Yehonatan Abramov

Joined September 2016
  • Day27

    Color War

    July 22, 2017 in the United States

    מלחמת צבעים הוא אירוע של החניכים מדברים עליו במהלך כל הקיץ. כל המחנה מתחלק לשני צבעים: ירוק וזהב ומתחרים במהלך יום שלם.

    נשלחתי לקשט את חדר האוכל אחרי ארוחת שישי, משם הלכתי לאמפיטאטרון לשיר עם לינקון כמו בכל שישי.
    אחרי הסדר והשירים הגיעו ההודעות, הילדים כבר ידעו מה מגיע וכך הוחרזה מלחמת הצבעים. כל המחנה שאג למשמע הבשורה ולי היתה פשוט צמרמורת מהתרגשות. חולקנו לקבוצות, הבנק שלי נבחר לנבחרת הזהב.

    ביום למחרת התחרות הורגשה באוויר. מהבוקר התחפשנו בהתאם, רק זהב. היו כאלו שצבעו את כל הגוף והצטערו על זה בארוחה. אחרי האוכל למדנו מורלים לקבוצת הזהב והילדים התחרו בפעילויות במהלך שאר היום. אני עשיתי מה שאני הכי טוב בו והפצצתי במורלים ואווירה.

    ארוחת הצהריים היתה בסימן שקט. משמעות הדבר שעל כל הסועדים, מדריכים וחניכים, להיות בשקט מוחלט. הצוות הבכיר ניסה לגרום לילדים לדבר ע"י הצעת קנטינה, שיחות להורים ומחשבים לכל חניך בבנק אם רק יגידו.

    פעילות סיכום של היום המשוגע הזה התחלקה לשלושה חלקים. זמן מורלים, תחרות של חניכים ולסיום משיכת חבל של המדריכים הבוגרים. הם משחו לכאן ולכאן ולבסוף שתי הקבוצות נפלו לארץ. באותה שנייה הסתובבו כולם לעבר פגודה שממנה יעלו בלונים בצבע המנצחים. כל המחנה עצר את נשימתו עד שלפתע עלו בלונים זהובים לנו, המנצחים.
    כמקובל במסורת הקאמפ ניתן למנצחים 10 דקות לשמוח ומשם המשכנו להבדלת שבת ולמיטות שמחים ומנצחים.
    Read more

  • Explore, what other travelers do in:
  • Day15

    A kid died

    July 10, 2017 in the United States

    במהלך היום החופשי שלי שהיה מעולה קיבלנו הודעה (אלון- מדריך ישראלי, דניאל- מדריך אמריקאי​ שנסענו לבית הנופש שלו ואני) שחניך ממחלקת לוי נפטר.
    במהלך היום ניסינו לאסוף פרטים וגילינו ששמו של הילד הוא דניאל ביר בן 11 שנפטר ככל הנראה ממשהו בבטן.

    הגענו למחנה בדיוק כששיחת ההסבר לסגל הסתיימה אבל שאלתי את מנהלת המחנה, קרי, מה קרה.
    היא נראתה תשושה ובוכייה אבל דיברה בענייניות וספרה שלא הרגיש טוב ערב קודם ובבוקר הוזעקו פרמדיקים, הוא נפטר בבית החולים אבל עדיין אין מידע נוסף.

    הצעתי לסגל הבכיר את עזרתי בכל מה שאני יכול וניסיתי לכוון את המדריכים שהכרתי בנוגע למה להגיד ומה לא להגיד.

    יום למחרת עשינו עם הילדים שלטים ומכתבים שיגיעו למשפחה במהלך השיבעה.
    היתה אווירה קצת מוזרה אבל ככלל ניסינו להשרות רוגע.
    Read more

  • Day1

    First day of camp

    June 26, 2017 in the United States

    שבוע ארוך ומייגע של התלמדות סגל עבר עלי. עברנו על המון דברים שרובם היו ברורים למרות שאני מבין שלא לכל המדריכים יש את הניסיון שלי יש.

    עם זאת יום אחד היה מעניין במיוחד. באותו יום עסקנו בהכללה (inclusion​) של כל סוגי הילדים בחברה ובהתנהלות המחנה. חלק מההוצאות עסקו בילדים בעלי צרכים מיוחדים )round lake Devision( אך היתה הרצאה גם על איך נכון לשתף את כל סוגי הילדים בפעילות המחנה.

