ארוחת ערב צליינית

האלברגה השכיח בעיר הוא donativo ומכיל 175 מיטות. זה די הרתיע אותי, רציתי מקום קטן יותר, אז הלכתי על אלברגה אחר (18 מיטות) ואני שמח על הבחירה הזו. הכל כאן שקט ורגוע.
איתי בחדר עוד שלושה אנשים. אחד סימפטי אבל לא מדבר, ועוד שניים קוריאנים. השם של אחד מהם הוא Sung Jun Yoo, בן 68, והוא היה איש דת (Methodist להבנתי) באוניברסיטה בקוריאה, והוא לימד גם מנהיגות בנוסף לענייני דת, ואף גר בעבר בארה״ב ועסק שם בדת (הקים כנסייה באוקלהומה או משהו). האחר בן 76 והוא ביקר 70 פעמים בנפאל, שם הקים הרבה כנסיות. שניהם אנשים מאוד חביבים והמבוגר במיוחד. האנגלית שלו לא טובה אבל הוא הותיר רושם של אדם נבון ועדין.
בהתחלה רק שלושתנו סעדנו יחד באלברגה, ובתחילת הארוחה הם הציעו לי להחזיק ידיים ולהצטרף ל-grace שאותו העביר הזקן. רק בשביל זה היה שווה לאכול ארוחת ערב באלברגה.
סיפרתי להם שגרתי בארה״ב בגלל לימודי הדוקטורט של אמי, שאבי ואני שירתנו כקצינים בצבא וכיום הוא רואה חשבון שהפך לבעלים של חברה בתחום האנרגיה, ושאפילו סבי למד לדוקטורט בארה״ב. סיפרתי גם ששובל לומד מוזיקה ובעל רקע במוזיקה קלאסית, בג׳ז ובמוזיקה בת-זמננו, וזה הותיר רושם עז עליהם. אחרי זה בתורם, בעיקר Sung, ״השוויצו״ ברקעים שלהם ושל ילדיהם, למשל הבת של המבוגר היא פסנתרנית שלמדה קומפוזיציה באוניברסיטה בניו-יורק וכיום גרה שם. למותר לציין, הם התלהבו כששמעו שאני עתיד ללמוד משפטים וכלכלה, ול-Sung אפילו יש כמה מכרים ועמיתים שלמדו באוניברסיטה העברית.
בארוחה הורגשו בקבוק יין ובקבוק סנגרייה, רק אחרי שגמרנו את היין שאלנו מהו הבקבוק האחר ונודע לנו מה זה. הקוריאנים לא טעמו את זה מעולם ומאוד התלהבו, ובמקביל הצטרפו גם זוג צרפתים לשולחן ליד, כמובן לא דוברי אנגלית, אבל כן הצלחנו לנהל איזושהי תקשורת איתם, בין היתר בזכות בעלי האלברגה. הוא חביב מאוד, בן 79 מקוויבק, לכן הוא יודע גם צרפתית וגם אנגלית. הוא חי כבר 20-25 שנים בספרד עם אשתו הספרדייה שאותה הכיר בכלל בנמל התעופה בברצלונה. סיפורים. זוג הצרפתים גם כן מבוגרים, הגבר בן 79 ואשתו בת 77, והיא עשתה את הקמינו 8 פעמים בכמה מסלולים שונים. מטורף.
המנה העיקרית הייתה פשטידה עם חזיר וסלט (נשאלתי מראש אם ארצה עם חזיר או בלי — כמובן ביקשתי עם), ולקינוח גלידה עם sprinkles. לא צילמתי כי הטלפון הייתה בהטענהRead more