• מחשבה קצת פחות נעימה ואפילו מוזרה — הכרתי כאן כמה וכמה גברים בגיל העמידה, באזור 60-65. הם אנשים מקסימים ומתחברים לכולם, גברים ונשים, וגם מתלהבים מהחברה של כולם. עם זאת, שמתי לב שיש להם נטייה ספציפית להתפעל מהבחורות שכאן במסלול.

    אחד מהם, בן 66, נשוי לאישה בת 60 ואב לשני בנים בני 30 ו-27. הוא ישב איתנו לארוחת ערב עם חבורת בנות בשנות ה-20 לחייהן (20, 25, 26 ו-28) והוא גם התפעל מיופיין (בפניי בצד, לא בפניהן), מכישוריהן ומעצמאותן. האחר שטיילתי איתו סיפר לי לפני כמה ימים שהוא התחבר עם כמה בחורות אוסטרליות שהן ״ממש מגניבות״, והוא יושב ומדבר איתן וכנראה גם נמצא איתן בערבים.

    בהתחלה חשבתי שזה מוזר ולא נראה טוב, ואני יודע שאחד מהם מודע לזה (בן 58, גרוש שלוש פעמים, אב לשלושה ילדים — הבכורה בת 30 והצעיר בן 17). הוא סיפר לי שבחיים הרגילים אילו הוא ייגש לאישה בגיל הזה ויתחיל לפתח שיחה, זה ייראה רע מאוד (ובצדק).
    כעת אני חושב שהם מתפעלים דווקא משום שזה לא מוזר כאן, והם יכולים לעשות זאת ולהרגיש בנוח. כלומר כאן בקמינו יש להם הזדמנות פשוט לדבר עם בחורות ולשמוע מהן את מחשבותיהן ותפיסותיהן, ובתור גבר זו תחושה טובה שמישהי צעירה, ועל אחת כמה וכמה כשהיא גם מצודדת, משתפת אותך ומתעניינת גם בך.

    כלומר בסופו של דבר יש בזה משהו קצת עצוב על העולם שלנו, על הצורך האנושי והבסיסי לזכות בתשומת לב, ובפרט של נשים. וכמובן, לא ציינתי את חבורת הישראלים בתחילת שנות השבעים לחייהם, ששניים מהם ניסו בדרך לא נעימה לזכות בתשומת הלב של הבנות שטיילתי איתן, ולא הבינו שזה פשוט לא נראה טוב. לי זה קרה עם ישראלים, אבל אני בטוח שזה עלול לקרות עם גברים ממקומות רבים בעולם.

    לסיום, לא נותר לי אלא לקוות שלא ארגיש ככה כשאני אהיה בגיל הזה — או שלא ארגיש את הצורך הזה, או שאמצא דרך למלא אותו בחיי היום-יום, נניח לעסוק בהוראה או לעבוד עם אנשים צעירים ממני.
    Read more