תחילתו של מסע
November 22, 2021 in Israel ⋅ 🌙 18 °C
הראשון באוקטובר 2021 ואני מחליט להתרחב למקומות חדשים.
אלה הפעמים האחרונות לפני שאני עוזב את התא המשפחתי של ״החממה״ ונמצא בצומת דרכים שאצטרך לבחור לאן אני ממשיך מכאן.
הנפש רוצה לצאת מגדרה, לנשום עולמות חדשים, כל האפשרויות פתוחות ואתה מקשיב לכולם חוץ מלעצמך.
אחרי ימים ארוכים של חוסר וודאות ותלישת שיער אני מחליט לטוס למזרח.
למרות המורכבויות והפרוצדורות, למרות הפחדים והחששות, למרות שהיעדים האטרקטיביים נמצאים בצד השני של הכדור, הלב שלי שייך למזרח ולשם אטוס.
הלחץ הוא אטומי, אין לך מושג איך לתכנן טיול ועוד לגמרי לבד, הראש עובד ללא הפסקה, בחלומות אני מטייל לבדי בטבע הפראי והטרופי של תאילנד ונתקף ע״י קופים חשופי שיניים ושומע שאגות נמרים רעבים.
לא האמנתי שאעשה צעד כזה, הבנתי שהמשמעות של הדרך היא החלטיות.
״כל עוד איננו מתחייבים, קיימים ההיסוס, האפשרות לסגת וחוסר התוחלת.
לגבי כל צעד של יוזמה, ישנה אמת בסיסית אחת שאי ידיעתה שמה לאל אין-ספור תוכניות ורעיונות נהדרים:
ברגע בו אדם מתחייב חד-משמעית, גם העולם מתחיל לנוע, קורים כל מיני דברים הבאים לעזרתו, שלא היו קורים אחרת.
מעיין שלם של אירועים נובע מו ההחלטה ואלה פועלים לטובת האדם בצורת התרחשויות ומפגשים והתגשמויות.
לכאורה מקריים, שהאדם לא יכול היה אף לחלום שיקרו בדרכו.״
והנה אני כאן, לילה לפני הטיסה מחבר את כל הנקודות למקום אחד ומוכן לדרך חדשה.
זה יום משמעותי יותר משחשבתי, מרגיש לי שאני ממשיך את הטיול הגדול של אחותי הגדולה.
סבא נפטר לפני שנתיים ונופר נאלצה לקצר את הטיול שלה וחזרה לארץ מתאילנד, והספיקה לראות אותו לפני פטירתו.
היום זה יום האזכרה לסבא והיום זה היום שבו אני יוצא לטיול הגדול שלי והיעד הראשון, תאילנד.
המסע עכשו נמצא על הכתפיים שלי, ואני גם סוגר מעגל שמעולם לא נסגר.
קוראים לי אלון, ואני עץ עמוק שורשים.
אני נשמה חופשייה, ואני נע בעולם בתחושת קלילות וחופש בידיעה ברורה ועמוקה שאני מוגן ובטוח ואיהיה מוכן לקבל אותי כמו שאני לטובתי ולטובת דרכי.
״ציפורים לא היו עפות, אם לא היה להן את האומץ לקפוץ מהקן.״
״זה מתחיל בצעד- עדי אברהמי״
״ללכת איתך - נרקיס״
״Time (you and I) - khruangbin״Read more
First day exploring
November 24, 2021 in Thailand ⋅ ⛅ 30 °C
השעה 13:45 נחתתי בבנגקוק, מרוגש מאוד ולא מעכל.
בשדה חיכתה לנו הסעה ומשם ישר נסענו למתחם שעושים בדיקת קורונה, הכניסו לי את המתוש לתוך המוח ממש חזק עד שירדו לי דמעות.
זה היה בנחיר הסתום שהצטננתי עוד בארץ.
משם התמקמנו במלון ומהר מאוד נרדמתי ואז הטלפון מצלצל, השעה בין 19:00-20:00 ומודיעים לנו שיצאנו שליליים לנגיף.
ניצלנו את ההזדמנות וירדנו ל7/11, החלפתי סים וקניתי חלב שקדים וקורנפלקס של קןאלה שזה בעצם שוגי וגם עשינו סיבוב ברחוב והריח צחנה ומדרכה צרה (גם האסלה במלון נמוכה) חזרנו למלון לישון ובבוקר עזבנו את המלון ולקחנו מונית לרחוב הראשי ה״קאווסן״.
הגענו בבוקר, והמקום ריק מאדם.
נכנסתי לChange ולא היה שם אדם, חיפשנו הרבה זמן מקום לישון והכל כמעט היה סגור עד שמצאנו, הנחנו את הדברים והתקדמנו ברגל לכיוון מקדש מפורסם בעיר.
בדרך לשם עברנו ברחוב חי ומלא אדם והעיניים שלי התפקחו ורציתי לעשות סיבוב והבנות המשיכו לכיוון המקדש וכאן הפעם הראשונה שהתפצלנו, עשיתי סיבוב ואז נכנסתי לchange והיתה שם לקוחה שלקח לה נצח אז חתכתי למקדש לפגוש את הבנות.
בכניסה ביקשו שאשים מכנס ארוך וזה אילץ אותי לקנות שרוואל פילים ב200 באט תאילנדי.
נכנסתי וראיתי את הבנות, ניסיתי ליצור עוד קצת אינטראקציה ושם הבנתי שאני פחות נהנה בחברתן.
פגשתי בסיור זוג ישראלים, זוג פורטוגלים, ומטייל משוויץ שאיתו הלכתי לאכול אוכל רחוב אחרי הסיור במקדש.
עשינו גם מסאז׳ רגליים וכתפיים, לאחר מכן ישבנו בבית קפה והזמנתי קינוח ככל הנראה קוריאני, לחם מטוגן עם רוטב שוקולד מעל.
עשינו הליכה לסאבווי וירדנו ב״צ׳יינה טאון״ ועשינו סיבוב.
צ׳יינה טאון הייתה מלאה באורות צבעוניים, המולה, ורחובות מקושטים בעיצוב סיני.
