לינט יאיום-בואקיה, הווייה שחורה

התערוכה הבאה שביקרתי בה הייתה של האמנית הלונדונית, לינט יאיום-בואקיה. מתברר שהיא ציירת נודעת, ולמיטב הבנתי ציוריה הם פרי דמיונה.
לא כתוב בשום מקום שהיא שחורה, אבל זה די ברור לאור העובדה שכל הציורים שלה מציגים דמויות שחורות. הציורים היו מאוד אסתטיים לצד איזשהו חספוס מסוים, וכל זה מצא חן בעיניי.
היה כתוב באיזשהו מקום שהיא ״מציירת את מה שהיא אינה יכולה לכתוב, וכותבת את מה שהיא אינה יכולה לצייר״. אז יכול להיות שהשיר שממנו לקוח שם התערוכה הוא פרי עטה, לא ברור.
התערוכה הייתה מאוד גדולה ונפרסה על-פני כמה חדרים, בנוסף היא ערכה פלייליסט לכבוד התערוכה, והוצע להקשיב לו במהלך הביקור. הוא מאוד ארוך, והמעט שהקשבתי לו היה ג׳אז של מיילס דיוויס. בעקבות התוספת העכשווית והנהדרת הזו לתערוכה—זה באמת יוצר איזושהי אווירה!—ידעתי שהיא תהיה פעילה גם ברשתות החברתיות, אז התחלתי לעקוב אחרי באינסטגרם. האוזניות כבר היו בהישג יש בעקבות ההקשבה להסברים הקוליים, אז זה היה נוח להקשיב למוזיקה שהאמנית בחרהRead more