Nepal
Kabhre Bhanjyang

Discover travel destinations of travelers writing a travel journal on FindPenguins.
Add to bucket listRemove from bucket list
Travelers at this place
    • Day37

      מי נדב ומי קוף

      March 18, 2022 in Nepal ⋅ ⛅ 28 °C

      הקצנו לבוקר של יום חדש
      אכלנו ארוחת בוקר נחמדה בהוסטל ויצאנו לרחובות כשהכיוון הכללי הוא מקדש הקופים
      קנינו ענבים והתחלנו לטפס מעלה במדרגות אל המקדש.
      בדרך תפשו אותנו כמה סוחרי בסטות ממולחים שהיה קשה מאוד לשחרר מאחיזתם, ככ קשה כשבלי לשים לב קוף ערמומי התגנב מאחורי וקטף מידיי את שקית הענבים ומעורר מריבה קטלנית על הפירות.
      הגענו אל המקדש ולפני שהספקנו לעשות שני צעדים הגיע אלינו מדריך שזרמנו איתו על סיור הסבר על המקום והדת הבודהיסטית.
      תכלס היה מעניין, האנגלית שלו הייתה מספקת ואפילו נלקחנו לחבר שלו שהרצה לנו דרך ציורים על חייו של סידהרתא הבודהה הראשון ומעגל הסמסארה.
      למדריך שניסה לעקוץ אותנו השארנו כסף כאוות נפשינו וירדנו חזרה. התיישבנו לארוחה מצויינת כשאנחנו מזמינים אוכל לא מוכר שנראה טוב בתמונות וזוכים במעדנים נפאלים שעד עכשיו לא מאכזבים כלל. (מומו (כיסוני בצק ממולאים) הפך להיות מאכל קבע על השולחן).
      כשהגענו חזרה לתאמל עשינו קניות של ציוד טרקים בחנות מומלצת כשהמוכרים מייעצים לנו בעברית כמעט שוטפת, מטורף.
      מעיל מזוייף, כפפות מזוייפות, מקלות מזוייפים וכו וכו למעט בקבוק מים מפלטר שבעזרת הניים מקורי.
      התיישבנו לקפה מנחם וטעים ב'יאלה' וקבענו עם המלצר הנסיך שלנו, מילאן, שנבוא גם לארוחת שישי חגיגית בערב.
      מהקפה הלכנו דרוכים לסוכנות של סוויסה האדום לתכנן את סובב אנפורנה ואת הזמן שנעשה עד אז. סגרנו שנתחיל את הטרק ברביעי אחרי גל המטיילים הגדול וממחר (שבת) עד שני נטייל בין כפרי עמק קטמנדו.
      מבסוטים ומתרגשים מהשבוע שיבוא הלכנו למקלחת והתארגנויות בהוסטל.
      יצאנו יחד עם תמיר ויעל, שני בקבוקי יין שקנינו, ופתחנו שולחן חגיגי וטעים ברמות קשות ב'יאלה' (והמחירים מצחיקים עד כאב).
      המשכנו לישיבה קצרה ב'יוג' וחזרנו להוסטל עם כוונה לישון אבל הצחוקים משכו אותנו לשעות הלילה הקטנות.
      בהצלחה לנו מחר וחלומות ממולאים בירקות טובים
      Read more

