לא לדעת איך היום יחל ובוודאי איך יסתיים

אמש החלטתי שאני אישן ללא שעון מעורר, לראשונה מאז תחילת ההליכה, כי אני זקוק לשינה וגם כי בלאו הכי אני מתעורר לפני כן ביקיצה טבעית, אולי בגלל התארגנות שכניי באלברגה. כך עשיתי וכיביתי את הטלפון בזמן הטעינה.
אך אבוי, לא ציפיתי לכך שבבוקר הקליטה הסלולרית שזה עתה רכשתי לפתע לא תעבוד(!) כי צריך להזין קוד PIN כלשהו שלא היה ברשותי, המוכר בחנות הקיש אותו והוא אבד לי. זה היה קצת עצוב וניסיתי קצת לטפל בבוקר ללא הועיל.
באחה״צ הגעתי לאזור שבו תיכננתי לישון ולפתע פגשתי את אליסה האוסטרלית שהכרנו אתמול. היא הזמינה מראש עם חברתה מקום באלברגה יחסית רחוק, והיא כבר התקדמה ואילו לאליסה הליכה ארוכה. אז בחרתי להצטרף אליה וללכת איתה עד לשם תוך כדי שחברתה וידאה שיהיה לי מקום.
בדרך חששנו שהלכנו בחלופה שאינה עוברת בנקודת הסיום ודי חששנו, ולפתע צצו שתי צועדות מקומיות שהכווינו אותנו — המלאכים הראשונים שלנו של היום.
כשהגענו ב-17:00, שזה נחשב מאוחר, התברר שהמחיר די יקר על אף שהוא כולל גם ארוחות בוקר וערב (45 אירו), והתאכזבתי מזה, בעיקר כי הופתעתי ולא כי אינני יכול להרשות לעצמי. רק לשם השוואה, האלברגה אתמול עלה 7 אירו, ארוחת ערב 5 אירו וקניות לבוקר כ-3 אירו: סה״כ שליש.
בזמן שאליסה התקלחה רציתי לטפל בענייני ה-SIM, אך האפשרות לקבל שירות לקוחות באנגלית ניתן רק בטלפון. ביקשתי מבעלת האלברגה לחייג בטלפון שלהם אך המוקד באנגלית היה בתעריף מאוד יקר, אז היא התקשרה בשבילי למוקד של חברת הסלולר Orange כדי לקבל מוקדן דובר אנגלית — ובסוף היא בעצמה עזרה לי כדי לפתור את הבעיה ושיחזרנו את הפרטים הרלוונטיים. אפילו ביקשתי ממנה והיא עזרה להחליף את כתובת הדוא״ל שהייתה רשומה אצלם כי היא הייתה שייכת לבעל החנות או משהו (זה טוב בעת שחזור הסיסמה).
כלומר — מלאכית נוספת סייעה לי באופן אישי היום ואחרי כן כבר היה לי ברור שהיה שווה להגיע לכאן. באלברגה גדול יותר לא הייתי זוכה ליחס אישי כזה!Read more