משם חזרנו בטוקטוק ונכנסתי לקאווסן עם בדיקת קורונה שלילית שהייתה מהמלון ושמו לי חותמת סגולה על היד, ראיתי את הזוג פורטוגלים שהסיור במקדש שעשיתי עוד בצהריים.
אני לגמרי הרגשתי שהאירועים ביום הזה התגלגלו לטובה והיה גדוש בחוויות והצלחתי לשטוף את העיניים ולהנות מכל רגע ורגע.
הגעתי להוסטל ולפני שנכנסתי להתקלח הבנות הודיעו לי שהן מעוניינות לעבור הוסטל והן רוצות לישון כולן יחד.
באותו הרגע הבנתי שהיכרותי הקצרה עם הבנות בדרכה להסתיים מחר בבוקר.Read more
Bangkok to Pai 0.1
November 25, 2021 in Thailand ⋅ ⛅ 31 °C
קמתי הבוקר והבנות מצאו חדר באותו ההוסטל שמיועד ל3 אנשים ולי יש עד 13:00 לעשות צ׳אק אאוט.
ירדתי ל7/11 וקניתי קורנפלקס, מיץ תות, וגם וופל בלגי.
אכלתי ועשיתי צ׳אק אאוט להוסטל שהזמנתי בבוקינג שממש קרוב למקדש הבודהה השוכבת, בפנים הצטלמתי עם נזירים והבודהה, היה גם מוזיאון קטן על שיטת המסאז׳ התאילנדית המסורתית.
משם המשכתי לסאבווי ואחרי החלפת רכבת הגעתי למתחמי קניון ענק שנקרא ״סיאם פרגון״.
אכלתי במסעדה קוריאנית והלכתי לקניון אחר ובו אקווריומים שנכנסתי אליו ולא היה מרגש במיוחד, משם המשכתי לבניין הכי גבוה בבנגקוק שהשקיף על כל בנגקוק והיתה רצפת זכוכית כאטרקציה משעשעת שלגמרי יכולה להמחיש את הגובה.
חזרתי להוסטל שהייתי בו לגמרי לבד והזמנתי Grab מ-Taco bell.
קמתי בבוקר עייף מאוד כי ישנתי מאוחר וקמתי מוקדם, אכלתי ארוחת בוקר עוגת גזר ומיץ פסיפלורה שבקושי היה בו משהו לשתות משום שהתאילנדים שמים במשקאות שלהם קרח עד הסוף.
המשכתי ללכת בהמשך הרחוב והגעתי במפתיע לשוק הפרחים, חזרתי להוסטל לקחתי את החפצים שלי והזמנתי הוסטל אחר לישון בו.
זה יום שלא תכננתי יותר מידיי כי הייתי מאוד עייף ותשוש ומיציתי את בנגקוק וגם התחילו לי שפשופים ושלפוחיות מהסנדלים שניסיתי ללכת איתם.
הזמנתי הוסטל קרוב לבית חב״ד והודעתי לרב נחמיה שאני מצטרף לארוחת שישי.
הגעתי להוסטל חמיד שהיו בו תיירים מכל העולם: מהודו, מניאמר, גרמיה, קנדה.
עשיתי שנת קמתי להתקלח ולבשתי חולצה לבנה חגיגית והלכתי לבית חב״ד.
לגמרי ממלא את הלב להגיע לאכול ארוחה חמה ולהכיר את הישראלים שנמצאים כרגע בבנגקוק.
הכרתי זוג בנות שמטיילות יחד ששמן תמר ורננה והן נתנו לי מלא עצות בנוגע לפאי בצפון.
חזרתי להוסטל והצטרף לחדר שהייתי בו עוד מישהו ממוצא תאילנדי ולגמרי ראיתי בזה הזדמנות להכיר מקומות דרך מקומיים.
דיברנו הרבה עד שהוא ניסה להתקרב אליי ואני נבהלתי מאוד, התחלתי להילחץ ולא ידעתי מה לעשות.
ארזתי את הדברים שלי והשעה 01:30 בלילה, ירדתי לקבלה וביקשתי חדר אחר/פרטי והודעתי נחרצות שאני לא מתכוון לחזור לאותו החדר.
הבחור בקבלה אמר שאין לו חדר פרטי בשבילי והכל מלא ואז בחורה בשם ראמה, מוסלמית אינדונזית בת 28 שמטיילת בתאילנד קלטה את הסיטואציה והציעה לי לישון איתה בחדר הפרטי שלה והציעה לי את הספה שלה.
בבוקר התעוררנו מאוחר, בערך סביב 12:00.
זאת בזמן שהבחור ההודי שעובד בהוסטל דפק בדלת חזק והעיר את ראמה שפתחה לו את הדלת בזמן שגם אני התעוררתי ועשיתי את עצמי ישן, כי שילמתי רק לילה אחד והייתי צריך לעזוב את ההוסטל.
הבחור ההודי נכנס ואני עשיתי את עצמי ישן, הוא העיר אותי ושאל אותי אם אני רוצה להאריך את השהייה שלי כי הייתי צריך להתפנות מההוסטל מדום שהשעה כבר 11:30.
התעוררתי לאט ועשיתי את עצמי מעופף וישנוני כדי שיניח לי, הוא עזב את החדר של ראמה התארגנתי ועזבתי את ההוסטל ועברתי לבית חב״ד ואכלתי חמין ואורז וראיתי שוב את תמר ורננה.
לאחר מכן עברתי איתן למלון שלהן ותכננתי את הנסיעה שלי לפאי ברכבת לצ׳אנג מאי ומשם הזמנתי מראש מיני וואן.
ישבתי על ההזמנה ועשיתי חיפושים בערך 45 דקות בגלל חוסר ההחלטיות שלי ואז האינטרנרט או האתר לא עבד לי והחלטתי להגיע לרכבת בעצמי ולקנות כרטיס.
הגעתי כשעתיים וחצי לפני הרכבת במונית וקניתי כרטיס.
הרכבת לא מפותחת בכלל, חולדות וצפרדעים על המסילות, אנשים עוברים על המסילות הישנות מצד לצד כל הזמן, הכל ישן וחלוד ולא ידעתי לאיזה רכבת לצפות.
