ארוחת ערב אינטימית

ארוחת הערב אמש הייתה אמנם מהנה מבחינת החברה, אבל מאכזבת למדי מבחינת המזון, ובמיוחד כשמי שהייתה מעורבת הייתה שפית במסעדה במשך שלוש שנים!
היום רציתי לבשל, גם כתיקון וגם כי באמת כבר אין לי חשק למסעדות האלו. חיפשתי דרך לא לעשות זאת לבד, גם מהטעם הפרקטי (לקנות פסטה לאדם אחד זה דבר שלא קיים) וגם מהטעם החברתי — בכל זאת, בסוף היום זה נעים לשבת עם אנשים נחמדים.

באלברגה פגשתי את סטיב, קים ועוד כמה שהם כולם חברים/קרובי משפחה מארה״ב. סטיב בן 70, החל מסן-ז׳אן ב-30 במרץ עם עוד מישהי, סוחב הכל על הגב וזו הפעם השנייה שהוא עושה את הקמינו. הצטרפו עוד שניים-שלושה רק לחלק מסאריה לסנטיאגו.
הם שמו לב שאני ישראלי וככה נפתחה שיחה, המלצתי לו על שביל ישראל ואני חושב שאילו הייתי רוצה, הייתי יכול בכיף להצטרף אליהם לארוחת ערב במסעדה (אחרי זה הוא אמר לי שפספסתי ארוחה נהדרת). אבל כבר היו לי תוכניות.

עוד קודם לכן דיברתי עם אן-מארי ההולנדית ומקסים מקנדה הצרפתית. הם הלכו יום ארוך (35 קמ׳) כדי להגיע לעיירה הזו וקבענו שנאכל ביחד ארוחת ערב. אחרי השיחה עם האמריקאים, מקלחת וכביסה, סוף-סוף הייתי פנוי והצעתי להם שנאכל homemade dinner. הם התלהבו לשמחתי הרבה והסכימו מיד, והלכתי לסופר הקרוב וקניתי אוכל לפסטה עם רוטב עגבניות ושמנת יחד עם גבינה מגורדת וכמובן סלט גדול (veggies! עדיין לא הבנתי אם אני מתחבר למושג הזה או שהוא סתם ילדותי/מטופש). קניתי גם בירה וגם יין בתיאום עמם. לסיום שתינו תה עם עוגיות שקניתי.

הייתה ארוחה טעימה, הם הודו לי מלא פעמים כי לא רק שיזמתי, תיכננתי וקניתי אלא שבעיקר אני בישלתי. גם היה כיף לדבר איתם, וסוף-סוף שמעתי קצת את סיפורם. מקסים עבד בבית חולים כמנהל של איזשהו צוות בסגנון משאבי אנוש. הוא מאוד אהב את העבודה לפני הקורונה אבל מאז מאוד אינטנסיבי ושוחק, אז הוא התפטר ויצא לקמינו כדי לראות מה הלאה (בינתיים אין לו תשובה). אן-מארי למדה אנתרופולוגיה ואז לתואר השני למדה יחסים בינלאומיים בדגש על שיתופי-פעולה בין מדינות מפותחות למתפתחות, וכתבה את התזה שלה על כפר שהעתיק את מקומו באוגנדה בגלל הקמת סכר. היא סיימה לפני כשנתיים, עבדה בעבודות שקשורות לקורונה (מעין שירות לקוחות) ואז כעוזרת מחקר, ונשמע שגם היא לא בטוחה מה הלאה. דיברתי איתם על המחאה בארץ ואיכשהו דיברנו גם על המחאה בהולנד, הזכרתי את פסקת ההתגברות בחוקה הקנדית ומתברר שקוויבק בעצם בכלל לא מחויבת לחוקה הזו ואולי אפילו לא נחשבת באופן רשמי לחלק מקנדה. זה קטע.

מחר הם מתכננים ללכת 29 קמ׳ — מקטע ארוך יותר מזה הסטנדרטי, אך לא unheard of בכלל. הם מתכננים להגיע לסנטיאגו בחמישי בבוקר כדי להספיק למיסת הצהריים, יש להם חברים שהכירו בדרך, זוג הורים ובן, שהולכים לזכרה של הבת שלהם שמתה מסרטן וזהו יום הולדתה. אולי אצעד איתם מחר, זה עשוי להיות נעים להיות בקרבתם שוב.

לסיום — אני שמח שהייתה לי חלופה מלבד הבנות לארוחת הערב ובכללי לבילוי; שאני יזמתי אותו וגרמתי לו לקרות; שהיה מהנה וגם שזה היה אצלי באלברגה.
סיפרתי ל-Devi שאני אוכל כעת עם שני חברים מאלברגה ורדה, והיא אמרה בפשטות — כן, כנראה חברים מאלברגה ורדה הם חברים לחיים. אמנם היא אמרה שאצלה היא לא פוגשת אותם, אבל היא כן בקשר.
ולא בדקתי לפני כן, אבל יצא ממש טוב שהיה מטבח באלברגה הכמוסות!Read more