Camino de Santiago

ילד בשם פבלו ישב לידי. אחותו לולה. איחל לי הצלחה בלימודים בירושלים אחרי שהוא סיפר על חופשתם שם. הוא אמר שרצה להגיע לפטרה אחרי ים המלח אך לא הסתייע (לא היה לו דרכון?) אז סיפרתי לו שההורים שלי בדיוק שם עכשיו. הוא לובש חולצה נהדרת כחולה מכופתרת בסגנון הוואי רק של סנטה קלאוס גולש - בלי חולצה - ועלתה לו אירו אחד בלבד. הוא מצייר ללא הרף באפליקציה בטאבלט. הוא בן 8, 9 בקיץ. שאלתי אותו אם הוא אוהב את מדריד ואמר שכן, אך המקום האהוב עליו הוא המיטה שלו. הודה לי על מסטיק שהבאתי לו ולמשפחתו בתחילת הטיסה. יש לו צעצוע דינוזאור חמוד, אסטריו או משהו כזה. הוא סיפר לי בהתלהבות שהיום ביקרו בתל אביב והוא רדף אחר דגים בים ותפס אותם. הוא סיפר שזו הפעם הראשונה שהוא במדינה מחוץ לאירופה ולאיחוד האירופי, והפעם הראשונה שהוא במדינה לא נוצרית ושהשפה בה אינה באותיות שהוא יכול לקרוא. מלפנינו ישבה תינוקת עם אביה והביטה בנו. זה תענוג לראות את הילד מושיט לה את הבובה של הדינוזאור. הילד הציע שנהיה חברים - והבאתי לו את כתובת המייל שלי לבקשתו (נראה לי מוזר שאני זה שייקח ממנו את הכתובת שלו). בסיום הטיסה הוא רצה כנראה להמשיך את השיחה, והתחיל לשאול אותי עוד שאלות. הוא שאל אותי משהו על אל-קעאידה ואמרתי לו שזה לא טוב או משהו כזה, ואביו נזף בו והילד התנצל (אמרתי להם שהכל בסדר, התרשמתי שזאת סתם הייתה פליטת פה). לאחר היציאה מהמטוס הוא ואמו הציעו לי לקחת את מספר הטלפון שלהם למקרה חירום, תוך שהם הדגישו שהם סומכים עליי ובטוחים שלא תהיה לי בעיה - כנראה כדי לא לפגוע לי בביטחון העצמי. האמא כתבה את מספר הטלפון על הציור של לולה מהטיסהЧитать далее