דרמסלה 3
July 7, 2022 in India ⋅ 🌧 21 °C
כותב כעת חודשיים ושלושה שבועות לאחר השהות בדרמסלה, כאשר אני בבית במחשב של אימי.
התקופה בדראמסלה זכורה כתקופה די קצרה ובנאלית במהלכה בעיקר ציפיתי לעבור כבר ליעד הבא הלא הוא תאילנד, ואני נמצא בגעגועים לרועי.
דרמסאללה שחייכה אלי כל כך בפעם הקודמת הייתה נראית מעט רדומה הפעם. לא הייתה עמוסה לעיפה באנשים שממלאים את רחוב ז'בוטינסקי בסדנאות כאלו ואחרות, מזג האוויר נצבע אפרפר והתחושה לא הייתה מרגשת כשהייתה.
אני זוכר שהרגשתי כך בעיקר כאשר הגענו לבקר את מאיה, והמקום היה די שומם, ומאיה לא נמצאה. כששאלנו סיפרו שהיא הלכה לשכב כיוון שהיא סובלת מפריצת דיסק ומאוד סובלת מכאבים.
טיילנו שלושתינו, איילת רוני ואנוכי לאחר מסע מפרך ומתיש ממנאלי במונית ביום אולי הגרוע ביותר עבור הקבוצה בטיול. בדרמסלה פגשנו את ג'ונסון, כבר נפגשתי איתו בעבר בדרמסלה ומאז גם ראיתי את פרצופו במנאלי, הודי נוצרי ממומביי עם אנגלית שרק הייתי מייחל לעצמי שמרפראפ בחיבה ובכישרון רב. נהננו במחיצתו והוא סיפר לנו את סיפור חייו, צפינו בקטעים מהמחזמר המילטון והלכנו יחד לקורס בישול אצל ראזני כמובן.
לא עשינו הרבה במהלך הימים, היינו בבתי קפה, הסתובבנו במקלאוד, הלכתי עם רוני לטושיטה, אבל זה הרגיש מפגש לא מאוד ממצה. הרגשתי שאני לא רוצה כלכך להיות שם וחיכיתי בקוצר רוח לאוטובוס הלילי לדלהי המגעילה לפגוש שם את רועי ואימו.
באחד הימים הלכנו להגשים את חלום הבנות- חתונה הודית. מישהי מדרמקוט נישאה, והלכנו לחתונה שהייתה בעיקר אירוע משעשע בו היה נראה החתן כאילו הוא נמצא ביום הלוויתו, לא הרעיף ולו את החיוך הקטן ביותר לקהל המתרגש, והכלה מכוסה מכף רגל ועד ראש. כולם ישבו בצפיפות רבה, ואיילת אפילו הסכימה לאכול מתוך עלה בננה אוכל הודי מסורתי עם הידיים. לאחר שהאזנו לתזמורת שניגנה בדיסהרמוניה מוחלטת הלכנו לפגוש ב'שמיים' את ג'ונסון. הוא סיפר לנו את סיפור חייו ואיך יצא שבחור בן 30 ומשהו הולך למסע חיפוש עצמי. בגדול הוא סיפר על אביו שחטף בשנה אחת שלושה שבצים ובסופה מת, והוא היה היחיד שסעד אותו כאשר אביו מתנהג כילד ולא מזהה אדם מלבד בנו ג'ונסון, אך בטוח שזהו אביו. כשמת החליט ללכת לטייל בעולם ולהבין את המשמעות. מעניין אם עלה בחכתו משהו.
ביום שעזבתי היו רצף אירועים משונים ומרגשים. הלכנו לראזני לשיעור בישול יחד עם ג'ונסון ועם עוד מישהי שביקשה להצטרף, אכלנו לשובעה אוכל מדהים של ראזני, סיימנו ונפרדנו לשלום, הלכנו לשבת אצל מאיה להיפרד כאשר הזמן דוחק בי מאוד, ועליי ללכת להביא כביסה מסאנסו ועוד לחזור ולקחת את התיק הגדול לשמיים משם יש מונית לאוטובוס לילה. כשחזרתי מסאנסו הבחנתי במישהי מוכרת אצל מאיה, ולאחר בחינה של כמה רגעים קראתי בחשש 'נועה?' היא הביטה בי ומיד זיהיתי שזו היא. נועה לנדסברג, חברה טובה מאוד מקורס הפרמדיק, שאבד איתה הקשר אבל היה מרגש מאוד לפגוש אותה באמצע שום מקום והתחבקנו בהתלהבות חיבוק של שלום ופרידה. כשסיימתי ראיתי שעלי להזדרז, עליתי במהירות מבאגסו לדרמקוט שזו עלייה קשה של 15 דק' בערך, ורגע לפני שהגעתי ראיתי שהמפתח לא עליי. והזמן כבר ממש דוחק. התקשרתי לאיילת שתתקדם לכיווני, ורצתי שוב לכיוון באגסו, הגעתי חזרה כמעט עד מאיה לקחתי את המפתח ורצתי חזרה לקחת את התיק. לא הספקתי אפילו להתקלח אחרי כל הריצות האלו ומיד יצאתי והגעתי ברגע האחרון לאוטובוס.
שמחתי לחזור לדלהי ונרדמתי מהרגע שהגלגלים עזבו החלו להסתובב עד הרגע שעצרו בדלהי, שלפנות בוקר היא מגעילה מעט פחות יש להגיד לטובתה.Read more