A free spirit Message
  • Day143

    Goodbye Mabalot family

    April 14 on the Philippines ⋅ ⛅ 28 °C

    משפחת מבלוט היקרה,
    באור יום בהיר אחד הופעתי לכם משום מקום ומהר מאוד נתתם לי להיות חלק מהדבר החשוב לכם ביותר - משפחה.
    אני רוצה להגיד תודה על קבלת פנים רכה ומחוייכת.
    על זה שלאט לאט נתתם לי להרגיש חלק ולימדתם אותי את אופי חיי היום יום שלכם מלהבעיר אש עם פחם ועד הכנת חלב קוקוס.
    תודה ענקית לג׳וי היקרה שברוב הפעמים דאגה לבשל לי את הביצים והבוטנים בזמן שאני עוד מתקשה לקום מהמיטה.
    על זה שבכל פנייה ולכל שאלה הסברת לי עד שלא היו לי ספקות
    על נתינה אינסופית ללא תנאי שמתחיל מגרגר יחיד של אורז.
    ולשאנון היקר,
    עם כמה שאתה שובב גדול כך הלב שלך רחב.
    נתת לי את הליגיטימציה לחזור להיות ילד, לשחק רוב היום, לשאול שאלות וללמוד ואפילו סתם לרוץ על החוף בליווי צחוק מתגלגל ולתפוס אותך ואת בני דודייך כאילו זאת הפעם הראשונה שאנחנו משחקים.
    יהיה קשה לשכוח את הפעם שהיית חייב להיכנס לשירותים באמצע הלילה כשהכל חשוך ונכנסת עם נר לשירותים ודודך השליך אבנים על רעפי האלומיניום ואני לא הפסקתי לצחוק בזמן שאתה כל הזמן הזה חשבת שזה אני ובבוקר גיליתי מאימך שלא הורדת את המים ולא הפסקתי לצחוק עלייך.
    (בפעמים לאחר מכן אני מודה שזה אכן הייתי אני)
    כשחיכיתי כל היום לשעות הערב הנעימות כדי לנוח מהחום ולהתקלח צפיתי בשמיים הכי צלולים שראיתי וצפיתי באלפי כוכבים שהיו לגמרי מהפנטים ושווים כל מקלחת חשוכה עם פנס ראש ולצידי הסבון הגושי שנפל לחול עשרות פעמים.
    אני מודה לכל המשפחה שלקחה חלק בלתי נפרד מהתקופה בה שהיתי בביתכם.
    אפילו שאינני מודע לערכים שרכשתי במשך השהות שלי איתכם, אני בטוח שאגלה זאת בעתיד.

    שלכם אלון.

    אוצר מילים בטגלוג:
    אלון- גל בים
    מגנדה אומגה - בוקר טוב
    מגנדה גאבי - ערב טוב
    סאגין - בננה
    פטטה - תפוח אדמה
    איטלוג - ביצה
    מאני- בוטנים
    סופוט בודוק מונגולויד
    קפל בולבול
    מהל קאטה - אני אוהב אותך
    פאד תאי- מת
    באחוחן- חרק גדול
    באגיו- טייפון
    באהאי קובו נחתירה סיקלבו
    Read more