בזמן הפנוי שלי הלכתי ל7/11 שהיה בערך כקילומטר מהתחנת רכבת וקניתי לי כל מעני דברים שישתיקו את הרעב עד למחרת בבוקר.
בכל פעם כשרכבת נכנסת לתחנה שוטרים שורקים ומרחיקים אנשים מהפס הצהוב, ויש גם שוטר בקרון האחרון שמנופף בדגל אדום כדי שהנהג יקבל סימן לעצור בתחנה.
הרכבת מגיעה, אני מתיישב במושב שלי ובשעה 21:00 החליפו את המושב שלי והפכו אותו למיטה.Read more
Pai
November 28, 2021 in Thailand ⋅ ⛅ 27 °C
הלילה עבר דיי טוב, התעוררתי כמה פעמים פעם אחת ב22:20 ולאחר מכן שוב בלילה.
התעוררתי שוב ב06:30 והנוף מהחלון היה מדהים, ג׳ונגל אמיתי!
הכל ירוק המרחבים עצומים, פראיים ולגמרי מרשימים.
כשהגעתי לצ׳אנג מאי היה לי רבע שעה להספיק למיני וואן ובסוף פספסתי את המיני וואן לפאי גם כי רק הגענו ב07:25 וגם המיני וואן לא יצא מהתחנת רכבת כמו שחשבתי אז הזמנתי מיני וואן נוסף.
הזהירו אותי שהדרך תיהיה מפותלת ולא קלה, אבל שמתי אוזניות ובכל פנייה חדה החזקתי את הראש שלי ודחפתי אותו לכיוון המושב כדי לא לקבל סחרחורת או בחילות.
לאחר מכן הייתה הפסקה של כמה דקות ובנסיעת המשך נרדמתי.
כשהגעתי לא הזמנתי מקום לינה מראש והייתי רעב, והיה חם מאוד, והתיק היה כבד, אז החלטתי לשבת לאכול ומשם להחליט על מקום לישון בו.
לא מצאתי מקום טוב לאכול בו, ולא מצאתי הוסטל טוב בדרך.
שמתי את הדברים שלי באמצע הדרך וחיפשתי מקום לינה באפליקציית ״בוקינג״.
ראיתי הוסטל שנמצא כמה מטרים ממני, הלכתי לשם לקחתי מיטה שעולה 200 באט תאילנדי, להוסטל קןראים “My way hostel” ובדיוק ראיתי כמה חבר׳ה שעומדים לצאת להסתובב וביקשתי מהם להצטרף אליהם, שמתי את הדברים שלי בהוסטל ונסענו באופנוע למפל שנקרא Pam Bok ומשם המשכנו לבנבן וויליג׳ שם ישבננו ואכלנו פאד תאי צמחוני, ואחרי זה הסתובבנו במקום שכולו בנוי מגשרי קש ובמבוק והיה נוף מדהים להרים ירוקים ולשדות חקלאיים שהיו בהם באפלו.
היינו קבוצה ובה זוג צרפתיים חמודים, שתי תאילנדיות אחת שמה פלאווי והשנייה אני לא זוכר את השם שלה אבל היא הרכיבה אותי
על האופנוע ממקום למקום באותו היום, והיתה עוד מישהי בשם מיקיילה בריטית יפייפיה.
אחר כך חזרנו להוסטל ואני עברתי ב7/11 לקנות חלב וקורנפלקס כדי שיהיה לי לארוחת בוקר למחרת, כשחזרתי להוסטל אותה תאילנדית שלקחה אותי ממקום למקום באופנוע שלה הציעה לי להצטרף לקניון, ולא ממש לא מדובר בקניון עם מלא חנויות אלא לעמק שיש נקודת תצפית לשקיעה.
הייתי ממש עייף וקיוויתי שהיום הזה נגמר אבל זרמתי והצטרפתי.
נסעתי עם תייר בריטי שהיה לו אופנוע מטורף וכמעט עפו לי כל השיערות מהראש.
כשהגענו למקום היו עוד דקות אחדות עד שהשמש ירדה ועצרנו יחד עם עוד כמה חבר׳ה מאותו ההוסטל שהכרנו רק הרגע וצפינו בשקיעה.
לאחר מכן חזרתי עם התאילנדית לשוק לילה והתיישבנו לאכול פאד-תאי ואני הזמנתי פאד-פט מסורתי.
בשוק לילה של פאי יש מלא דוכני אוכל רחוב, ואנשים בתלבושות מסורתיות ששמים מוזיקה ומנגנים.Read more
Pai 0.2
November 29, 2021 in Thailand ⋅ ☁️ 26 °C
בבוקר ראיתי כמה אנשים מההוסטל מתארגנים בקבוצה ליציאה ואני התיישבתי במרפסת ליד בחור בלגי ושאלתי אותו מה קורה והוא אמר לי שהחברים מההוסטל עוד מעט יוצאים למא הונג סון שזה שעתיים נסיעה והציעו לי להצטרף אבל אני רק הגעתי לפאי ואני רוצה להנות ממנה.
אחרי זה דיברתי עם הבחור הבלגי קצת ושאלתי אותו אם הוא מוכן להראות לי איך לנהוג על האופנוע או יותר נכון ״סקוטר״ - אופנוע צעצוע.
התארגנתי ואז יצאנו לחנייה שבהוסטל והבחור הבלגי הראה לי את הלחצנים הבסיסיים של הסקטור.
כשהגעתי לחנות השכרה ועם הרבה אומץ השכרתי סקוטר ולפני שעליתי עליו ראיתי במקרה ישראלי וביקשתי ממנו להדריך אותי איך לנסוע על האופנוע ומשם קצת גז (וחשוב שזה יהיה קצת) ואחיזה יציבה ואפשר להנות מפאי כמו שצריך.
הנסיעה הראשונה שעשיתי היתה להוסטל שם חניתי, עשיתי חושבים והחלטתי לנסוע למפל מים שקוראים לו Mae Na Toeng.
הנסיעה היתה מעט מלחיצה כי ראיתי שאין לי מספיק דלק, אז חזרתי לתוך פאי ותדלקתי ונסעתי למפל.
