יום מנוחה

אחרי הבילוי הארוך אמש התעוררתי מאוחר מאוד, אחרי 10:00. המנקה כאן פתחה את התריסים והעירה אותי, זה לא הלחיץ יותר מדי אבל כן עודד אותי לצאת.
דיברתי הבוקר עם אמא, וזה גרם לי לחשוב על המשך הדרך שלי כאן בספרד, מה התכנון שלי ובעצם איך נכון לנצל את הזמן עד מחנה הקיץ בארה״ב — זהו התאריך הקשיח הקרוב שלי, ועד אז אני יכול להזיז את הטיסה חזרה לארץ אם אני רוצה.

הבוקר היה לבד. הסתובבתי בעיר, הלכתי לסופרמרקט וקניתי את המזון הקבוע: נקניק, גבינה והפעם באגט לזכר הימים הטובים. תיכננתי לאכול ברחבת הקתדרלה כי יש שם אקשן: הרבה צליינים ומתוכם גם יש פנים מוכרות. ואכן, ברגע שהגעתי לשם פגשתי את ג׳ון וצלייניות אוסטרליות שהוא התיידד עמן. הם הגיעו זה עתה לסיום המסע, ואחת מהן בכתה. ליוויתי אותם לקתדרלה לקראת המיסה ואז אכלתי ברחבה.

אחרי ששבעתי, ניצלתי את הזמן בפארק סמוך כדי לכתוב ביומן שלי — היה לי הרבה להשלים מאתמול. בזמן הזה ישבו יחד סטיב (58) וליאנדרו (52), הזוג ממישיגן, יחד עם אנדי הגרמני שגר בהולנד והגיע הבוקר לסנטיאגו. הם ישבו בבית קפה שנמצא ממש על השביל, לפני הקתדרלה, כך שהם יכלו לפגוש כל הזמן פנים מוכרות וגם פשוט ״לעודד מהיציע״ צליינים עייפים אך נרגשים. הצטרפתי אליהם ואז הלכתי לשנ״צ.Read more