The journey to shimla

הגענו לשימלה היום ב 8 בבוקר. מרגיש כמו לפני הרבה יותר. נחתנו ב'צאנדיגר כמתוכנן ב 3:30 בבוקר. עברנו מהר, צחצחנו שיניים והזמנו אובר. מהרנו לצאת מהטרמינל הממוזג לנקודת במפגש עם האובר וגילינו שהאובר לא יגיע (לא ברור למה). בנתיים חם, לח ויתושים. חשבנו להכנס חזרה לטרמינל אבל לא נותנים למי שאין בורדינג בתוקף. לאחר כמה ניסיונות ויתרנו על האובר היוקרתי ולקחנו מונית רגילה. 3.5 שעות, 120 קמ, 3500 רופי (150 שח). ממוזגת (הצטערנו אחר כך) . המונית הסתברה כסוזיקי קטנה מינימליסטית ויצאנו לדרך. מיד נתקלנו בחוויה ההודית בכביש - אנשים הולכים על הכביש בחושך (4 בבוקר), פרות, כביש רעוע, כלי רכב מוזרים נוסעים עם ונגד התנועה. לא עזר שהתחיל מבול. הנהג שלנו שנראה הכי עדין שבעולם התגלה על הכביש כנהג מרוצים שאין מצב שהוא יסע אחרי מישהו. בכל מחיר חתר כל הזמן לעקיפות מימין, משמאל ובאמצע. לכאורה ללא קשר לתנאי הכביש והמשתמשים האחרים בכביש. מפחיד. הגענו בנס בשבע (3 שעות).
הגענו אבל לא למלון. הכביש היה חסום והורדנו למטה. לכאורה 15 דקות הליכה מהמלון שהתגלתה כמסע בעלייה לא נגמרת עם מאות מדרגות. מזל שאנחנו קלים בציוד..
חדר כמובן לא היה מוכן ב 8 והיינו מתים מעייפות. אז היה מאתגר.
ואגב עליתי בלי משקפיים מחשש לחטיפתם על ידי הקופים.
הסתובבנו מעט ברחובות שימלה עד שהבנו שאנחנו לא מסוגלים עוד וחיכינו לקבלת החדר שלנו שנוכל להשלים את שעות השינה.
סוף סוף קיבלנו את החדר בעשר וחצי והשנצ היה מצוין כמו שחשבנו.Weiterlesen