ערב נעים (ומשכר כרגיל)

העדפתי לסעוד הערב באלברגה האחר עם זוג אמריקאים מטנסי שאני מיודד איתם מהבוקר הראשון של ההליכה, גראנט ומריסה.
במקרה באלברגה שלי נמצאת המורה ליוגה, ושאלתי אותה אם היא תקיים היום תרגול. היא לא יודעת אנגלית—את זה כבר ידעתי—אבל מתברר שהיא גם לא דוברת ספרדית, אלא איטלקית! היא מאזור ונציה.
מכיוון שבאלברגה האחר ארוחת הערב מוגשת החל מ-18:00, ביקשתי ממנה להקדים, והיא הסכימה שב-17:30 נתחיל במקום ב-18:00 (השעה הסטנדרטית לארוחת הערב היא 19:00 בדר״כ).
כך ביוזמתי הצלחתי ליצור שינוי בסביבה שלי בתצורת win-win: עליה זה לא השפיע יותר מדי ואילו עבורי זה היה הבדל משמעותי. זה כמו בסוכנות שביקשתי להקדים את מועד הסמינר בגלל השהות בחו״ל: עבורם זה לא השפיע יותר מדי, כי הם בחרו להשאיר את השיבוץ שלי כפי שהיה, ואילו עבורי זה עשה הבדל משמעותי, אחרת הייתי שם ממש היום.
במהלך התרגול ראיתי את אדולפו דובר בספרדית שהסריט וביקשתי ממנו התיעוד, ואז צליין דני הציע תמונה. גרמתי לדברים לקרות לטובתי.
נהניתי מהתרגול, זו הייתה דרך טובה לרומם את הרוחות אחרי יום ארוך, ובפרט שמתי לב להנחיות באיטלקית: פתאום כשהיא אמרה לבצע תנועה מסוימת ב-piano ״לאט״, זה הזכיר לי את הנחיות הנגינה של יצירה במוזיקה.
אחרי כן סעדתי בארוחת הערב עם גראנט ומריסה והיה לי ממש כיף ונעים. יצאתי משם אחרי הרבה יין, גם לפני הארוחה וגם במהלכה. הזוג המקסים שילם עליי. אני שמח שבחרתי לסעוד איתם—לא שוחחתי עמם ימים מספר—ולא באלברגה שלי. דיברנו על זרמים ביהדות, על האתגרים עם החרדים בישראל, על הדרך שבה הכירו (באמסטרדם, היא הייתה מעין מיסיונרית והוא חייל רופא שיניים שהוצב בגרמניה), ואפילו על האמונה שלהם באלוהים ובישוע.Læs mere