נעשיתי יהודי יותר

באופן אירוני, אני חושב שהקמינו הפך אותי להיות יהודי יותר, ובמידה מסוימת גם פטריוטי יותר כלפי ישראל.
הטיול פיתח מודעות דווקא בגלל המספר הזניח של ישראלים שיש כאן. יצא שדיברתי הרבה על ישראל עם אנשים, גם כי באופן טבעי כל אחד מספר על המקום שממנו הוא מגיע, וגם כי ישראל היא בכל זאת נושא שרבים שמעו עליו ואפילו מתעניינים בו, אבל לא ממש יודעים מאין להתחיל.

למשל סיפרתי לאנשים ששירתּי בצבא ומדובר בגיוס חובה, אבל בשיחות עם חלקם סייגתי את זה והסברתי שבעצם רק מחצית מהמחזור מתגייס. כשאני מספר על הפטור לחרדים, אני מכניס את זה להקשר שרבים מהישראלים אולי לא עושים בינם לבין עצמם: היה רצון עז לחדש את עולם הלימוד היהודי אחרי מחיקת דורות של קהילות יהודיות ברחבי אירופה, ובאופן כללי תמיד היה מקובל שכמה תלמידי חכמים ילמדו ושאר היהודים יממנו את זה, אך מכאן זה יצא מכל פרופורציה וזו נהפכה לטפילות. כך אני משתדל להציג את הנושא וככה נותן להם — וגם לעצמי — תפיסה יותר מורכבת של המציאות הסבוכה.

ולסיום, יותר ויותר אני מגלה את המובן מאליו: לכל מדינה יש היסטוריה מורכבת ואפילו מפוקפקת בהיבטים מסוימים. אצלנו יש לא רק היסטוריה מסובכת אלא גם הווה כואב ואף מטריד, ואמנם גם לעמים אחרים יש, אך אצלנו בכל זאת המציאות היא קשה יותר (גם מבחינת הפגיעה בישראלים וגם הפגיעה של ישראלים בפלסטינים נניח). ועדיין, אני לא חושב שאני צריך להתבייש בבית שלי. ואולי זו גם חלק מהבעיה שמונע מאיתנו מלפתור את הסוגיות האלו. מעבר לזה שאף אחד לא רוצה להרגיש לא בסדר, יש הרבה במה להתגאות בסיפור היהודי-ציוני-ישראלי.Lue lisää