      Traveler

      בעזרת הנייים

      3/20/22Reply
       
    • Day7

      יום שני בעמק

      March 20, 2022 in Nepal ⋅ ☀️ 9 °C

      אחרי שינה במיטה ראשונה עם פשפשים (שהתגלו כזבובונים) קמנו בחמש בבוקר לראות את הזריחה.
      למגדל המומלץ לתצפית לא הגענו אבל לספסל עם תצפית כן. הזריחה הייתה יפה על אף האובך ואולי בזכותו ולאחר מכן המשכנו בהליכה נעימה בתוך ירוק מוצל וכפרים פנימיים יותר מהיום הקודם.
      את ההליכה עשינו בעצלתיים ונעזרנו רבות בהכוונה מהמקומיים כך יצא שירדנו מהשביל הליכה והגענו לכפרים הצמודים, הלכנו דרך טרסות ונחלים ולבסוף הגענו לפאתי בנאפה, העיירה המקומית בה כולם מוכרים הכל.
      אני ותמיר פחות התלהבנו ממנה אז התפצלנו מאיילת עילי ונדב ויצאנו לתפוס אוטובוס לדוליטהל, עיירה ליד שאמורה להיות ירוקה ובעונה המתאימה אף משקיפה לאוורסט.
      כשהגענו ירדנו בתחילת ההר עליו כל ההוסטלים היפים והחלטנו לטפס אותו, כשהגענו לרחוב הראשי ביקשו מאיתנו לשלם כניסה.
      מבולבלים אך נחושים לא לשלם יותר כניסות על רחובות אקראיים החלטנו לנסות לבוא מהכיוון השני.
      כשהגענו לרחוב המקביל מצאנו עלייה לתוך יער, כשנכנסו לתוכו גילינו ג’ונגל עצום, מלא מדרגות ומסתבר שבתוכו יש פסל של בודהה גדולה וזהובה. לאחר טיפוס לא קצר הגענו לבודהה שם חלצנו נעליים וקיבלנו כפכפים ״נקיים״ וראינו נפאלים רבים מסתכלים עלינו בחשדנות וכמובן מצלמים *טיקטוק* עם הבודהה הגדולה.
      לאחר מכן המשכנו הטיפוס הגדול שלנו וירדנו את חלקן עד שהגענו להוסטל שם חיכו לנו עילי נדב ואיילת מתפאננים במרפסת.
      אכלנו ארוחת ערב וישבנו עם זוג חברים גרמני נחמד שנדב הזמין, שגם עשו את סובב עמק קטמנדו, והכי חשוב צחקו מכל מה שתמיר אמר. לאחר מכן הלכנו לישון ובבוקר כבר התארגנו לחזור לעיר.
      בקטמנדו עשינו סידורים לקראת היציאה מחר (שלישי) לאנפורנה- קנינו עוד קצת ציוד, ניסינו ללא הצלחה לשלוח כביסה, הוצאנו כסף וסגרנו אישורים מול הסוכנות.
      בערב חגגנו על ארוחה במסעדה יוקרתית ומפנקת עם פיצות פסטה מלא קינוחים ואלכוהול שעלתה 50 שקלים לאדם והלכנו לישון שינה עמוקה במיטה נקייה לקראת היציאה המוקדמת.
      Read more

