מחשבות-אלברגה

אינני זוכר אם ציינתי זאת כבר, אבל בדרום קוריאה עשו תוכנית טלוויזיה על הקמינו, לא הבנתי בדיוק כמה עונות, אבל זה כנראה מאוד הצליח. בעקבות זאת יש קוריאנים רבים שבאו לטייל בקמינו ואפילו יש קבוצות מאורגנות. אחת מהן נמצאת בנקודה די מקבילה להליכה שלי. מדי יום רואים את מזוודותיהם מחכות להם. הם לא סוחבים את כל הציוד על הגב, אבל זה לא רק הם אלא גם עוד אנשים שמעדיפים לא לסחוב.
היום הם כנראה לנים באלברגה שלי, כי ממש מרגישים את ההצפה של הקוריאנים. הם נעימים ולא עושים הרבה רעש, אבל זה כן מרגיש כמו איזה מחנה קוריאני או משהו, עם כביסה ובישול בחדווה.
אציין שאתמול או שלשום נתקלנו גם בקבוצה של גרמנים — לא רק הקוריאנים מציפים את הקמינו!
בהגעה לאלברגה התקבלנו ע״י אישה קטנה, מבוגרת אך נמרצת, שקיבלה את פנינו בסבר פנים יפות אך בספרדית טהורה, בלי שהיא בכלל וידאה שאנחנו מבינים משהו. זה היה די משעשע, אך מטבע הדברים הבנו דברים בסיסיים, למשל איפה השירותים, היכן לחלוץ נעליים ולהפקיד את מקלות ההליכה.
מה שכיף כאן הוא למרות 90 המיטות באלברגה, אין מיטות קומותיים! האישה סיפרה לי שפעם זה היה בית-ספר, אבל לא הבנתי אם זה קשור או לאWeiterlesen