עצרתי כל כמה דקות לראות שאני אכן בדרך הנכונה ובסוף אחרי עליות וכבישים צרים, וכלבים ותרנגולות באמצע דרכי העפר הגעתי למפל - וכל זה ב10 דקות.
כשהגעתי היו המון אנשים, התיישבתי ליד מישהי שצילמה אותי וגם דפקתי חליקה קלאסית בעלייה ואחרי זה ראיתי שרשום לא לעלות במעלי המפל.
התרחקתי והיה מרענן ומדהים.
אחרי איזה שעה או שעתיים נשארתי לבד, עשיתי סיבוב קטן במקום עליתי על האופנוע וחזרתי לעיר, בדרך ראיתי מסעדה אז פשוט עצרתי לידה חניתי את האופנוע וראיתי מישהו שיישב במסעדה שאני מזהה מההוסטל אז התיישבתי לאכול איתו.
הזמנתי ״קאו סואי״ שזו מנת נודלס בתבשיל קארי עם טופו/עוף/ כל בשר אחר עם נודלס מטוגן מעל וזה טעים פצצות.
אחאי זה הלכתי לשוק לילה שאף פעם לא נמאס ממנו ובערב מיקיילה ופאלאווי הציעו לי להצטרף אליהן למסיבה ולפי מה שהבנתי ממקיילה המסיבות בפאי לא תמיד יוצאים לפועל וכולם נפגשים לפני זה בבר ומשם ממשיכים למקום שאותו מגדירים שיהיה המסיבה וכל זה בעקבות נהלי הקורונה והימנעות מהמולה.
המשטרה הגיעה לבר שהיינו בו ומשם המשכנו לוקיישן של המסיבה ושם פגשתי ישראלים כייפים שהיה כייף להיות בחברתם.
כל הערב והלילה בכלל לא הייתה מסיבה אבל הייתה אווירה וישיבות ופגשתי מלא אנשים.Read more
Pai 0.3
November 30, 2021 in Thailand ⋅ ☁️ 29 °C
אני אקצר כי אני בפער מטורף ואני חווה כל כך הרבה ביום:
30 בנובמבר, נסעתי לחוות פילים שם פגשתי פילה בשם ״אוט״.
שהלכנו לנהר פאי התרחצנו וחזרנו לחווה.
1 בדצמבר הלכתי לעשות אבובים עם מיקיילה ופלאווי שהמדריכה אמרה לנו והראתה לנו את הנקודות סיום כשאנחנו בלי לשים לב המשכנו ואז הלכנו נגד הזרם ועלינו על גדת הנהר וחזרנו לנקודה.
בלילה הקאתי 3 פעמים אבל ידעתי בדיוק איך לטפל בעצמי ולא התבכיינתי על המצב וריחמתי על עצמי, למחרת נשארתי לנוח בהוסטל.
3 לדצמבר הסעתי למפל בשם Huai Nam Dang שבשביל להגיע למפל צריך ללכת 45 דקות בהתחלה חששתי אבל הייתי חדור מטרה.
בדרך פגשתי זוג ישראלים רוזה וירדן.
אחת מעצבת גרפית והוא הייטקיסט ושניהם עובדים דיגיטלית והקימו עסק כשפגשתי אותם הם היו בדרך חזור וראו שלט שאמר לא להמשיך למפל, ויש גדר טייל שחוסמת את הדרך אבל יחד עם זאת בנוי סולם מבמבוק שנועד לעבור את המחסום.
לאחר מכן פגשתי את ניר והציע לי להגיע לבית חב״ד היום ואז נזכרתי שהיום יום שישי, אחרי 45 דקות הגעתי למפל, לגמרי לבד, מרוצה ומסופק.
לאחר מכן חזרתי להוסטל משם לבית חב״ד, פגשתי את ניר ואז הוא הציע לי לצאת לשתות משהו ולשבת על בירה.
כשהגענו למקום פגשנו את רוזה וירדן שוב וישבנו איתם אחרי זה גם בדירה שהם משכירים והיה תענוג.
הם סיפרו לי על שוק אוכל שנפתח בבוקר ביום שבת ולמחרת הגעתי לשם ואכלתי פשטידה ופאי דלעת וקרטיב תות מחלב קוקוס.
משם המשכתי למקום בו הייתה רעידת אדמה ורואים את הבקעים שנוצרים מן האדמה.
כשהגעתי למקום המקום היה סגור והמשכתי עם זוג סקוטלנדים למעיינות חמים שם פגשתי את טל בחורה חברתית ומדהימה שכולם מכירים בפאי ושמעתי עליה רבות וסוף סוף יצא לי לפגוש אותה.
בערב רוזה הצליחה לשכנע אותי להגיע ל״ג׳אז האוס״.
מקום עם במה שלכבוד הפתיחה המחודשת לאחר הקורונה המקום חזר לפעילות והיה שם מופעי אש ומוזיקת ג׳אז.
ה-5 לדצמבר נסעתי שוב לאותם מפלים Ma Na Toeng ושם פגשתי שוב את טל שאחרי זה המשכתי איתה ועם האנשים שאיתה לכפר הסיני שם אכלנו צהריים ובדרך חזור עצרתי עם האופנוע לצלם את הנוף וכשחזרתי לאופנוע פתאום ראיתי שלט שאומר לא לנסוע ישר.
ואז הבנתי שניצלתי בזה שהנוף האיר את תשומת ליבי ושעצרתי לצלם אותו כי רק אחרי זה ראיתי את השלט והתמרור אזהרה שהיה רשום בו: ״Don’t go straight, I will have a problem”
זאת משום שהדרך הייתה חד סיטרית וירידה תלולה מאוד.
“Is this love”- Bob MarleyRead more
Wat Pa Tam Wua
December 8, 2021 in Thailand ⋅ ☀️ 27 °C
השעה 23:00 בלילה, אני שוכב על מיטת עץ במקדש נזירים מבודד.
זה הלילה האחרון שלי במקדש, ולמרות שהחוויה היתה קצרה הוצפו לפניי שני אתגרים: הניכור החברתי, והגעגוע הכואב הראשון לבית
אני אדם חם וחברתי, וכשהגעתי למקדש ציפיתי לפחות לסבירות פנים בפני שאר חברי המקדש לבושי הלבן.