    • Day4

      מנגרקוט לדוליקל

      March 20, 2022 in Nepal ⋅ ⛅ 27 °C

      הבוקר קמנו מוקדם כדי לראות את הזריחה השאיפה היתה להגיע למגדל של נגרקוט ממנו יש נוף מרהיב אבל מפאת הזמן עצרנו בנקודת תצפית אחרת ונהננו מהנוף כשמש כבר עלתה נכנסו לבית קפה אכלנו ארוחת בוקר וארזנו ארוחה לדרך והתחלנו ללכת. הלכנו לא יותר משעה והגענו לבור מים שם טבלנו כביום היולדנו עד שהגיע נפאלי ואמר לנו שזה בור המיים ממנו הם שותים התלבשנו והמשכנו ללכת כשפתאום במעבה היער שמענו קולת ירי התקדמנו בזהירות עד שהגענו לחייל שהסביר לנו שזה אימון צלפים של הגורקות (יחידת עילית נפאלית) כשהגענו אזור מיושב עצרנו ואכלנו את הסנדוויצם ואז תוך שיחה עם המקומיים הבנו שהגענו לפאתי העיר בנפה לקחנו אוטובוס למרכז עיר שהתבררה ככרך רציני ולכן החלנו לשוטט בה מעט קנינו ארטיקים נהננו מהשווקים ומהאוטנטיות של עיר שמזמן לא ראתה תירים במהלך שיטוטים בעיר הגענו לאיזו מאפיה עמוסה לקוחות ובו במקום נפלה ההבנה שזו ההזדמנות לטעום את המאפים הנפאלים אספנו לנו צלחת כול טוב לטעימות התישבנו לשולחן
      ופשוט נהנינו מכול ביס במעבר בין מאפים מתוקים למלוחים נסינו לבקש קפה מהמלצר דבר שלקח זמן רב והרבה תנועות ידיים אך לבסוף הגיע הקפה והוא היה נהדר ביחד עם שבקיה נפאלית זה הייה תענוג אחרי שטעמנו הכול פנינו את המקום לבאים בתור ולקחנו אוטובוס לדוליקל בציפיה חפגוש את תמיר ויעלי בגסטהוס שבו קבענו להיפגש אך תוכניות לחוד ומציאות לחוד. תמיר ויעלי נתקלו בקשיים להגיע לגסטהווס והגעו רק כשעה אחרינו כשהגיעו עלינו לגג ליוגה ומתיחות מול שקיעה אחרי השקיעה הזמנו ארוחת ערב ונכנסנו למקלחות אחרי המקלחות ירדנו לאכול, ארוחת הערב הייתה פשוטה אך משביעה אחרי הארוחה שתינו בירה והזמנו טרקרים גרמנים לשבת איתנו לכוס בירה השיחה זרמה כמו הבירה עד שראינו שמחצית הלילה כבר עברה נפרדנו יפה ונכנסנו למיטות נרדמנו לקול צפירות האוטובוסים הנפאלים שעברו מכביש מתחתנו
      Read more

    • Day7

      Vallee de Katmandu - Namobudha

      March 17, 2019 in Nepal ⋅ ⛅ 23 °C

      A Dhulikhel nous galérons un peu pour trouver un logement (à la fois Google et Hostelworld se trompent d'adresse... ). On emploie finalement les bonnes vieilles méthodes en abordant des touristes dans la rue. Bien nous en a pris, nous finissons chaleureusement accueillis par Sharmila, femme généreuse et entrepreneuse, qui nous raconte avoir créé un orphelinat ici dans sa ville natale, malheureusement pris d'assaut suite au séisme de 2015. 48 enfants y vivent et elle vient juste d'inaugurer un nouveau bâtiment. Vivent aussi dans sa guesthouse une bande de stagiaires en médecine, qui semblent se sentir comme à la maison !

      Le lendemain : en route vers Namobudha, haut lieu du bouddhisme où vivent près de 250 moines. Le lama Rinpoche y donne des conférences, on peut aussi suivre des cours d'etudes bouddhiques ou de nepali. Cela attire aussi beaucoup d'occidentaux sans doute en quête de spiritualité !

      Sur le chemin nous sommes accompagnés par un sympathique Népalais du coin, Vinod, qui gère une ferme de légumes bio et une guesthouse. Sa maison sur les hauteurs de Dhulikhel a malheureusement aussi été détruite en 2015. Avide de discuter, il nous pose plein de questions... Et répond aux nôtres ! Il nous montre en passant le temple où Mathieu Ricard - écrivain vulgarisateur du bouddhisme et de l'art de méditer, de ce que j'en sais - sejourne régulièrement.

      Arrivées à Namobudha, nous nous battons pour ne pas payer un nouveau "droit de passage", déjà acquitté le matin à Dhulikhel ! Depuis la nouvelle constitution et l'evolution du Népal vers le fédéralisme avec plus de pouvoir aux 7 provinces et à leurs municipalités, cela signifie souvent double paiement pour les touristes ! (Permis au niveau national puis diverses demandes de paiement plus ou moins justifiées par les municipalités, sans compter les guichets non officiels...). Après quelques haussements de tons (encore assez courtois), nous sommes exonérées.