  • Day133

    Port barton 0.3

    April 4 on the Philippines ⋅ ☁️ 26 °C

    אני קם לפני הזריחה ומצטרף לדייג עם אח של וויליאם והבן שלו.
    כשאנחנו מגיעים לחוף אני עולה על הסירת דייג ואנחנו מפליגים לעומק כשהזריחה משתקפת מהמים.
    דגתי עם חוטי דייג וקרס, כל מה שהייתי צריך לעשות הוא להזיז את החבל מטה ולמעלה עד שמרגישים תנודות ומושכים את החבל החוצה ומוציאים את הקרס מהדג ויש לנו דגים לבשל.
    אני דיי נגעלתי מלגעת בדגים ולהוציא את הקרס, כן אחזתי בדגים אבל לא שלפתי את הקרס.
    כשחזרתי תפסתי שוב תנומה קלה ואז קמתי ורציתי ללכת להסתפר אבל ג׳וי אמרה לי שדונג דונג אח של וויליאם יכול לספר אותי וקפצתי על ההזדמנות.
    למחרת החלטתי קצת להתאוורר מרעש התינוקות ומהילדים המתרוצצים והחלטתי ללכת בעצמי לחוף לבן ואחרי הליכה של כשעה עם כפכפים הגעתי לחוף שחשבתי שהוא החוף המדובר אבל גיליתי שמדובר בחוף אחר, שגם היה סוער, ולא נוח ונגיש למים בצורה שלא כייף לשהות בו.
    למחרת למדתי להכין חלב קוקוס, בהתחלה ג׳וי שלחה אותי ואת שאנון ללכת לקנות חלב קוקוס ואני חשבתי על קרטון חלב קוקוס מוכן ומרוכז.
    אבל כששאנון הוביל אותי לחנות המוכר פיצח אגוז קוקוס בוגר שקליפתו שחומה וטחן את החלק הלבן של הקוקוס.
    כשהגענו הביתה הנחנו את הקוקוס הטחון בקערה, הוספנו מים ועם הידיים סחטתי את השבבים שיצא ממנו החלב קוקוס.
    לפני יומיים גם נערך טקס הטבילה של הבן הצעיר של וויליאם שמלאו לו שנה, ובחרו לחגוג יחד גם את יום ההולדתו.
    היה המון אוכל, וכולם נרתמו להקמת החגיגה.
    שחטו תרנגול והכינו אותו על הגריל, היה סלט פסטה מתוק, נקניקיות משופדות עם מרשמלו, פסטה, עוף בקארי וכו.
    Read more

    Vered Tetenboim

    וואו אלוני. אתה ממש חי עם המקומיים. איזו חוויה מדהימה אתה עובר!!!

    4/18/22Reply
    Traveler

    מרגיש את החיים של המקומיים .. מהמםםםםםם

    4/18/22Reply
     
  • Day133

    Port barton 0.2

    April 4 on the Philippines ⋅ ☁️ 25 °C

    הבית של וויליאם נהרס מהטייפון האחרון שהיכה בדצמבר.
    הבית עשוי רעפי אלומיניום, עץ, בעיקר קש, ומטבח ורצפה עשויים בטון.
    מזג האוויר פה הפכפך לגמרי, פעם גשום ומעונן וכשהשמש יוצאת החום נעשה חזק יותר.
    דרך המקומיים למדתי כבר לפני שהגעתי לפורט ברטון, שבמידה ורואים את הכוכבים בלילה סימן שלא יהיה גשום.
    גם ראיתי איך ענן מתחיל להוריד גשם, זה מתחיל בנקודה אחת ואז מתפרס לאורך כל האיזור המכוסה ע״י הענן, מחזה באמת מרהיב לראות שבאופק יורד מבול של גשם ואחרי כמה שניות הגשם יורד מעלייך.
    מבשלים כאן באמצעות פחם, את המים מביאים מברז משותף, ואת הזבל קוברים באדמה.
    עם אותו הברז הזה שוטפים כלים, מתקלחים, ועושים כביסה.
    כל המשפחה של וויליאם גרים כאן יחד, ההורים שלו, האחים, הנשים שלהם והילדים.
    הנשים מטפלות בילדים כל היום, דואגות לתחזק את הבית, מכינות אוכל ועושות כביסה.
    הגברים מפרנסים את משפחתם בעבודות מקומיות, דייג, סיורי איים, צביעת סירות וכו.
    בחוץ מסתובבים תמיד תרנגולות מקרקרות שמביאות ביצה אחת ביום ולצידן האפרוחים שלהן, ברווזים, וכלבים.
    אפילו יש ארנב כחיית מחמד, וצב ים אחד שאח של וויליאם מגדל.
    הצב ים הזה נלקח טרם בקע מהביצה, והוא גדל בשבי משום שהצבה המטילה לפעמים אוכלת את הביצים שלה, כך סופר לי.
    אני קונה לעצמי את האוכל שלי, והמצרכים שאני מלקט כאן בשווקים מאוד מצומצמים.
    יש בעיקר ירקות ופירות, ביצים, עדשים, אורז, דגים מיובשים וקופסאות שימורים.
    הארוחות שלי בוקר צהריים וערב מתבססות על אורז וביצים ואני מוסיף בוטנים מטוגנים, או עדשים.
    אני צופה כאן בשקיעות, מתרוצץ עם הילדים לאורך החוף, יצא לנו להיכנס למים כשלפתע התחיל לרדת גשם וזה היה מהנה ויוצא דופן.
    Read more