    אז אחרי כל זה, קיבלתי את בקטה מספר 1, ילדים בני 9-10 במחלקת דן שמגיעים לשבועיים.
    ואלו הם:

    אית'ן- התחיל שקט מאד אבל נפתח עם הזמן.
    סיימן- התחיל רועש מאד אבל בסופו של יום הוא ילד רגיש מאד.
    ברנן- מכור לתשומת לב, יעשה הכל כדי לקבל אותה ויודע להשתמש ביכולות שלו כדי להשיג את מה שהוא רוצה.
    ג'ונה- האהוב עלי בבקטה. שקט וספורטיבי, רוצה להקשיב ולעשות מה שהסגל אומר. ציטוט שלו: "אני לא יודע, יכול להיות שהקאמפ הוא לא ממש בשבילי. אולי יש אנשים שהוא מתאים להם אבל לא ממש בשבילי".
    אדריאן- שילוב בין אנרגטי לחנון. בוגר יחסית ואוהב את השקט שלו.
    משה- דתי חובש כיפה, נראה שעלול להיות לו קשה במהלך הקיץ עם געגועים.
    ג'יידן- אלרגי להכל, מבולגן להחריד אבל חייכן ומצחיק.
    עדן- שמנמן, ספורטיבי מאד ונראה שיאריך מעבר לשבועיים.
    אבן ר.- נראה כאילו בן 14 למרות שרק בן 10.
    אבן פ.- יש לו מבטא ניו יורקי מצחיק והוא שואל שאלות קיטבג בזמן הכי גרוע שיש אבל הוא מתכוון לטוב.

    יום ראשון של מחנה הטירוף מתחיל!!
    Read more

  • Day218

    I Remember: Waiting for Israel

    January 18, 2017, Eastern Mediterranean

    על הטיסה בחזרה הביתה. אני מפתיע את המשפחה והחבים בבית.
    מהחלון במטוס, שדה של עננים ניצבים כמו עמודים, גבוהים בשמיים אבל בגובה העיניים שלי.
    לבנים ורכים אני מרגיש את הפרפרים בבטן לפני שפוגשים אנשים אחרי הרבה זמן ומחכה כבר להגיע הביתה.

  • Day215

    I Remember: Merkado San Telmo

    January 15, 2017 in Argentina

    שוק יום ראשון, מלא דוכנים ואנשים צבעוניים ומגוונים.
    החלטתי לצלם את הדוכנים שמוצאים חן בעיניי ומצאתי עצמי מצלם כל דוכן שני. כשהגעתי לסוף השוק והסתובבתי כדי לחזור נוכחתי לדעת שלא שמתי לב לאנשים שהלכו סבבי ברחוב אלא רק לדוכנים, לכן החלטתי שבדרך חזור לא אסתכל על אומנות, אשים דגש על האנשים שהלכו סבבי.
    ראיתי המון אנשים יפים ומעניינים, דמיינתי את הדיוקנים שלהם וצילמתי את חלקם.

  • Day210

    Punto Del Diablo, Uruguai

    January 10, 2017 in Uruguay

    אני בזמן של פרידות... ארלי חזרה לפרו, עוז ועדי המשיכו הלאה וגם מדנה ואופיר, שאיתו טיילתי יום יום בלמעלה מחמשת החודשים האחרונים נפרדו ממני במונטיבידאו. לא רק זאת הטיול שלי קרוב מאד לסיומו, אז יש גם מזה להיפרד.
    בעיירה שאליה הגעתי החדרים בהוסטל הם האוהל שלך.
    ישנתי שתי לילות במתחם הזה ובשלישי החלטתי לקחת תיק עם אוהל, אוכל וציוד וללכת לישון בים.
    ביום לפני שיצאתי היתה לי שיחה מעולה עם גלעד שבאווירת הסיכום של הטיול גרמה לי לחשוב על ההמשך ולחפש את התשוקות שלי.
    הרבה זמן לא ראיתי את הים והוא מקום טוב לחשוב בו, אז מצאתי לעצמי נקודה רחוקה ומבודדת מאדם שם יכולתי להיות עצמי ולהתרכז בעצמי.
    להיות עצמי אמר לי בראש ובראשונה לפשוט את הבגדים ולהעביר את כל הזמן שלי שם עירום לגמרי.
    הרוגע, השקט, הספר, הטבע, השמש, האוהל, החול, הג'ונגל מעבר לגבעת החול, השמיים הכחולים, ציוץ הציפורים, הלבד, הלחשוב ורעש הגלים גרמו לי להרגיש מלא ולייחל לחזור לארץ ולטרוף את מה שיש לה להציע.
    בנוגע לתשוקות שלי, כנראה שהתשובה לשאלה הזו לא תימצא אם אחפש אותה.

    בנסיעה שלי לפונטו דל דביל פגשתי את סטפניה, אורוגוואית שיצאה לחופשה של כמה ימים בעיירות החוף של המדינה. התחברנו וטיילנו מעט לפני שישנתי בשטח. גם את האוטובוס חזור לקחנו יחד והיא הציעה לי שבמקום לישון בהוסטל אבוא לישון בבית שלה. שמחתי מאד להצעה ובישלתי לה ולמשפחה שלה ארוחת ערב כתודה.
    Read more