      Mais revenons-en au monastère...
      A 15h30, nous assistons à une cérémonie regroupant une centaine de moines bouddhistes...de 4/5 à 20/25 ans. Cela semble être a cheval entre un cours et une messe. On ne comprend pas tout ce qui se passe... (Ils passent de manger des gateaux et boire du milk tea - sans doute pour tenir le coup des 2 h de cérémonie...- a se flageller en se mettant des coups de poing dans le dos...). Mais les rires et expressions des jeunes moines, les sons de leur psalmodie, les vibrations du gong et des trompettes et les couleurs éclatantes de la grande salle nous envoutent et nous enchantent... Jusqu'à nous endormir un peu ! Comme dit Vinod, venu à pied jusque là haut pour une pause paisible : "Good vibrations".

      Nous nous en retournons, détendues, dans une drôle de guesthouse pas encore terminée (il n'y avait plus de place dans celles du monastère). Cf la photo de salle de bains-wc- la plus petite du voyage !
      Read more

      Traveler

      Super beau et colore On imagine une ambiance festive et chaleureuse

      3/20/19Reply
      Traveler

      Super photo Marie !!!

      3/20/19Reply
      Traveler

      Des coups de poing dans le dos 😂 pour chamailler ?

      3/20/19Reply
      2 more comments
       
    • Day33

      Flashback... Adieu au fidèle carton

      April 12, 2019 in Nepal ⋅ 🌫 16 °C

      En guise de remerciement à tous ceux qui m'ont aidée pour son transport, je suis obligée d'en dire quelques mots avant de m'en débarrasser...

      Réservé des l'achat du vélo au magasin Cyclable, je le récupère l'après midi de mon retour de ski, 2 jours avant mon départ. Objectif : y emballer mon vélo pour prendre l'avion jusqu'à Katmandou.