  • Day132

    Port Barton 0.1

    April 3 on the Philippines ⋅ ☁️ 28 °C

    ברגע שהגעתי לPort barton הנחתי את הדברים שלי במקום לינה וחיפשתי בנחישות ואמונה שלמה שאני אמצא את וויליאם.
    חיפשתי את הגשר שמעיד על איזור מקום המגורים של וויליאם כשבדרך עברתי ליד ילדים משחקים.
    כשהגעתי לגשר, החלטתי להמשיך ולחפש אחריו בחוף ושאלתי כמה אנשים אם הם נתקלו בוויליאם.
    לאחר מכן חזרתי לגשר, ניגשתי לילדים ושאלתי אותם ״איפה יאם יאם״ ובאותו הרגע אחד הילדים רץ לביתו וקרא לאמו, והיא הציגה את עצמה בפניי כאשתו של וויליאם.
    היא אמרה שוויליאם לא נמצא בבית ושהוא יחזור מאוחר יותר והיא הוסיפה לי את וויליאם כאיש קשר בפייסבוק.
    שיתפתי אותה שאני לא מעוניין בטיול בין איים וצלילת שנורקלים ואני מחפש משפחה שמוכנה לארח אותי כדי להכיר מקרוב את הצורת חיים בפיליפינים.
    באותו הרגע היא אמרה לי שהיא מוכנה לארח אותי ובשמחה.
    מאז שהגעתי לפיליפינים איחלתי לעצמי להתקרב לחיי המקומיים ללא הצלחה.
    עשיתי את כל שביכלתי בכל מקום שהייתי, שיתפתי את זה עם כל האנשים שפגשתי ולא הצלחתי למצוא דרך למצוא מישהו שיהיה מוכן לכך, אפילו הייתה לי הזדמנות אבל זה היה מאוחר מידיי.
    כשהמשפחה של וויליאם הסכימה הרגשתי שמגישים לי את ההזדמנות בשתי הידיים ואני רק צריך לקחת אותה.
    לאחר מכן אספתי מצרכים לבישול, עדשים אורז וביצים ובדרך חזור וויליאם נעצר ליידי עם האופנוע וסיפרתי לו שהייתי בביתו ודיברתי עם אשתו.
    בישלתי את האורז והעדשים בעזרת בנדל בעל העסק של הריזוט, טיגנתי ביצה ובוטנים ולארוחת ערב ואכלתי את הכל יחד.
    למחרת בבוקר קיבלתי הודעה מוויליאם שאני יותר ממוזמן להתארח אצלם.
    הגעתי לביתו ואשתו ג׳וי קיבלה אותי בזמן שוויליאם יצא לעבודה בסיורי איים לתיירים.
    ועשינו יחד כביסה בקערת פלסטיק וקרש עץ ובשנייה שהתחלנו שמענו רעש פתאומי שהבהיל את כולנו וראינו שענף של עץ קוקוס פשוט נחת סמוך אלינו.
    לאחר מכן שיחקתי עם שאנון, הבן של וויליאם.
    לימדתי אותו ואת חבריו לשחק ״דוקים״ ו״חיי שרה״ ומאותו הרגע הם משחקים את זה בכל הזדמנות אפשרית.
    הלכנו לחוף הים, נכנסנו למים, הורידו קוקוסים מהעץ ושתינו ואכלנו מהם.
    את שאר היום העברתי במנוחה ופנאי עם הילדים וכך עבר לו יום אחרי יום.
    Read more

    Traveler

    אין עליייךך מתגעגעים פה

    4/14/22Reply
    Traveler

    אלוני אתה מקסים,מתגעגעים!