הרצון להתבודד והניתוק מאוד הורגשו במקדש, וברגע שהבנתי שזה המצב, החלטתי על עצמי שזה הזמן להתכנס אל עצמי.
במקדש יש לוח זמנים מדוייק והייתי נוכח בו מתחילתו ועד סופו בכל שעות היום.
לא היה קל להשתלב במקדש, בלי לימוד של דברים בסיסיים, ובלי יותר מידי תוכן - פשוט מצטרפים ללוח הזמנים:
05:00 מתעוררים ומתרגלים מדיטציה בבונגלו
06:30 ״טקס הגשת האורז״ - מגישים אורז מהצלחת האישית ישירות לכד האורז של הנזירים.
07:00 ארוחת בוקר (היה תבשיל כרוב נדיר עם אורז)
08:00 מתחילים בשיעור מדיטציית בוקר.
10:30 מגישים אוכל לנזירים בעגלת ברזל מלאה סירים
11:00 ארוחת צהריים
12:45 שיעור עם הנזיר במדיטציית הליכה וישיבה
16:00 תורמים מחלקנו במנזר בגינון, ניקיון וכו
17:00 זמן חופשי
18:00 תפילת ערב, שיעור עם הנזיר, ותרגול מדיטציה.
20:00 מדיטציה עצמאית/ זמן מנוחה/ זמן תה.
20:30 חובה להיות בתוך הבונגלו ומומלץ לתרגל מדיטציה עצמאית.
כשהגעתי למנזר התלבשתי בחליפה לבנה, החלטתי להתנתק מהטלפון, ישנתי על מיטה שהיא בעצם פלטת עץ, הכרתי תל אביבית מתוקה שנמצאת כבר חצי שנה בתאילנד ולא רוצה לחזור,והחלפתי בונגלו בעקבות עכביש שהופיע לי על הקיר.
וממש עכשו בזמן שחשוך ולבד, זאת הפעם הראשונה מאז תחילת הטיול שאני לומד להעריך את המיטה החמה שיש לי בבית, ואת ההורים שתמיד דואגים לכל דבר, והמסקנה העיקרית:
לא למהר לשום מקום.
3 ימים, 2 לילות, Wat Pa Tam Wua.Read more
Wat Pa Tam Wua
December 8, 2021 in Thailand ⋅ ☀️ 25 °C
השעה 23:00 בלילה, אני שוכב על מיטת עץ במקדש נזירים מבודד.
זה הלילה האחרון שלי במקדש, ולמרות שהחוויה היתה קצרה הוצפו לפניי שני אתגרים: הניכור החברתי, והגעגוע הכואב הראשון הביתה.
אני אדם חם וחברתי, וכשהגעתי למקדש ציפיתי לפחות לסבירות פנים בפני שאר חברי המקדש לבושי הלבן.
הרצון להתבודד והניתוק מאוד הורגשו במקדש, וברגע שהבנתי שזה המצב, החלטתי על עצמי שזה הזמן להתכנס אל עצמי.
במקדש יש לוח זמנים מדוייק והייתי נוכח בו מתחילתו ועד סופו בכל שעות היום.
לא היה קל להשתלב במקדש, בלי לימוד של דברים בסיסיים, ובלי יותר מידי תוכן - פשוט מצטרפים ללוח הזמנים:
05:00 מתעוררים ומתרגלים מדיטציה בבונגלו
06:30 ״טקס הגשת האורז״ - מגישים אורז מהצלחת האישית ישירות לכד האורז של הנזירים.
07:00 ארוחת בוקר (היה תבשיל כרוב נדיר עם אורז)
08:00 מתחילים בשיעור מדיטציית בוקר.
10:30 מגישים אוכל לנזירים בעגלת ברזל מלאה סירים
11:00 ארוחת צהריים
12:45 שיעור עם הנזיר ומדיטציה (בד״כ מדיטציית הליכה)
16:00 תורמים לניקיון המנזר (במודעות)
17:00 זמן חופשי
18:00 תפילת ערב, שיעור עם הנזיר, ותרגול מדיטציה.
20:00 מדיטציה עצמאית/ זמן מנוחה/ זמן תה.
20:30 חובה להיות בתוך הבונגלו ומומלץ לתרגל מדיטציה עצמאית.
אז בו נתחיל מהדברים הבסיסיים שהתחדדו לי במנזר:
1. כל פעם לפני ארוחה, יש הגשה פיזית או סמלית של מזון לנזירים.
2. עובדה מוכרת שהנזירים הם טבעוניים.
3. יש דגש חשוב על להיות במודעות (mindfulness) והנכונות להיות נוכח באותו הרגע, בכאן ועכשו, בטוב וברע.
כשהגעתי למנזר התלבשתי בחליפה לבנה, החלטתי להתנתק בזמן הקצר הזה מהטלפון, ישנתי על מיטה שהיא בעצם פלטת עץ, הכרתי תל אביבית מתוקה שנמצאת כבר חצי שנה בתאילנד ולא רוצה לחזור,
והחלפתי בונגלו בעקבות עכביש שהופיע לי על הקיר.Read more
Chang Mai
December 11, 2021 in Thailand ⋅ ☀️ 29 °C
המזג האוויר הטרופי בצפון תאילנד שונה ומיוחד.
בבוקר המוקדם קר מאוד, השמיים מלאים ערפל בגובה כמה מטרים מהקרקע שמחסה את כל הג׳ונגלים וההרים.
לאחר מכן קרני שמש מבצבצות להן, השמיים מתבהרים לתכלת צלול ועמוק והשמש קופחת.
אחרי 12 ימים שבניהם פאי, ומא הונג סון, אני עוזב את המקדש ונוסע לצ׳אנג מאי, העיר המרכזית של צפון תאילנד.
במיני וואן בדרך לצ׳אנג מאי הכרתי חבורה של חמישה ישראלים, ובמחשבה מסויימת שמחתי לחזור לעיר תוססת מלאה אורות.
כשהגעתי לצ׳אנג מאי הדבר הראשון שעשיתי אחרי שעשיתי צ׳ק-אין בהוסטל שצמוד לעיר העתיקה, נסעתי לקניון ונהנתי מהסיפוק לאכול סופסוף אוכל מהיר.