      18h : au magasin, j'ai la surprise de découvrir qu'il fait plus de 2m de long et 1,40m de haut. Je ne m'attendais pas à ces dimensions !
      18h30 : 1er voyage jusqu'à un bar, où je retrouve Milena (avec l'aide d'un passant. Il y a beaucoup de vent, le carton fasseye, pas pratique!)
      19h : Comme nous sommes attendues à une soirée, on le trimballe à pied puis à métro jusqu'à St Germain des prés. Dans le métro les gens l'utilisent comme bar ou accoudoir. Milena comme table pour me montrer ses excursions à vélo. Pendant la soirée, il est stocké dans le hall de l'immeuble voisin...
      23h30 : je quitte la soirée. Séance photo, avant de continuer seule direction Bobigny en metro: il n'y a pas de RER jusque chez mes parents. Aide en chemin par des passagers.
      0h30 : Je m'en doutais, c'est confirmé: il ne rentre pas du tout dans la clio qui mattendait à Pablo Picasso.
      0h45 : A force de me voir galérer, des gens essayent à leur tour de le caser dans leur monospace, pour me ramener avec.
      1h : la proposition était super sympa mais on abandonne, ça ne rentre pas non plus !
      1h50 : Après avoir réessayé dans la clio (sans espoir), je me résigne et prends un Noctambus pour rentrer jusqu'au Raincy. J'y entre difficilement le carton (par l'arrière, car par l'avant c'est impossible). Le chauffeur est très énervé et manque de de battre avec des passagers. Il cite comme raison à sa colère "les gens qui font n'importe quoi", comme "cette dame avec son carton géant"... hum j'essaie de me faire toute petite mais c'est difficile. À chaque arrêt je dois au contraire pivoter mon carton comme un tourniquet pour laisser descendre les gens...
      2h15 : le bus ne va pas là où je dois aller. Histoire de travaux.. L'occasion d'échanger avec le chauffeur qui continue de se plaindre mais se montre plus compréhensif quant à mon carton. Je suis larguée entre Clichy sous bois et Pavillons sous bois. 40/45 mn a pied pour rentrer.. Mais un vent infernal plaque régulièrement mon carton (et moi avec) contre les murs et les poteaux ! J'ai du mal à progresser et commence à fatiguer... (Et à en avoir marre de ce retour !)
      2h30 : J'ai un peu avancé mais n'en peux plus. Rentrée le matin même du ski de rando par train de nuit, je n'ai qu'une envie : dormir... J'envisage de me poser dans/sur le carton et de repartir le lendemain... Mais bon, pas confortable et un lit m'attend, plus très loin. Je tente de continuer.
      2h40 : Un couple stationné semble réperer ma détresse. Le gars m'interpelle et m'indique par où récupérer un Noctambus. Je lui explique comme je peux (l'histoire est longue), que je descends justement d'un noctambus mais qu'il n'allait pas au bon endroit.. "Merci, je vais continuer à pied"...
      2h45 : En fait je n'y arrive plus, m'arrête quelques mètres plus loin. Le vent m'envoie le carton en pleine tronche ou le fait cogner contre les poteaux, poubelles, façades... Je m'arrête justement contre un poteau.
      2h47 : Heyho, attendez, revenez ! C'est le couple.
      2h55 : je ne m'excuse plus de rien et abandonne toute velléité d'indépendance. J'accepte leur proposition de me ramener... On réussit a faire rentrer le carton dans leur berlingot. I love Citroën et ces personnes ! Recroquevillee sous le carton, lui même moyennement fixé (même dans ce grand véhicule le coffre ne ferme pas ! Mais le gars avait une ficelle, qu'on fixe pour tenir le coffre), je tente de leur expliquer pourquoi je marche à cette heure là, ici, avec ce carton. Le magasin de vélo, les bars, le métro, les copines dans le carton, la voiture, le bus de nuit, etc... L'objectif final surtout : le Japon ! Ils ouvrent de grands yeux puis... on explose de rire. Pour moi je crois que c'est nerveux ! Le gars: "Mais qu'est ce que c'est que ces histoires? C'est pas ton voyage l'aventure... c'est toi !" Le temps d'ajouter encore quelques détails, et me voilà devant la porte de la maison...
      3h10 : Incroyable. Enfin rentree, mon carton dans l'entree. Je ne me rends plus compte si la chose extraordinaire est d'avoir réussi à rentrer ou bien d'avoir mis tant de temps pour rentrer. Moi qui voulais me coucher tôt, pour me reposer et préparer mes affaires. Epuisée mais contente : malgré ces 3 /4 heures de galère, je pense à toutes les personnes qui ont contribué à ce que je ramene ce carton et me dis que les gens sont adorables ! Et prends ça comme un bon signe pour la suite du voyage...

      Le lendemain, c'est plus simple. Je vais chercher mon vélo à Paris (merci à la cave de Milena!), on le ramène avec Milena et Chloé. Après un atelier démontage/emballage avec Chloé, je le découpe pour le faire entrer dans les dimensions Air India (enfin mon interprétation des dimensions, il s'avère que je me suis complètement gourée...)

      A CDG
      Pour l'emmener, pas d'autre choix que de mettre le vélo dans le coffre, le carton sur le toit. Mais ça le fait ! Il y a juste du boulot a l'aéroport pour remballer le vélo et refermer le tout. On s'en sort avec l'aide de Maman et Elo.
      Au guichet : découverte tardive : il ne rentre pas du tout dans les dimensions autorisées et est trop lourd. On vide des trucs, on négocie, je paye 30€ à un autre guichet, ça passe...
      Quelques heures plus tard, alors que j'avais commencé à embarquer, j'apprend que le vol est annulé, reporté de 24h. A minuit, la compagnie me demande donc de repartir avec tous mes bagages, dont le carton. Euh. Pas possible ! Je renégocie. On l'amène finalement passer la nuit dans un autre terminal, securisé. Et moi au Raincy ! Le lendemain c'est bon, il est déjà enregistré.

      A Delhi
      Frayeur lorsque j'entends appeler mon nom... Je me dis que si le carton est passé en faisant les yeux doux et notre numéro (à 3 nanas !) au guichetier en France, ça ne passera jamais en Inde. Ils viennent déjà de me confisquer des outils... Heureusement, ce n'est qu'une histoire de batterie externe dans la valise. Pas de mention du carton.