    4/16/22Reply
     
  • Day127

    El nido

    March 29 on the Philippines ⋅ 🌧 28 °C

    עוד בבורקאי קיוויתי כשאגיע לפאלוואן אני אמצא את החיים המקומיים ואוכל למצוא דרך להתארח אצל משפחה מקומית.
    כשהגעתי הבנתי שזה לא הולך לקרות.
    אני מחליט לא לתת לרצונות שלי לעכב אותי ואני מחליט להנות.
    אם כבר תייר, אז עד הסוף.
    לקחתי הוסטל ששמו Frendz משום ששמעתי שהוא פופולארי ונוח מבחינת מיקום.
    אני נהנה מהאוכל במסעדות, מהחיי לילה, מהחופים, מהאטרקציות ומהאינטראקציות שלי בין אנשים.
    פגשתי בנות מדהימות לעשור השלישי לחייהן מאירלנד וסקוטלנד ועוד כמה מדינות באירופה.
    הן מורות במקצוען באיחוד האמרויות והגיעו לאל נידו לחופשה.
    הן היו מצחיקות, מכילות, רגישות ואינטליגנתיות ולגמרי היה כייף בחברתן.
    עשיתי סיור איים אחד והרגשתי שזה יותר מידיי תיירותי בשבילי.
    הסיור כלל שנורקלינג, כניסה ללגונה נסתרת, וקיאקים.
    קיוויתי שלא לראות אלמוגים מלבינים כמו שראיתי עד עכשו בפיליפינים אבל לצערי לא ראיתי אלמוג אחד שלא מתחיל להלבין.
    היה גם יום אחד שהצטרפתי לבנות לטיפוס וזה היה לגמרי קצר ונחמד למרות שציפיתי שהדרך תיהיה ארוכה יותר מדקה וחצי.
    נסענו יחד לחוף שם לקחתי קיאק, רציתי לאתגר את עצמי.
    המחשבה בראש שעדיף לי לא לעשות את זה עברה לי כמה פעמים בראש, אבל ראיתי את האי באופק והייתי חדור מטרה להגיע אליו.
    כשעה של חתירה מעייפת ומתישה לקחה לי להגיע לחוף.
    בדרך עשיתי הפסקות והתחושה שאני נמצא באמצע הים לבד מעט הלחיצה אותי, אז שרתי לעצמי, לא נתתי לפחד להשתלט.
    אני תחת שליטה, הנוף מכאן מטורף והדבר היחידי שאפשר לשמוע זה את הים.
    כשהגעתי לאי עשיתי סיבוב, ראיתי תרנגולות, כלבים, סבתא ונכדה, אב ובן, ודיברתי איתם מעט.
    התפלאתי לגלות שהם חיים באי הזה, כל בוקר הבן לוקח את
    הסירה ושט בסירת דייגים במרכז אל נידו.
    בדרך חזור הגלים היו בדיוק בכיוון השייט הנגדי אליי, והרוח גם.
    אבל אל תדאגו, הגעתי בשלום.
    אפילו ראיתי מנטה ריי קופצת מהמים באחד הימים והרגשתי שזה סימן גדול יותר לדרך שלי.
    לפני שהמשכתי לפורט ברטון גלגלתי קצת באינטרנרט על דברים לעשות במקום, הכנתי שזה מקום שקט ופסטורלי ומעולה לאנשים שמחפשים קצת להתנתק - בול בשבילי.
    קראתי ״סיפור דרך״ על מישהו שעושה סיורי איים בשם וויליאם או בכינוי שלו ״יאם יאם״ והתחושה החזקה שלי אמרה לי לחפש אחרי האיש הזה ולשתף אותו ברצון שלי לחוות את חיי המקומיים באיזור.
    Read more

    Vered Tetenboim

    החיים הטובים!!