אכלתי KFC וקינחתי ב Swensen’s ואחר כך הלכתי לבר מקומי שהייתה בו הופעת דראג שנכנסתי אליו באמצע המופע וכל הכסאות היו מלאים באנשים.
שם פגשתי את החבר׳ה הישראלים שליוויתי איתם את שאר הערב, שבמהלכו הם הציעו לי להצטרף אליהם לקורס בישול שהם עושים יחד: כאחד שמטייל לבד, קורס בישול לא היה חלק מהתוכניות שלי וראיתי בזה הזדמנות נהדרת כדי לחוות קצת יותר מקרוב את המטבח התאילנדי המסורתי.
יום אחרי קמתי לבוקר בלי תוכניות.
הלכתי לבריכה במלון של הישראלים שהכרתי, משם אכלתי בוהוריים במקום שהמליצו לי עליו אחת הישראליות שפגשתי, ומשם הלכתי לבנק בקניון כי רציתי להוציא יותר כסף ממה שהכספומט מציע והבנתי שרק שם אפשר להוציא סכומים גבוהים יותר אבל גם כשהגעתי לבנק לא יכלו לבצע את הפעולה הזאת בשבילי.
אחרי זה נשארתי לנוח בבריכה של המלון, ניסיתי לתכנן את הימים הבאים שלי ללא הצלחה מרוב הסחות הדעת והאפשרויות.
דבר אחד שידעתי בלב שלם זה שאני רוצה זה להמשיך לשטוף את העיניים בנוף הירוק והטרופי של תאילנד שוב וחשבתי לנסוע לצ׳אנג ראי אבל כל אתרי הטבע נמצאים מחוץ לצ׳אנג מאי ולמטייל בודד זה יוצא יקר ההסעות.
בערב היה שוק בוטיק באיזור בצ׳אנג מאי שנקרא Nimman ולאחר מכן נסעתי לשוק לילה שמקימים כל יום ראשון שנקרא Sunday street market.
השוק היה ממש מגוון ופרוס על רחובות שלמים בצ׳אנג מאי.
בשוק לילה פגשתי את עומר ועלמה שאיתן אני מטייל ממש עכשו, שתי בנות מהממות, אינטיליגנטיות ומרוממות רוח שסיפרו לי שהתוכנית שלהן בגדול זה לנסוע לצ׳אנג ראי ושמחתי מאוד לשמוע שעוד אנשים מחפשים להמשיך ולגלות את הצפון.
אחרי בטן מלאה וחולצה מכופתרת שנוספה לשאר החולצות במוצ׳ילה שלי, הגיע חצות ואני בדרכי להוסטל שרק שמתי את החפצים שלי בו ולא עשיתי בו עדיין צ׳ק אין.
מפה לשם הלובי של ההוסטל היה סגור והיתה רק כניסה צדדית שבה ישבתי וחיכיתי עד שבעל ההוסטל הגיע והביא לי מפתחות לחדר שאני ישן בו והלכתי לישון ב01:30 עייף אך מרוצה.
למחרת התעוררתי מאוחר, הלכתי לסופרמרקט הקרוב וקניתי שישיית מים שסחבתי חמש קומות עד לחדר בהוסטל, אחרי זה הלכתי קצת לבריכה ומשם נפגשתי עם שני בחורים נחמדים לארוחת צהריים במסעדה מקומית בקאוצ׳סרפינג, משם הצטרפתי לזוג הישראלים שהכרתי ופגשנו את פלואי, שהעבירה לנו את הקורס בישול לפני יומיים.
היא לקחה אותנו למסעדה מקומית של בן זוגה ששם יש מבחר של בשרים וירקות שמבשלים על הגז בסגנון ״אכול כפי יכלתיך״.
ניצלתי את ההזדמנות שבה אני יושב עם מקומית כדי להתייעץ איתה על מקומות שמומלץ להגיע אליהם באיזור צ׳אנג מאי.
ההרגשה הייתה מבלבלת משום שכמות האפשרויות וחוסר ההחלטיות מנעו ממני לתכנן הלאה את הימים הבאים שלי והרגשתי תקיעות ואכזבה.
כמה דקות אחכ הסתכלתי על נקודה מעניינת שפלואי המליצה לי עליה - Doi inthanon, ההר הגבוה ביותר בתאילנד.
במקביל דיברתי עם עלמה והיא סיפרה לי שהיא ועומר בדיוק מתכננות למצוא דרך להגיע לשם, ובאותו הרגע המדוייק הזה הבנתי שזה סימן עבורי להצטרף.Read more
Doi inthanon
December 14, 2021 in Thailand ⋅ ☀️ 21 °C
השעה 07:00 ואני מתעורר כמה דקות לפני השעון המעורר כמו בכל פעם שהגוף שלי מרגיש בהתרגשות.
התיק גב שלי מוכן לציוד ללילה אחד ואני לוקח motorbike taxi מה-Grab להוסטל של עלמה ועומר.
כשהגעתי להוסטל הנהג שלקח אותי שאל לאן אנחנו מתכוונים לנסוע וזאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי את צורת ההתמקחות של השתיים והופתעתי מאוד, וזאת רק ההתחלה.
אחרי נסיעה של שעה וחצי שעלתה לכולנו סה״כ 900 באט, הגענו לכניסת שמורת הטבע של Doi inthanon.
התחלנו את היום בטרק של כשעה שחייב לקחת בו מדריך שילווה איתנו את הדרך.
למדריכה שלנו קראו ארי, תאילנדית מקומית שלבושה בלבוש מסורתי חם כאילו עכשו שיא החורף, כובע גרב, שמלה ארוכה, גרביים ונעלי אצבע.
חלקו העיקרי של המסלול מורכב לאורכו ממפל בן שלוש קומות בתוך הג׳ונגל ובין טרסות האורז וגידולים אחרים.
בסוף המסלול הגענו לנקודת סיום צמוד לכפר מקומי, ושם הגישו לנו קפה מפולי קפה תוצרת המקום שידוע בגידולי הקפה שלו, טעמנו תה סאלאפי ומשקה אלכוהולי המיוצר משזיפים שהיה מאוד טעים.