      A Katmandou
      Tout se passe bien : Marie et un van m'attendent, on le charge sur le toit. Dans notre chambre il devient armoire. Puis il a sagement passé ses 3 dernieres semaines dans un coin d'Elbrus Home. A l'intérieur le vélo est intact. Au revoir, cher carton... Et de nouveau, un grand merci à tous ceux et celles qui ont contribué à ce que mon vélo arrive en un seul morceau !

      PS : j'ai malheureusement paumé la photo du couple de la Berlingot de Clichy/Pavillons. Pensée à eux ! Et non en fait je les ai retrouvées grâce à Milena !!
      Read more

      Traveler

      🤣 Je suis étonné que tu n aies pas chanté une chanson à tous ces braves franciliens! Quelle aventure!

      4/14/19Reply
      Traveler

      Je n'ai même pas eu le temps/ l'énergie pour y penser ;)

      4/15/19Reply

      Waw quelle aventure !

      4/15/19Reply
       
    • Day33

      Premiers apprentissages à vélo

      April 12, 2019 in Nepal ⋅ 🌫 17 °C

      Parmi mes premiers apprentissages, il y a les impondérables du voyage à vélo :
      - bien se protéger, du soleil, de la chaleur, de la pollution, de la poussière. Contente à ce titre de ma large chemise en coton superposée à un t-shirt technique plus serré. Elle couvre du soleil et des regards, même si elle sent vite mauvais... Caleçon long sinon. Je crève de chaud mais n'ose pas le court. En dehors des villes (de Katmandu uniquement?), les femmes ne montrent pas du tout leurs jambes.
      - dans les descentes, ne pas sourire en ouvrant la bouche, au risque de gober mouches et papillons,
      - ne pas oublier qu'avec les sacoches on est plus large et moins agile. Attention donc aux demi tours serrés, avec un guidon lourd, moins maniable !
      - accepter d'être lent... Dès qu'une côté arrive, je sens directement le poids qui me leste et la nécessité de redoubler de force et d'energie . Pas trop de possibilité non plus de "prendre mon élan" à la sortie d'une descente, je suis très vite ralentie par mes kg !

      Il y a aussi les apprentissages spécifiques au Nepal :
      - hiérarchie des routes : c'est simple c'est la "highway" ou rien, les routes plus petites étant des pistes bosselées non asphaltees, donc non praticables par moi qui ne suis pas à VTT... Hathi (mon vélo) est lourd et je sais bien que si je me retrouve à devoir le pousser dans les pentes (ce jour arrivera, mais je préfère le retarder !) ce sera... dur si ce n'est pas trop realisable.
      -côté orientation et outils donc, oublier "maps.me" (vélo), qui ne cesse de proposer ce type de pistes improbables. "Google Maps" (voiture) convient mieux ! De toute façon pour sortir du Népal je n'ai qu'une route à suivre en continu : la highway n°1.
      - ne pas sursauter ni prendre pour soi tous les coups de klaxons. Au début je n'arrêtais pas de croire que j'avais fait tomber un objet ou que mes sacs étaient mal fixés... mais les gens klaxonnent juste pour prévenir de leur présence. Au fait, vous le savez sans doute, mais le klaxon nepali /indien, par rapport à un européen, est un peu ce qu'un Bollywood est à un film "classique": plus long, plus chantant, plus joyeux, plus dansant, mais... il peut aussi vite vous casser les oreilles !
      - ne jamais s'enflammer en prenant trop de vitesse. Même si les routes que j'ai suivies sont en assez bon état, le nid de poule n'est jamais loin... Ma sacoche de guidon en fait les frais en dégringolant au moindre creux ou à la moindre bosse pris trop vite. Les Allemands de Vaude n'ont pas pensé aux routes nepalaises en concevant leur système "click & fix"... J'ai aussi vu un scooter avec 2 gars dessus faire un vol plané suite à une sorte de dos d'âne surprise...
      - éviter les serpents. la plupart du temps ils ont déjà ete écrasés mais pas tout le temps !
      - se préparer à retenir sa respiration quand on voit un camion, un bus ou une jeep fumer noir. J'ai testé le masque anti-pollution mais je n'arrive pas à respirer avec et il me tient trop chaud.

