הישראלים הראשונים שפגשתי

הזדמן לי לאחר הביקור במוזיאון סוף-סוף לשוחח עם ישראלים בנסיעה הזו בחו״ל.
ישבתי על הספסל, ממתין להודעה מ-Devi או מ-Cam למיקומם כי הם עזבו את המוזיאון לפניי. לפתע שמעתי שני אנשים מדברים עברית אז שאלתי אותם ״אתם ישראלים?״ והם השיבו בחיוב.
מתברר שהאחד בן 23 והאחרת בת 22, כנראה זוג. הם הגיעו לפני שבוע וחצי לכאן, הוא כדי ללמוד בבית-הספר לטיסה FlyBy באנגלית, שכאן נמצא סניפו היחיד מחוץ לארצות-הברית. זוגתו תלמד כאן רפואה בספרדית למרות שהיא אינה יודעת את השפה.
הם שאלו אותי מה אני עושה כאן, ולא הכירו את המילה ״צליינות״, אלא רק כשאמרתי להם ״עלייה לרגל״. הם לא הכירו את הקמינו ולא שמעו על זה כלל.
הם גם שאלו אותי אם אני יודע מהי הטירה בעיר, ואמרתי להם שזו הקתדרלה (לא ידעו מהי קתדרלה). הם הביעו ספק שמדובר בקתדרלה כי הם ראו עליה שני מגני דוד. אחרי כן עברתי שם ואני יכול להעיד שיש שם צורה שנראית כמו מגן דוד, אך לא רציתי לומר להם כבר באותו הרגע שאולי מגן דוד זה סמל יחסית כללי, שאפשר להשתמש בו גם למטרות לא יהודיות?
כשהם הבינו שאני לא מקפיד כאן על כשרות, הם שיתפו שהם שומרי כשרות ומתקשים עם זה, אין כאן מקום לקנות בו בשר כשר ולכן הם מזמינים בשר ממדריד מדי שבוע. בכנות, ייתכן שאני הייתי מוותר על אכילת בשר או על שמירה על שחיטה כשרה, שכן הם אמרו שהם כאן לשבע שנים.
בקיצור, הם לא ידעו הרבה דברים, וכל דבר שלא ידעו — אפשר להבין למה. ועדיין האינטראקציה הייתה לי מעט מוזרה, כי היה נדמה שהם פשוט מאוד לא ״מרחיבי אופקים״ וזה היה חבל לי, במיוחד על רקע הבחירה לגור מחוץ לישראל (גם אם היא לא בהכרח מרצון). בכל אופן חשבתי על כך הרבה לאחר הפרידה מהםBaca lagi