ממש קרוב, הוא היה במעלה הר, ליוו אותנו כל כלבי השכונה בדרך, וכשהגענו היה ממנו נוף מהמם לכל האיזור. התרגשנו מהראות ומהמזג אוויר הנעים שהיה חסר לנו קצת בימים האחרונים. הלמעלה של המקדש הוא פסל ענק של בודהה שמשקיפה מההר. נכנסנו והסתובבנו בכל המקדש, ראינו אנשים מתפללים בכל מני טקסים שונים, פגשנו חבורת ילדים מתוקים, ועלמה לא נרגעה עד שהיא ראתה את כל הילדים עושים קפונקה. ירדנו לנו למטה,
חזרנו לקפה ואכן כפי שהובטח החבר החמוד שלנו מיד לקח אותנו ברכב שלו לתחנה הבאה שלנו שהייתה במרחק עשר דקות נסיעה. לפני שירדנו הבחור אמר לנו משהו ״monkey” חשבתי שאולי הוא מתווכן לקופים אבל לא היינו בטוחות אז אמרנו לו “yes yes״, חייכנו הודינו לו מאוד והגענו לפארק קאו נגו, שזה פארק בין אבנים מטורפות שלא ברור איך אבל הן חלק מהטופוגרפיה של העיר הזו. משהו תלוש לגמרי. סלעים עצומים עוצרי נשימה עם אגם ביניהם, שבילים וגשרים שהתהלכנו בהם ונהנינו מהנוף. קצת הזכיר את קאו סוק רק בקטן כמי מיני יזראל. תוך כדי ניסינו לתקשר עם של נטע ודושי ועוד כל מיני אנשים מהארץ. הרגשתי שאני לא לגמרי מצליחה להיות מאה אחוז עם עלמה ולהינות מהיום כי הייתי מאוד רחוקה במחשבות שלי אבל שמחתי שהיום עבר חלק ושקצת עשינו דברים ויצאנו מבנגקוק. לפתע ראינו קוף מתקרב אלינו, ממש נבהלנו וגילינו עוד מיליוני קופים קופצים ורצים בכל מקום שהיו כל הזמן הזה סביבנו ופשוט לא שמנו לב. רק אז הבנו את ההערה של הבחור שהקפיץ אותנו כשירדנו מהרכב שלו וזה הצחיק אותנו שלא היינו בכלל מודעות לאי אנחנו מגיעות.
אחרי שמיצינו את הביקור שם, יצאנו לחפש כיוון למרכז העיר, איפה שהתכוונו לישון. ממש לא עברה דקה ומצאנו טרמפ עם בחור מקסים שלקח אותנו ממש עד למלון שהתכוונו לישון בו. המלון קיבלו אותנו בפתק שאמר - אנחנו לא מקבלים זרים בגלל הקורונה. מרגיז, אבל המשכנו לחפש. בסוף מצאנו מקום שחרג מהתקציב שלנו רק טיפה אבל היה שווה את זה וסגרנו אותו אחרי תהליך לא פשוט של עצבים על הבחורה מהקבלה והזמנה באגודה ותשלום ב7/11 אבל הסתדר.
נחנו קצת בחדר, שיחקנו קלפים, ויצאנו לנו לסיבוב הערב. הלכנו לראות את השקיעה בנהר, ואחר כך לסיבוב אוכל בשוק אוכל שהיה מרשים ומגוון אך לא מותאם לתיירים לא בנגישות ולא כל כך בסוג האוכל. בסוף כמובן שהסתדרנו ומצאנו לנו כרגיל בזיל הזול אחלה אורז ופאד סי יו שהתרגלתי כבר למרקם החלזוני שלו. סיימנו בשייק בגודל של הראש שלנו ועוד חצי וופל בלגי שהיה לגמרי וואו. חזרנו לנו לערב מוקדם במלון לצורך עוד השלמת שעות שינה שחסרות לנו כבר כמה ימים.
סיימנו את היום בשיחת וידאו עם של שכבר התגעגענו אליה מאוד וסיפרנו לה על עלילות היום שלנו.
היה יום ממש כיף וחמוד, היינו מבסוטות על הזרימה ועל זה שהכל הלך לנו סופר חלק, מקומות שפשוט ראינו בגוגל מאפס לגמרי היו מה שציפינו והטרמפים היו בונוס נחמד. בכללי נחמד לדעת שתמיד אפשר פשוט לנסוע שעה וקצת ולהגיע למקומות שיהיה בהם תמיד מה לראות ומה לגלות. ובסוף אם אנחנו באווירה זורמת וטובה ורגועה יהיה לנו נחמד בכל מקום שנלך אליו וכל יום לגמרי מחזק לי את ההרגשה הזו.Read more