    4/24/22Reply
     
  • Day122

    Boracay

    March 24 on the Philippines ⋅ ⛅ 29 °C

    חשבתי שאני אגיע כל כך עייף ומותש ואמצע את עצמי מתקלח ונכנס תנומה קלה, אבל השעה 06:30 בבוקר וישנתי דיי טוב ואני מסריח למות אבל הצ׳אק אין רק ב14:00 בצהריים ואני מחליט לעשות סריקה.
    האי הזה קטן מאוד והאמנתי שאוכל להתמצאות בו בקלות.
    אני מגיע לחוף אחרי סמטאות צרות ותלולות ופתאום בום!!!
    שקט מוחלט, הקול היחידי ששומעים הוא ענפי עצי הקוקוס נושבים.
    אני עומד מתחת לחול לבן טהור, והים שכבה אחת זוהר מגווני הטורקיז שבו.
    אני מתחיל להתהלך על החוף, אפילו שאני כבר לא מתרגש מחופים אקזוטיים זה לגמרי בין החופים היפים ביותר שראיתי.
    אבל הרי אין מושלם נכון?
    כשאני מתהלך לאורך החוף אני שם לב שלפני כל קו החוף האי מלא במלונות ומסעדות ואורך החוף זו בעצם טיילת.
    החוף הזה הוא הסיבה העיקרית שאנשים מגיעים לנפוש באי, ואני יכול להבין את זה אבל המקום נעשה הומה אדם ותיירותי שקצת הרס לי אישית את האווירה האקזוטית והרגועה שהייתי רוצה להרגיש.
    אנשים כל הזמן מנסים למכור סיורים ואטרקציות ימיות, האוכל יקר מאוד ורעש והמולה כל הזמן מקיפים את האי.
    אני אמרתי לעצמי בדרך לכאן שהגעתי לכאן בעיקר בשביל לאפשר לעצמי לנוח, ולעשות קורס קייטסרפינג.
    לצערי אין לי אף תמונה אחת שלי בחליפת הקייט או על הגלשן.
    אני קיבלתי מדריך מדהים שבדיעבד לא הערכתי מספיק.
    בכל שיעור מלבישים אותי בחליפה הולכים לאורך החוף עם המדריך ובסימן שלו נכנסים למים ומתלהכים בתוך האצות עד לנקודה שהמדריך סימן לי ולמדתי על הקייט והשליטה בו.
    כמובן שלא ספרתי את מספר הפעמים שנפלתי, מעדתי, בלעתי מים, ושהגלשן העיף אותי.
    וזה לא הכל, אפילו יצא שמרוב כעס ואכזבה העפתי את הקסדה ולא רציתי להמשיך יותר את הקורס.
    כשסיימתי את השעות של הקורס הפרטי שלקחתי לא הצלחתי להגיע למצב שאני מצליח לגלוש, אבל אז המדריך אמר לי שסיימנו את הקורס ויש לי הזדמנות אחרונה.
    אני עולה על הקייט ושוב עף.
    אני מבקש הזדמנות נוספת, ובפעם הזאת אני עולה על הגלשן ומצליח לגלוש במשך 7 שניות שלמות.
    אלו אולי 7 שניות, אבל אלה 7 שניות של ניצחון עצום וסיפוק אדיר שאני ללא ספק, הצלחתי.
    באי גם הוזמנתי לארוחת שישי אצל ישראלי שגר שם והיה לי ממש כייף לאכול אוכל ישראלי ולהיות בחברת ישראלים.
    הכרתי גם את ג׳אי ואחיו וביליתי איתם יום שלם והיה תענוג אמיתי.
    תודה לך בורקאי!
    Read more