      Sinon que dire? Il suffit de pédaler...et on avance.
      Les petits plaisirs en chemin :
      -Les femmes avec leurs saris colorés assises en amazone sur les scooters derrière leurs gars, voile et tresse au vent, regard intrigué mais fier,
      -Les enfants joyeux et foufous face à mon vélo... A qui je fais coucou, mais ce sont parfois des vieux au sourire édenté qui me rendent le salut !
      -Des mirinda ou coca bien frais achetés aux échoppes en guise de pause. Il y a généralement peu d'ombre et de fraîcheur. Je rêve d'un "lassi" frais, dun "curd" ou d'une glace mais cela fait longtemps que je n'en ai plus vus !
      -Après quelques jours, me sentir plus à l'aise avec "Hathi" et mon matériel : avoir mieux réglé tout, trouvé une place pour chaque objet dans mes sacoches... A partir de quand pourrai-je me dire que je suis rodée a cette entreprise, je ne sais pas. En tous cas, ça y est, je suis dedans !
      Read more

      Traveler

      Celui qui donne du courage, le patriarche , celui qui protège. C'est un peu notre Archange Mickaël en équivalence.

      4/15/19Reply
      Traveler

      On peut noter que le mot récurrent c'est le "coca" (nom de code pour EPO? Ehe)

      4/16/19Reply
      Traveler

      On fait avec les moyens du bord... Coca et Mirinda (le fanta de l'international !) sont mon EPO. mais je m'essaye aussi au Redbull depuis 2 jours !!

      4/16/19Reply
      6 more comments
       
    • Day67

      Lagerfeuer, Müll und Himalaya

      December 25, 2017 in Nepal ⋅ ☀️ 16 °C

      Das war ein schönes "Weihnachten". Nach einer abenteuerlichen Jeepfahrt hier hoch auf 1800 meter werden wir wie immer herzlich empfangen. Auf dem Weg hierher mussten wir eine Umgehung nehmen, da an der Hauptbergstraße ein langer Stau war,. Aber die abenteuerliche Fahrt über unbefestigte Wege und kleine Dörfer hat uns allen - dank der Fahrkünste unseres Fahrers viel Spass gemacht.
      Wir unternehmen dann eine kleine Wanderung zum nahegelegenen Kloster, aber leider sind die Wege dorthin so voller Müll. Traurig. Und das rund um so einen "heiligen" Platz!..
      Nach dem köstlichen Abendessen gibt es draußen ein Lagerfeuer. Und Rumpunsch... auch sehr lecker 😊. Es ist eine gesellige Runde und irgendwann gibt Sonsanim sogar ein Lied zum Besten. Und ich soll danach auch... Na gut... Ich singe "Arirang", das bekannteste koreanische Volkslied. Ein schöner Abend.
      Heute haben wir eine längere Wanderung durch die umliegenden Dörfer und Hügel gemacht. Sehr sehr schön. Und immer dabei: der unglaubliche Blick auf den Himalaya....😊.

      Ja und euch wünsche ich natürlich "fröhliche Weihnachten!!!"
      Read more

      Traveler

      Liebe Ruth, das klingt nach perfekten Weihnachten - vielleicht bis auf den Müll! Mit oder ohne Weihnachtsbaum? Genieße weiterhin den Blick auf den Himalaja in geselliger Runde und mit lecker Essen :-). In Gedanken immer dabei, liebe Grüße Chris

      12/26/17Reply
      Tina Fritsche

      Schön!

