יום אחרון בסופיה

אחרי שקרענו את העיר ולילות סופיה מתחלקים מאתמול ללפני ואחרי, הלכנו לישון.

בבוקר קמנו, התארגנו, נדב הכין צלחת עם אבטיח ובננה בתור פתיחה טעימה ליום וויצאנו מהדירה לכיוון סיור אופניים שקבענו יום קודם.
הגענו לחנות האופניים בשעה 10 והיא היתה סגורה. הבחור מהחנות השנייה אמר שהוא בפנים ודפק על החלון. יצא לנו בחור שכנראה הפרענו לו לישון.
ביקשנו לשכור אופניים בשביל הסיור המודרך והוא אמר שכדאי שנבדוק עם המדריך, כי לפי דעתו אין סיור היום.
בדקנו - אין.

מה נעשה?
אמרנו שנטייל באיזור ויטושה (שהוא מדרחוב רחב מאד כמו בכל עיר אירופית) ובינתיים נשים את התרמילים אצל הבחור בחנות האופניים.
אני לא הסכמתי - הוא לא בא לי טוב (נרדם, שותה בירה). בקיצור הטלתי וטו.
הלכנו עם התרמילים עד לויטושה, שם יש מקום שמספק שירותי אחסון למזוודות ותרמילים.

טיילנו ברחוב המרכזי וברחובות הצדדיים.
דורון קנה נעליים חדשות בדקאטלון, אחרי שהנוכחיות מסרו את נשמתן לבורא.
(תתחדש דורון - עם חוקים!)

דורון רצה פיצה וקנה משולש ענק, בעובי של 2-3 ס''מ, שככל גבינה צהובה ופפרוני (בהתחלה הוא רצה לקנות שני משולשים).
פצצת כולסטרול ברמה של פצצת אטום שהוטלה על יפן.
שכנענו אותו שיוותר על הפיצה ולאחר מסע שכנוע, הוא נתן את הפיצה למקבצת נדבות (סגר לה את הפינה למשך יומיים).

אכלנו שווראמה ברחוב המרכזי.
היו שם יונים שהפריעו לי לאכול - התקרבו אליי והסתכלו עליי בצורה לא טובה, אז נדב אומר לי: "מה אתה עושה עניין מהיונים? מה הן מפריעות לך?"
אחרי דקה, יונה ישבה לנדב על הראש.
אז שאלתי אותו את אותה השאלה.
הוא לא ענה...

שתינו קפה בסטארבקס וחזרנו לקחת את התרמילים

מתברר שהעקשנות שלי לקחת את התרמילים השתלמה:
אם היו משאירים את התרמילים בחנות אופניים, אז היינו צריכים לחזור אליו ברגל, לקוות שהוא בחנות ושלא נגע בהן ומשם לתפוס מונית לשדה התעופה.
בפועל, מהשמירת חפצים ירדנו ישר למטרו ותפסנו את הרכבת התחתית שהביאה אותנו לשדה התעופה בכלום כסף, במהירות ובאפס מאמץ.Read more