NZ & AUS - OUR JOURNEY

אז בשעה טובה ואחרי שלב הגישושים, אפשר לומר שעונת הטרקים החלה.
אחת האופציות הטובות לחוות את כל הטוב שיש למדינה הזאת להציע, פשוט להתחיל ללכת.

טיולים קצרים וארוכים, כאלה שמסתיימים בבקתה בהרים וכאלה בקמפסייט לאוהלים. יום, יומיים, שלושה ואפילו יותר, בגדול בכל המרחקים והסוגים שאפשר לבקש.

אבל בעיקר - יש מלא מהם. כל כך הרבה שגם 3 שנים לא יספיקו כדי לתפוס את כולם.
נלחמים בפומו ובצורך להספיק לראות הכל, מוצפים בהמלצות (מעולות), רוצים לטרוף את העולם.
לומדים על מה לוותר, להשלים ולאהוב את הבחירות שלנו, נהנים מהבחירה, מהדרך ומהאנשים שהיא מזמנת לנו. מקווים שניקח מהיכולת הזאת קצת גם ליום שאחרי.

יחד עם זה, נותנים לנו הזדמנויות להתמודד.
יש עליות וירידות, רגעים טובים אבל גם כאלה קשים יותר. יוצאים מאזור הנוחות המוכר והנעים, מדייקים ומבינים מה עושה לנו טוב.
ההליכה למרחק עוזרת לסדר את הראש, כל אחד מאיתנו עם מה שלוקח איתו במסע הזה ובחיים עצמם. מה השארנו מאחור, מה הלאה ומה באמת חשוב. התמודדויות שלנו ושל קרובים לנו שרוצים בטובתם, התמודדויות שכנראה ילכו ויגדלו ככל שגדלים. מאתגרות אבל בתכלס מחזקות ומעצבות את מי שאנחנו.

ואיזה אנשים.
כיף לפגוש ולהיפתח לאנשים חדשים.
מתחיל במטיילים אחרים מכל העולם (מבודדים ועד זוגות ומשפחות), כל אחד בצבע, בסיפור ובשיעור שמביא איתו.
ממשיך בישראלים אדירים (אחד אחד) שעם כולם אפשר תמיד למצוא משהו משותף.
מסתיים במקומיים, שרבים מהם פשוט אשכרה אוהבים את ישראל.
תחושה מוזרה ומרעננת - להיות בחו״ל ולא להתנצל שאתה ישראלי ויהודי, להפך.
קהילות ומשפחות שלמות שרוצות לארח, לשמוע, לתת קצת מהם. שיחות על החיים בניו זילנד (מסתבר שלא הכל מושלם, אבל לא רחוק) ועל החיים אצלנו כאן. שמחים לדעת שמצליחים לראות מעבר למה שמראים להם בחדשות.

יש משהו מהפנט ומרגיע כשעומדים מול ההרים והנוף שכאן, משהו באוויר. בפשטות ובניתוק, לדעת להסתפק במועט, לקחת הפסקה מהקליטה ומהעולם שבחוץ.
רגעים קטנים של אושר וכיף, מגלים שלא צריך הרבה כדי להיות שמחים בחלקנו.

אז עכשיו אחרי שהבנו מי נגד מי, ויש פה כבר כמה מקומות ואנשים שנכנסו לנו ללב, נותר לקוות שההמשך יהיה מסקרן ומהנה לא פחות. עכשיו שחברנו פה לקדוש יקר ואהוב, אין ספק שאפשר להמשיך לטפס.Baca selengkapnya