An Irishwoman

במהלך ההליכה פגשנו אישה אירית שהיא חלק מחבורת מטיילות. הן מטיילות יחד באירלנד ומדי פעם גם במקומות נוספים. זו הפעם השנייה בקמינו, בכל פעם הן מטיילות בכמה מקטעים של שבוע-שבועיים. זה היה יומן האחרון.
שמה מרי והיא גמלאית, שלימדה בעבר חינוך גופני בתיכון. היא אמרה שהיא הופתעה שהרבה תלמידות דווקא לא אהבו להתעמל והעדיפו לדבר ולרכל. היא צחקה שלתלמידות רבות היה מחזור במשך שיעורים רבים, עד שהיא הייתה אומרת להן שהיא תתקשר לאמן כי המצב שלהן לא בריא ומדאיג.
סיפרנו לה ששתינו בירה לפני כן בצהריים, והיא סיפרה לנו שבביקורה בישראל לפני 20-30 שנים היא לנה באכסנייה בתל-אביב ויצאה לשתות בירה ליד הים עם מישהו נוסף שלן שם. היא התלהבה מאוד מהחוף וניסתה להיכנס למים, אבל עצרו בעדה כי אמרו שהיו חדירות של מחבלים דרך המים וחיילים משגיחים על החוף ועלולים לירות באדם לא מזוהה. אז היא למדה לקח חשוב, לא לעשות שטויות בארצות נכר.
מרי שאלה אותי אם בתי הכנסת שאני מכיר יפים ומפוארים כמו הכנסיות כאן, וסיפרתי לה על המורכבות עם ההכרה בזרמים הלא-אורתודוקסיים בארץ שאני משתייך אליהם, וגם שבישראל הכל נבנה בתקופה מודרנית יותר שבה לא היה אפשר לנצל את המאמינים ולממן כאלה דברים ראוותניים. היא הבינה ודיברנו על זה שקתדרלת בורגוס המפוארת (השנייה בגודלה בספרד אחרי סביליה) כנראה מומנה בזכות העושר של העיר בזמנו מהרווחים בתחום הצמר.
הסכמנו שזה היה די מטורף להיות צליין לפני מאות שנים — התיקים היו פחות טובים, היה קשה יותר להשיג מים ומזון וגם היו מחלות שהסתובבו כאן. היא אמרה שלא בכדי יש כל כך הרבה מרפאות לצליינים לאורך הדרך.Read more