  • Day119

    Legaspi to Boracay

    March 21 on the Philippines ⋅ ☁️ 28 °C

    ידעתי שזה יהיה קשה, אבל לא תיארתי לעצמי שזה יהיה עד כדי כך קשה.
    קמתי בבוקר והייתי מוכן בתשע בבוקר בתחנת אוטובוס.
    כשהגעתי התבשר לי שיש אוטובוס שיוצא רק ב16:30 ושוב מצאתי את עצמי מטייל בקניון הסמוך שבע שעות.
    אני לוקח אחראיות מלאה על כך שהייתי באותה תחנה יום לפני ולא ביקשתי לוח זמנים ליום למחרת.
    העניין הוא שהתחבורה בפיליפינים עובדת לפי חברות תחבורה, כל חברה תנסה לשכנע אותך לנסוע איתם.
    הדבר אומר שברגע שאני שאלתי סוכנות אחת הוצג לי לוח הנסיעות של החברה עצמה בלבד כשיש בתחנה עוד לפחות עשרה חברות אחרות ובגלל שיש תחרות אז הן לא משתפות פעולה אחת עם השנייה.
    אף אחד לא מכוון בנוגע למידע שאתה זקוק לו, וברגע שאמרו לי שיש רק נסיעות מסויימות יחסתי את זה אוטומטית לסך כל הנסיעות בתחנה.
    הגעתי לסאנטו תומאס בשלוש וחצי לפנות בוקר, משם לקחתי תחבורה ציבורית לתחנת האוטובוסים הקרובה.
    שם למזלי מצאתי עוד אנשים שנוסעים ליעד ההמשך שלי ופשוט החלטתי לעקוב דרכם אחרי מציאת האוטובוס בזמן שהאוויר בתחנה היה מזוהם מפיח ועשן שהרגיש לי שאני נושם רעל, בעוד שניסיתי לעבור לשבת מחוץ לתחנה ושומר ניגש אליי וביקש ממני לפנות את הדרך.
    אני כאוב, עיניי כבדות ונסגרות כל כמה דקות, זאת ללא ספק הנסיעה הקשוחה ביותר שאני עובר כרגע והדרך ארוכה עוד לפנינו.
    אחרי שהגעתי עם האוטובוס למעבורת, ניגשתי לקנות כרטיס ונאמר לי שעליי למלא הצהרת בריאות לפני רכישת הכרטיס ובמשך 45 דקות מילאתי הצהרת בריאות וכשניגשתי לדלפק בפעם השנייה כדי לקנות כרטיס נאמר לי שמכירת הכרטיסים מתחילה ב15:00.
    השעה 10:00 ואני מתקשה לאסוף את שאריות כוחותיי.
    אני מנסה לחפש מקום קרוב לשים בו את הראש ולהתקלח כדי שאוכל לנוח כמה שעות אבל התייאשתי וחזרתי לאיזור מוצל במעבורת.
    תפסתי שינה קלה על כמה כיסאות כשברקע כריזה מחרישת אוזניים, החום מתגבר ומשאיות חולפות כל כמה דקות.
    אני מעביר את הזמן וברגע שאפשרי קונה כרטיס ונכנס למתחם ממוזג שם אני שם את התיק ויוצא לחפש 7/11 להרגיע את הבטן ולהצטייד לנסיעה.
    אחרי קילומטר אני מגיע וכל כך התרגשתי לראות חנות נוחות.
    חזרתי למעבורת והמתנתי שיודיעו בכריזה על ההפלגה.
    במעבורת הזאת אנשים שאין להם מספיק כסף יצטרכו להסתפק במושב בודד להעביר בו את הלילה.
    אני הפעם לא התפשרתי וקניתי כרטיס למיטה לשים בה את הראש, ואיתי היו זוג פיליפינים שלאחת מהן קוראים מריה, עבדה בישראל ויודעת עברית והיא נתנה לי את המנת אורז ועוף שהיא אמרה שלא תאכל.
    בזכותם הנסיעה הפכה לאופטימית יותר.
    בבוקר אני יורד מהמעבורת ועובר לאחרת ומגיע לבורקאי.
    Read more

