Yehonatan Abramov

ערב השנה החדשה מתחיל בארוחת בשרים כמיטב המסורת הארגנטינאית. כולם אוכלים, שותים, שרים ומוחאים כפיים בשמחה גדולה.
כשהשעון מכה חצות אני תופס את ארלי לרגע משמלנו, רגע שבו רק שנינו בעולם. אנחנו מתנשקים ומאחלים שנה טובה זה לזו.

מיד אחרי הספירה לאחור והנשיקות מתחילים זיקוקים בכל הכפר, קרובים יותר משראיתי מעולם. לכל ילד ברחוב יש זיקוק והרחובות מוארים כולם.
מזיקוק לזיקוק מצאנו עצמינו בפלאזה שם שוחחנו קצת. השיחה היתה אמיתית ושיתפנו זה את זה בתחושות והרגשות שלנו האחד כלפי השנייה. התרגשתי מאד לדבר איתה על הדברים בפתיחות כזו ולשמוע את מה שיש לה להגיד לי.

הגענו למסיבה מקומית בה השמיעו מוסיקת טנגו פולקלור ארגנטינאית. המוסיקה הזו נותנת תחושה של מסיבה בימי הביניים וכולם, בלי יוצא מן הכלל רוקדים.
הבחורה שרקדה בהתלהבות הכי גדולה במסיבה ונראה גם שמכירה הכי טוב את הריקוד המסורתי היא בחורה ג'ינג'ית אמיתית, ממש כאילו הוציאו אותה מסרט. שמה הוא מיכאלה וכשיצאנו לנוח קצת היא לימדה אותי את ההסטוריה ואת הבסיס לריקוד טנגו. היא אמרה לי שהיא לומדת ריקוד באוניברסיטה ובזמן שהיא מדברת אני קולט שהיא מדברת מהר ועם המבטא הארגנטינאי כבד. אני רגיל לדבר עם ארלי רק בספרדית אבל הייתי גאה בעצמי שהצלחתי לנהל את השיחה הזו באופן מושלם.

כשהגיע שיר סלסה רקדנו יחד. הרגשתי שאני רוקד את הקומבינציה הכי מטורפת שרקדתי אי פעם ולמרות שאני כל כולי בריקוד ומרוכז בארלי יכולתי להרגיש את המבטים של אנשים סביבנו ולשמוע אותם מתפהלים מהריקוד שלנו.

זו היתה מסיבה יוצאת דופן עם המון אנשים שמחים ויפים, אין ספק שזו הדרך הנכונה לפתוח את שנת 2017!Read more