ואולי המטרה היא פשוט להרגיש?

נשאלתי האם יש לי מטרות למסע הזה, יעדים שאני רוצה להשיג או איזשהן מחשבות שאני רוצה לפתור או לפצח. באופן כללי, עולה השאלה אם טיול, ארוך ככל שיהיה, באמת יכול להשפיע על חיי היום-יום? האם אפשר להשיג דרכו משהו שיהיו לו משמעויות ארוכות טווח?
כעת באלברגה אחר-הצהריים נועדתי במקרה עם צליין בלגי בשם אמיל שזו הפעם השביעית שהוא בקמינו. הוא משוכנע שכל אחד שמסיים אותו הוא בעצם אדם אחר, וזוגות שצולחים אותו יחד בעלי סיכויים גבוהים להמשיך לחיים משותפים מוצלחים. פשוט כי מטבע הדברים יש מהמורות בדרך, ימים טובים יותר ופחות, ואם עוברים אותם יחד, אז זו הכנה טובה לחיים עצמם. אם כך אולי יהיו כאלה שיגידו שהמטרה היא לצאת אנשים שונים, שסדר העדיפויות שלהם בחיים יהיה שונה, למשל לחיות חיים חומריים פחות.
אך לפני כן במהלך הבוקר חשבתי משהו אחר. חשבתי שאולי המטרה של מסע כזה היא פשוט להרגיש. למרות הראש השקט יחסית שהטיול הזה נותן, בגלל התשתיות המפותחות והמגוון החברתי, עדיין מרגישים בתכיפות ובאופנים שלא הייתי מרגיש בבית: שמחה, עצב, אהבה, קנאה ובדידות. מחד כנראה צריך להיזהר מיומרות גדולות לשינויים בחיים בעקבות הטיול, ומאידך חשוב שהטיול יעניק איזושהי יציאה מאזור הנוחות.
בתמונות: הליכה הבוקר לאורך תעלה מקסימהLäs mer