  • Day117

    Mayon volcano

    March 19 on the Philippines ⋅ 🌧 24 °C

    הסיבה העיקרית שהגעתי היא כדי לעלות הר געש פעיל לראשונה בחיי.
    להר געש קוראים ״מאיון״, ובמידה ואתם רוצים לפנות אליה אז תעשו את זה בלשון נקבה.
    בבוקר שתכננתי את הטיפוס על ההר געש קבעתי עם המדריך והוא אסף אותי בחמש בבוקר.
    הטבע בטרק הזה לא היה מסביר פנים.
    סלעי הבזלת חדים וחלקים והתחלתי את הטרק עם פציעה בזרת אחרי שהחלקתי וגרגירי בזלת חתכו לי את העור בזרת ונכנסו לי מתחת לעור.
    יש תחושה שהצמחים מסביב לא מרוצים מכך שהגעת לאיזור המחייה שלהם, שורשים חשופים גרמו לי למעוד, ענפים הצליפו בי, נמלים עקצו אותי, מדשאות גירו לי את העור וכמה צמחים אפילו העיפו לי את הכובע כמה פעמים.
    היו גם לא מעט צמחים דוקרניים וכמה רעילים במיוחד שרק מחכים למישהו שיעז להתקרב יותר מידי.
    עלינו לגובה 1050 מטר, מחצית מהפסגה.
    (שבמקרה הזה הפסגה זאת מקפצה לבריכת לבה)
    יש איסור מוחלט לעלות מעבר לגובה 1050 מטרים מאחר ומטיילים גרמנים ומדריך פיליפיני מתו מהתדרדרות סלעים.
    עלינו דרך זרימת הנחלים, בתוך הג׳ונגל דרך נהרות בזלת שהלבה עוברת בהם בזמן התפרצות, דרך פסגות עשב חלקלקות לפסגה.
    את הדרך חזור עשיתי מותש ועייף מאוד, הריכוז שלי והכוח שלי התפוגגו ומעדתי המון אבל סיימתי את הטרק בהצלחה.
    מאיון היקרה, את לגמרי קשה להשגה.
    Read more

    Vered Tetenboim

    אתה אלוף א ל ו נ י !!!

    3/22/22Reply
    Alonzarka

    ♥️🥰🙏🏼

    3/28/22Reply
     
  • Day114

    Legaspi

    March 16 on the Philippines ⋅ 🌧 28 °C

    הנסיעה מסיקיהור ליעד הבא הייתה קשה ומורכבת.
    שתי מעבורות, ואוטובוס.
    הגעתי לסאבו סיטי סביב השעה 23:00 שם העברתי את הלילה.
    בבוקר נסעתי למעבורת המרכזית, אחרי חישובים מסורבלים ושיקולים משתנים אני מחליט לקחת מעבורת לילה ומעביר שש שעות עד אז בקניון.
    מזל שנכנסתי לחנות קוסמטיקה של ים המלח שהמנהל בה הוא ישראלי שהסכים שאשים אצלו את המוצ׳ילה כי בקניון לא היה אף מקום ישיבה אחד במידה ואתה לא יושב לפחות בבית קפה.
    יש בי הרגל עמוק להיות מוכן בדקות האחרונות ואני תמיד מוצא את עצמי עושה דברים תחת לחץ.
    ראיתי שהשעה של המעבורת מתקרבת ומרוב שהקניון היה גדול לא הצלחתי למצוא שוב את החנות ששמתי בה את המוצילה.
    משם הנהג שלקח אותי באופנוע שלו שם אותי בטרמינל הלא הנכון, והייתי צריך ללכת מרחק גדול מכיוון שחשבתי שמדובר במעבורת, אבל מדובר בנמל עצום.
    אחרי 14 שעות מעבורת נוספות, שאחריו עוד מעבורת ומיני וואן, הגעתי ללגאספי.
    ביום הראשון שלי קמתי לטקס קתולי שעשו בעלי ההוסטל, נשאו ברכה לטיהור המקום לצד נרות יד דולקים ובירכו את העסק לשגשוג והצלחה ועברנו בכל ההוסטל ומי שבירך גם התיז מים קדושים לכל פינה.
    למרות שבדיוק קמתי מהשינה וישר הצטרפתי לטקס עוד עפוץ מאוד נהננתי מהמאורע.
    לאחר מכן התיישבנו לארוחה ולימדו אותי ריקוד מפורסם שנקרא Paro Paro J שלגמרי חזק עכשו בפיליפינים.
    לאחר מכן נסעתי לחוף ים שהחול בו שחור, לגמרי יוצא דופן ומרשים!
    Read more

