Yamim Sagririyim

הגשם באלמורה גרם לנו להבין את הקטע, התכנסנו בסלון של הדירה שלנו כל ערב עם משקאות חריפים וימבה חטיפים וגם קצת בכינו על מר גורלנו.
אבל הניתוק הזה נתן לנו מקום טוב לדבר על דברים שלא בטוח היינו מדברים עליהם בסביבה נוחה, זאת אומרת, כשקשה לכולם ביחד אז קל כל כך להפתח.
הייתי בימים קשים ועצובים, ברמה האישית והגשם תרם לזה מאוד. כמה הודיה היתה לי על כך שיש סביבי מערכת תמיכה לרגשות שלי.
אז הייתה מסיבה כל בוקר במרפסת לנוף ההימלאיה המושלג, והתכרבלות בספה עם שמיכות כל ערב. מה שקרה בין לבין זה ישיבה בהאמוק או בריינבו או בדולמה - ויום אחד גם היה ביקור במקדש.
וואו, איזה כיף שהייתי חלק מזה. חבורה של 7 אנשים שבלי להוציא מילה מהפה הגיעו לראש המקדש, והתפצלו. כל אחד תפס לעצמו פינה, חקר, גילה. בכיתי. כתבתי. התרגשתי. איזה עוצמות יש לחוויה של ישיבה בראש הר, כשקפוא, בלי נעליים. חיבור כזה לעצמי ולקרקע ולכל הנוף המטורף שזכיתי לראות מול העיניים.
כמו כן, מצאנו תחביב חדש. ומעבר למשחקי קלפים וחידות ושירים, החלטנו שמקימים מועדון קריאה. אז אני ולירז לא התחברנו במיוחד לבאדולינה והגיע לידינו הספר השני ״שובה של המלכה״, כל פרק קראנו בקול ודיברנו עליו, על המשמעויות והתובנות ממנו. כל כך יורד לעם, כל כך יותר אמיתי. היה כיף לחשוב ביחד. את הספר סיימנו ברישיקש. Czytaj więcej