משם המשכנו למסעדה בכפר המקומי כשהיינו הסועדים היחידים במקום, עד שהצטרף מקומי שכנראה אוכל שם קבוע וכשראינו את המנה שלו תיארנו לעצמנו שהמנה שהזמין מאוד טעימה, עד שבעלת המסעדה פינתה את השאריות הבשר לתרנגולות.
כשראיתי את התרנגולות אוכלות שאריות בשר המראה הזה היה נראה לא שגרתי, ושאלתי את בעלת המקום שלוש פעמים ״איזה סוג בשר התרנגולות אוכלות״, כולל בדיקה סופית עם גוגל טרנסלייט ומהממצאים הסקנו שאכלנו במסעדה שמגישה בשר כלב.
משם המשכנו למפל אחר, שנמצא לפני הכניסה למרכז מבקרים של השמורה.
בשביל להגיע למפל זה היה הניסיון הראשון שלי לתפוס טרמפ יחד עם עלמה ועומר וכעבור כמה דקות כבר היינו על טנדר בדרך לנקודה הבאה והתחושה הייתה מטורפת באדרנלין: הנוף הירוק האינסופי והאוויר הקר ששב נתן לי תחושה כל כך טובה.
ירדנו מהטרמפ ואחרי כעשרים דקות הליכה הגענו למפל עוצמתי ומרשים ביופיו.
המים שזורמים מהמפל חלקם מתנדפים אל האוויר ואפשר להרגיש את זה מכמה עשרות מטרים מהמפל.
אחרי זה לקחנו טרמפ חזרה, ישבנו באחלה ספוט לראות את השקיעה, ואחרי זה הלכנו למרכז מבקרים והשכרנו ציוד לקאמפינג שסחבנו בערך 2 ק״מ עד למתחם האוהלים. (לא השכרנו כרית)
אחרי התארגנות לשינה והוספת שכבות בגדים כדי שלא יהיה קר בלילה, הלכנו לישון מוקדם כי למחרת היינו צריכים לקום מוקדם כדי להספיק להגיע לנקודת תצפית של הזריחה.
באוהל ישנו עומר עלמה ואני ובאמצע הלילה התעוררנו מרוב נחירות של תאילנדי מהאוהל ליידנו ולעומר לא היה סבלנות והיא פשוט צעקה ״דיי״ ושלושתינו התחלנו להתפקע מצחוק, ואז היה גם אפצ׳י של מישהי מהאוהל הסמוך וזה היה התקף צחוק פשוט מעולה!
4:40 התעוררנו ועלינו לטרמפ שקבענו מראש עם מישהו שהגיע לישון בשטח בדיוק כמונו.
בדרך למעלה ההר הסתכלנו על השמיים שהיו מנצנצים מרוב כוכבים וזה לגמרי היה מחזה של פעם בחיים.
כשהגענו ישבנו וחיכינו לזריחה בנקודה בה כולם חיכו, שזה ממש מעבר לכביש.
אחרי זה עשינו מסלול מעגלי בתוך יער עוצר נשימה והיינו בנקודות תצפית יפייפיות בהר.
אחכ עלינו לנקודה הגבוהה ביותר בתאילנד ומשם מצאנו את דרכינו חזרה לצ׳אנג מאיRead more
Namtok Bua Tong
December 16, 2021 in Thailand ⋅ ☀️ 28 °C
בוקר עייף במיוחד, אחרי יומיים גדושים בחוויות.
אני מתעורר בהוסטל שנקרא Gaint Hostel שזה הוסטל שמנוהל ע״י אם ובת טובות לב שכבר גרות בהוסטל למרות שהבית שלהן נמצא מחוץ לעיר צ׳אנג מאי.
בהוסטל יש שני אנשים שהגיעו למקום ונשארו שם עוד לפני הקורונה, אחד מקנדה והשני מיפן.
ארוחת הבוקר שלי מסתכמת בדונאט וגביעי יוגורט שאני קונה בסופר Lotus, ומשם אני נכנס ל7/11 כדי שירשמו לי על דף בתאית שם המחוז בו נמצאים מפלים בשם sticky waterfall כשאחת הלוקוחות ב7/11 שמה לב למתרחש והתחילה להתמקח איתי על מחיר כדי להגיע למפלים.
בזמן שאני מזמין לי גראב לכביש המוביל למחוז בו נמצאים המפלים, האישה שהתמקחה איתי ב7/11 הגיעה אליי שוב רק שהפעם עם הטראק האדום שבצ׳אנג מאי נחשב לתחבורה ציבורית פופולארית.
משום שאני רגיל לנסוע בכביש בצד הימני הזמנתי גראב לנקודה בצד הימני של כביש ראשי, וזאת היתה טעות משום שבתאילנד נוסעים בצד שמאל.
מפה לשם הכל הסתדר, אני בתחנת דלק מרים שלט במשך חצי שעה תחת שמש קופחת ואף אחד לא עוצר.
אחרי חצי שעה תושב האיזור שעצר בתחנת הדלק סימן לי להפוך את הדף משום שאני מחזיק אותו הפוך, צחוקים של החיים.
אחרי זמן מה שאין לי מושג מה הטווח שלו, אני מבקש מזוג עם טנדר לקחת אותי לכיוון הנקודה והם הסכימו.
אני תיקשרתי עם התאילנדי בעזרת גוגל טרנסלייט בלבד, והוא לגמרי בא לעזרתי בכל מה שהייתי זקוק לו ואני בטוח שהוא נהנה מהסיטואציה בה הוא לוקח טרמפ תייר ממדינה זרה.
עצרנו בשוק מקומי שהכיל זוועות ושאר ירקות וקניתי כובע הורס של יעני אדידס ב12 שקלים חדשים, פאק על מותגים.
משם המשכנו בדרכינו והזוג החמוד לקח אותי עד לכניסה למתחם האתר של המפלים.
המפלים המיוחדים נקראים כך בעקבות הסלע המינרלי שהמים זורמים עליהם שמאפשר את הטיפוס במעלה המפל והמקום נראה לא פחות מגן עדן:
ג׳ונגל פראי מקיף את המפל שמלא בריכות מים צלולים, והמון פרפרים בצבעי צהוב כחול גורמים לאוויר להיראות כאילו הם מנצנצים.