  • Day108

    Siquijor

    March 10 on the Philippines ⋅ 🌧 27 °C

    אני מגיע בשעת ערב מאוחרת לאי.
    הרחוב ריק מאדם, חושך מוחלט.
    אני מצלצל בפעמון ומגיעה אישה לפתוח את השער.
    היא הייתה מאוד מופתעת שהגיע אליה אורח, ואני הייתי מופתע שאני לבד לגמרי בהוסטל שלה.
    היא מכניסה אותי אליה הביתה, אחרי הכל היא לא ראתה מטיילים מזה שנתיים.
    היא מכינה לי טוסט עם גבינה וביצה, החשמל נופל, ואני יושב לאכול אוכל חם ובייתי.
    הפסקות חשמל הן דיי לגיטימיות באי, אז היא מדליקה נרות ומזמינה אותי לצ׳ייסרים.
    כאן מתחיל סיפור האהבה שלי ושל צ׳ילס (רייצ׳ל).
    היא נתנה לי להרגיש בבית, בישלתי לעצמי, עשיתי כביסה, ישבנו לקשקש בסלון מידיי פעם ונהננו מהחברה שסיפקנו אחד לשנייה.
    החלטתי לעצמי שסיקיהור יהיה המקום בו אני ארשה לעצמי לנוח, לא לנסות לרוץ אחרי אטרקציות וריגושים.
    באי הייתי בשני מפלים מטורפים עם אפשרות לקפוץ למים מכל מיני נקודות שקפצתי בחלקן.
    התאהבתי במנה הפיליפינית מונגוס, מרק קטניות.
    הכנתי עם צ׳ילס שקשוקה! צפיתי כל יום בשקיעה בצבע אחר, יצאנו לרקוד בשישי בערב במקום הכי מדובר באי והיו לא פחות מ500 איש, הכרתי אנשים שלקחו אותי לפסטיבל בהרים שהיו בו הרכבי רגאיי שעשו אחלה מוזיקה, צללתי עם אזיה וצ׳לסי המתוקים שהכרתי באותו שישי בערב וראיתי צדפות ענק, ומלא כוכבי ים וכמובן שאזיה המלכה עשתה לי תמונות מתחת למים.
    אני לגמרי מרגיש שהצלחתי להפוך את המקום בדיוק למה שרציתי, אפילו שאני לא יודע איך לתכנן את המשך הטיול שלי קדימה ואני לא מתרגש ממפלים יפים, או חופים אקזוטיים, אני שואל את עצמי מה יש בפיליפינים שעוד לא ראיתי.
    אני מרגיש שהשאלות הנכונות מגיעות אליי בזמן הנכון, ובזמן הנכון מגיעות ההחלטות הנכונות.
    תודה סיקיהור.
    Read more

    Vered Tetenboim

    רק עכשיו ראיתי שהיה כן וידאו! איזה אלוף אתה!!!

    4/13/22Reply
     

Join us:

FindPenguins for iOSFindPenguins for Android