  • Day204

    Cachi, Argentina

    January 4, 2017 in Argentina

    זה היה הזמן שלי ושל ארלי לבד, זמן שלנו להנות אחד מהשנייה כמה שאנחנו רוצים.
    ישנו בקאצ'י באזור קאמפינג באוהל שלנו. המקום היה פתוח ויפה, מאובזר למטיילים ומלא בזים ועיטים שעפו מעל רשינו.
    במהלך הימים בילינו את רוב הזמן בשמש, על הדשה כשאנחנו מדברים, קוראים, מבשלים, עושים אקרו-יוגה או לומדים עברית וספרדית. מדי בוקר היה יוצא שהייתי קם לפני ארלי ובישלתי ארוחת בוקר, כך מעיר אותה לפינוק חדש בכל בוקר.
    טיילנו לא מעט בעיירה, שהיתה יפיפייה, אך היינו עצלנים מדי בכדי לצאת ממנה למסלולים הסובבים אותה. באחד הימים הופיעו בכיכר המרכזית ילדים אשר רקדו ריקוד מסורתי עם תלבושות.
    התברר שקבוצת מטיילים שפתחו מחנה לידנו היו להקה ארגנטינאית בדרך לפרו בסיבוב הופעות והם נגנו לנו מוסיקה מקומית ומקורית. אחרי שסיימו מחרוזת שירים יצא לי גם לג'מג'ם איתם קצת.
    תחושת השלמות עם ארלי היתה מדהימה ולמרות שאנחנו יודעים שהפרידה הקרבה תהיה לא פשוטה בכלל לשנינו, אנחנו מנצלים כל שנייה יחד.
    Read more

  • Day201

    New year's eve, Cafayate, Argentina

    January 1, 2017 in Argentina

    ערב השנה החדשה מתחיל בארוחת בשרים כמיטב המסורת הארגנטינאית. כולם אוכלים, שותים, שרים ומוחאים כפיים בשמחה גדולה.
    כשהשעון מכה חצות אני תופס את ארלי לרגע משמלנו, רגע שבו רק שנינו בעולם. אנחנו מתנשקים ומאחלים שנה טובה זה לזו.

    מיד אחרי הספירה לאחור והנשיקות מתחילים זיקוקים בכל הכפר, קרובים יותר משראיתי מעולם. לכל ילד ברחוב יש זיקוק והרחובות מוארים כולם.
    מזיקוק לזיקוק מצאנו עצמינו בפלאזה שם שוחחנו קצת. השיחה היתה אמיתית ושיתפנו זה את זה בתחושות והרגשות שלנו האחד כלפי השנייה. התרגשתי מאד לדבר איתה על הדברים בפתיחות כזו ולשמוע את מה שיש לה להגיד לי.

    הגענו למסיבה מקומית בה השמיעו מוסיקת טנגו פולקלור ארגנטינאית. המוסיקה הזו נותנת תחושה של מסיבה בימי הביניים וכולם, בלי יוצא מן הכלל רוקדים.
    הבחורה שרקדה בהתלהבות הכי גדולה במסיבה ונראה גם שמכירה הכי טוב את הריקוד המסורתי היא בחורה ג'ינג'ית אמיתית, ממש כאילו הוציאו אותה מסרט. שמה הוא מיכאלה וכשיצאנו לנוח קצת היא לימדה אותי את ההסטוריה ואת הבסיס לריקוד טנגו. היא אמרה לי שהיא לומדת ריקוד באוניברסיטה ובזמן שהיא מדברת אני קולט שהיא מדברת מהר ועם המבטא הארגנטינאי כבד. אני רגיל לדבר עם ארלי רק בספרדית אבל הייתי גאה בעצמי שהצלחתי לנהל את השיחה הזו באופן מושלם.

    כשהגיע שיר סלסה רקדנו יחד. הרגשתי שאני רוקד את הקומבינציה הכי מטורפת שרקדתי אי פעם ולמרות שאני כל כולי בריקוד ומרוכז בארלי יכולתי להרגיש את המבטים של אנשים סביבנו ולשמוע אותם מתפהלים מהריקוד שלנו.

    זו היתה מסיבה יוצאת דופן עם המון אנשים שמחים ויפים, אין ספק שזו הדרך הנכונה לפתוח את שנת 2017!
    Read more

  • Day192

    I Remember: San Pedro De Atacama

    December 23, 2016 in Chile

    ארלי ואני יצאנו לטיול רגלי באזור.
    מצאנו עץ שמחציתו חי ומחציתו מת.
    טיפסנו עליו, ישבנו, עישנו, שתינו בירה פסיפלורה, דיברנו והתנשקנו.
    הנוף המדברי, שמזכיר בדיוק את המדבר בארץ, הרוח שנושבת בין ענפי העץ ומזיזה אותם בתנועת גלים בצירוף הסטלה הנעימה הרגיש כאילו כל העולם מסתובב,
    עם ארלי שאיתי, פשוט רגע אושר.

  • Day189

    I Remember: Drivers Chewing

    December 20, 2016 in Bolivia

    קבוצת נהגים עומדים ולועסים עלי קוקה.
    כשהם מכניסים אותם לפה הם אוכלים אותם כמו גרעינים שחורים וזורקים את הגבעול היבש כאילו היה הקליפה.
    וכשהם מסיימים ללעוס הם מסתובבים במשך היום עם כדול גדול בלחי.

    המנהג הזה אהוב מאד על נהגי פרו ובוליביה.

Never miss updates of Yehonatan Abramov with our app:

FindPenguins for iOS FindPenguins for Android