מה שהכי חסר הוא מתינות

בהגעה לאלברגה הלכתי מיד לסופרמרקט תוך כדי שדיברתי עם אורון בטלפון, זה היה מוצלח. כבר הרבה זמן רציתי לשוחח איתו, עוד מפסח, וזה לא הסתייע, ואתמול ביום הולדתו כתבתי לו מזל טוב והצעתי שוב.

דיברנו כ-40-45 דקות והתעדכנו אחד אצל האחר, אחרי זה הוא שיתף קצת על החוויה שלו בארה״ב ומשם דיברנו גם על המצב בארץ. הוא סיכם שהמצב כרגע הוא לא על הרפורמה/הפיכה אלא באמת על משהו עמוק יותר. הוא אמר שבישראל מה שהכי מאפיין את התקופה מקום המדינה הוא ״סטטוס-קוו״, ואילו ארה״ב דווקא ניחנה ברוח אחרת שמדגישה דיון ציבורי במגוון סוגיות, למשל השימוש בנשק, הפלות, ״חיי שחורים חשובים״ ואירועי ה-6 בינואר, וכל אלו רק מהשנים האחרונות. בישראל האירוע הגדול הקודם שהיה לטענתו הוא המחאה החברתית. כלומר בארה״ב הסכימו על החוקה, ועל מערכת של ערכים שמקדשת חופש לצד זכויות חוקתיות, וכך אפשר לדון במסגרת ובמה שמסביב. לעומת זאת בארץ אין הסכמה על הערכים המשותפים למדינה וכך המסגרת הופכת להיות קדושה.

מה שחשבתי אחרי זה הוא שמה שאולי חסר אצל האמריקאים ולעמים אחרים (ובוודאי לישראל) הוא מתינות ורצון להגיע לפשרה. דיברנו על הקושי לקיים דמוקרטיה ליברלית בעידן של הרשתות החברתיות, וזו בדיוק הנקודה: חסר לנו יכולת לנועם, הקשבה ורצון לפתור את הסוגייה גם במחיר של התפשרות על אידיאולוגיה (אני חושב מצד אחד על טירוף הנשק בארה״ב ומצד שני גם על התקינות הפוליטית שמקשה על אנשים להתבטא בחופשיות).Read more