Punto Del Diablo, Uruguai

אני בזמן של פרידות... ארלי חזרה לפרו, עוז ועדי המשיכו הלאה וגם מדנה ואופיר, שאיתו טיילתי יום יום בלמעלה מחמשת החודשים האחרונים נפרדו ממני במונטיבידאו. לא רק זאת הטיול שלי קרוב מאד לסיומו, אז יש גם מזה להיפרד.
בעיירה שאליה הגעתי החדרים בהוסטל הם האוהל שלך.
ישנתי שתי לילות במתחם הזה ובשלישי החלטתי לקחת תיק עם אוהל, אוכל וציוד וללכת לישון בים.
ביום לפני שיצאתי היתה לי שיחה מעולה עם גלעד שבאווירת הסיכום של הטיול גרמה לי לחשוב על ההמשך ולחפש את התשוקות שלי.
הרבה זמן לא ראיתי את הים והוא מקום טוב לחשוב בו, אז מצאתי לעצמי נקודה רחוקה ומבודדת מאדם שם יכולתי להיות עצמי ולהתרכז בעצמי.
להיות עצמי אמר לי בראש ובראשונה לפשוט את הבגדים ולהעביר את כל הזמן שלי שם עירום לגמרי.
הרוגע, השקט, הספר, הטבע, השמש, האוהל, החול, הג'ונגל מעבר לגבעת החול, השמיים הכחולים, ציוץ הציפורים, הלבד, הלחשוב ורעש הגלים גרמו לי להרגיש מלא ולייחל לחזור לארץ ולטרוף את מה שיש לה להציע.
בנוגע לתשוקות שלי, כנראה שהתשובה לשאלה הזו לא תימצא אם אחפש אותה.

בנסיעה שלי לפונטו דל דביל פגשתי את סטפניה, אורוגוואית שיצאה לחופשה של כמה ימים בעיירות החוף של המדינה. התחברנו וטיילנו מעט לפני שישנתי בשטח. גם את האוטובוס חזור לקחנו יחד והיא הציעה לי שבמקום לישון בהוסטל אבוא לישון בבית שלה. שמחתי מאד להצעה ובישלתי לה ולמשפחה שלה ארוחת ערב כתודה.Read more