      12/27/17Reply
      Traveler

      Liebe Ruth, dass hört sich alles sehr entspannt an und freut mich für Dich! Ganz herzliche Grüße an Dich und auch an Sonsanim und Samunim! Siggi

      12/27/17Reply
      Traveler

      Ja, an den Müll kann ich mich noch gut erinnern. Und daran, dass Utta mit zwei Müllbeuteln eingesammelt hat, was ging.

      12/28/17Reply
       
    • Day5

      namobuddha resort

      December 29, 2016 in Nepal ⋅ 🌫 6 °C

      Nun sind wir also da: im wunderschönen namobuddha resort. 45 km von kathmandu entfernt und etwa auf halber strecke tauchen sie das erste mal auf: die majestätischen gipfel des himalaya. Fast schon unwirklich und sooo hoch.
      Manchmal schaue ich nicht hoch genug und denke, nun sind sie im dunst verschwunden, aber dann hebe ich etwas den blick und sehe sie hoch oben thronen.
      Vorhin beim qigong im kiefernwäldchen sind mir dabei glatt die tränen in die augen geschossen.

      Gerade hatten wir lunch: als vorspeise wieder leckersten salat und als deko essbare blümchen. Das essen ist köstlich und irgendwie eine mischung aus allen möglichen esskulturen: vielleicht ein bischen mexikanisch, ein wenig deutsch, ein wenig nepali.
      Heute hat auch utta geburtstag : sie feiert tatsächlich ihren 60sten geburtstag mit uns und nach dem morgendlichen qigong im schweigen, haben wir ein kleines ständchen für sie angestimmt. Vom resort gabs blümchen, von den anderen teilnehmerinnen kleine geschenke. und sie selbst spendiert uns für heute nachmittag einen geburtstagskuchen 😊.

      Es ist wirklich unglaublich wie gut wir es hier haben.
      Read more

      Traveler

      Sieht Gemütlich :-)!

      12/29/16Reply
      Traveler

      Sieht gemütlich aus bei Euch, wollte ich sagen :-)!

      12/29/16Reply
       
    • Day9

      Erhabener Himalaya

      January 2, 2017 in Nepal ⋅ 🌫 1 °C

      Ein Morgen wie im Bilderbuch: der Regen von gestern hat die luft so reingewaschen, dass uns der morgendliche anblick in stille Ehrfurcht versetzt. Die Bergkette ist so klar zu sehen..und mit so viel neuschnee, dass selbst ingrid ihren fotoapparat zückt.
      Und die Morgeneinheit mit Qigong auf dem Hügel fühlt sich an wie eine Andacht.
      Read more

      Sandra Kötterheinrich

      Liebe Ruth, so hoch waren unsere Berge nicht, aber ebenfalls wunderschön. Zurück aus der Handyempfangsfreien Zone Bayern erlese ich mir Deinen Blog und freue mich jetzt schon auf Deine Geschichten FaceToFace. Geniess die Sekunden! Bin schon gespannt auf Eure Trekking-Tour!

      1/2/17Reply
       
    • Day10

      Wetterkapriolen

      January 3, 2017 in Nepal ⋅ 🌫 3 °C

      An den Bildern kann ich mir das jetzt immaugwnblick auch kaum noch vorstellen, aber gestern nachmittag gab es bis in die nacht hinein ein kleines unwetter. Prasselnder Regen, Donner und Blitz und während unserer qigongeinheit in der schönen lasho hall stromausfall; so dass wir uns romantisch bei kerzenschein durch unsere 18 Bewegungen Taiji Qigong hindurch bewegten.
      Und nach der einheit standen riesige regenschirme vor der türe.

      Und auch wenn wir es uns beim ins bett gehen so gar nicht vorstellen konnten, präsentiert sich heute morgen der himmel wieder strahlend blau und die berge in schönstem schneekleid.

      Unser letzter Tag hier heute. Und alle genießen noch einmal das Qigong, die Sonne, den Blick und natürlich auch das gute Essen.
      Read more

    You might also know this place by the following names:

    Kabhre Bhanjyang

    Join us:

    FindPenguins for iOSFindPenguins for Android