נהנתי מכל רגע, מהנוף ומהמים שהיו בטמפרטורה המדוייקת כדי לצנן את הגוף ונשארתי שם באיזור השעתיים וחצי שלוש עד שהרעב התחיל להיות מורגש והתחלתי לצאת מהאתר טבע בכביש באמצע היער והסימן שעשיתי לרכב הראשון שראיתי לקח אותי חזרה עד לצ׳אנג מאי.Read more
Chiang Dao
December 18, 2021 in Thailand ⋅ ☀️ 16 °C
אני אחד שקשה לו להחליט.
ברגע שאני מוצב בצומת דרכים אני מתקשה להטיל משקל על ההיתרונות והחסרונות בזמן החלטה, מאוד קשה לי לדעת מה יהיה הכי טוב עבורי ולוקח לי זמן לעשות צעד אמיץ ולהגיע להחלטה שאני רואה בה כאפקטיבית ביותר עבורי.
ככל שאני מטייל וחווה אני מרגיש שקצב קבלת ההחלטות שלי משתפשף מהרגע להרגע.
אני מחליט להצטרף אל עומר ועלמה בדרך לצ׳אנג ראי ובשעה 07:30 אני עם המוצ׳ילה על הגב בדרכי לתרמינל ממנו לוקחים אוטובוס לתחנה הבאה, צ׳אנג דאו.
אחרי נסיעה של כשעתיים וחצי באוטובוס אני מגיע לתחנת צ׳אנג דאו ומשם לוקח טרמפ עד לבית אירוח שהשכרנו באמצע הכפר במקום שקט ופסטורלי.
השכרנו את המקום ללילה אחד אצל זוג מקומיים וזאת היתה לגמרי הזדמנות לחוות את צורת החיים שלהם.
הבית שלהם ללא קירות, וללא דלתות, וללא ריצוף.
ישר כשנכנסים אל ביתם אש מחממת סיר מבעבע ובסמוך יש פינת אוכל מעץ ומטבח התחום במבוק.
כשנכנסים פנימה יותר אפשר לראות שהם ישנים על קורת עץ רחבה ועליה מזרונים וכריות.
הנחנו את הדברים שלנו, ושמענו שיש מערה ממש מפורסמת בצ׳אנג דאו אז הלכנו לבדוק את העניין.
נכנסנו לסיבוב קצר במערה שהייתה די מרשימה.
משום שלא הסכמנו לקחת מדריך בתשלום שבקושי ידע לדבר אנגלית וויתרנו על להיכנס לעומק הפולקלור והמערה תרתי משמע.
משם המשכנו למקדש נזירים שהיו בו כמה מאות אם לא אלפי מדרגות, והדרך יפייפיה ובכל כמה מטרים מוצבים שלטים עם מסרים מהבודהיזם.
משם אני התפצלתי מעומר ועלמה והחלטתי אחרי התלבטויות רבות לחזור לגאסט האוס לנוח קצת משום שאחר הצהריים קבענו שנבקר בנביעה של מים חמים.
הגעתי לגאסט האוס וקשקשתי עם בעלת הגאסט האוס וביקשתי לשאול אותה שאלה והודעתי לה מראש שזה הולך להישמע לה לא שגרתי.
כבר זמן מה בימים האחרונים שאני מסתכל פעם הראשונה בחיי בג׳ונגל אמיתי כמו שהייתי רואה בסרטים מצויירים שהייתי ילד כמו טרזן, וביקשתי ממנה שתראה לי איך מכינים תחתונים מעלה בננה.
התגובה הראשונה שלה היה גלגול צחוק מהלך ולאחר כמה דקות קטמנו שני עלי בננה ונתנו להם להתייבש בשמש לעשרים דקות, ולאחר מכן בעזרת סכין חוט ומחט פשוטים הכנתי בעזרת בעלת הגאסט האוס כיסוי תחתון מעלה בננה.
את התפירה של העלה בננה עזבתי באמצע כדי להספיק להגיע למעיינות החמים הזמן השקיעה.
הגענו למקום שבו יש מספר בריכות גופרית שהחום שלהן שונה אחת מהשנייה ונשארנו שם עד החשכה.
משום שלא יצא לי משתלם להשכיר אופנוע בצ׳אנג דאו אז את הדרך חזור עשיתי בחושך תחת ירח מלא, וזאת הייתה חוויה לא נעימה בכלל.
אחרי כמה דקות עומר חזרה לאסוף אותי וכשהגעתי התחתון מעלה בננה היה מוכן ולא התאפקתי וישר שמתי אותו עליי ורקדנו וצחקנו בלי סוף.
את הערב סיימנו בארוחת ערב במסעדה ואחר כך בבר מקומי הנקרא cave bar.
זה היה יום שנהנתי ממנו מאוד, מהאווירה הכפרית הפסטורלית, ומכך שאני נותן לעצמי להנות מעצמי והסובבים אותי זוכים לזה.Read more
Mueng khong
December 19, 2021 in Thailand ⋅ ⛅ 23 °C
אנחנו בדרכינו אל היעד הבא, מואנג קונג.
אנחנו משאירים את המוצ׳ילות שלנו אצל ג׳ני בעלת הבר המקומי בצ׳אנג דאו.
בדרך לשם שמעתי את הבטן שלי צועקת ועצרתי במיני מרקט מקומי וקניתי בוטנים אך הם היו לא בשלים.
החלטנו לאכול לפני היציאה לדרך ואכלנו במתחם ליד המערה המפורסמת.
התיישבנו במסעדה וביקשתי מבעלת המסעדה שתבשל לי את הבוטנים וזה יצא ממש טעים.
אחרי שאנחנו שבעים ומרוצים תפסנו טרמפ עם טנדר שהיו בו שני ראשים כרותים של חזיר עטופים בשקית פלסטיק, ירדנו בכניסה לשמורה והשומר שם רצה שנשלם 200 באט כל אחד ולא הבנו בדיוק על מה.
ירדנו מהטנדר והמשכנו ברגל בלי בעיות, זה סתם היה ניסיון כושל לקחת מאיתנו כסף.
משם תפסנו טרמפ נוסף, שלקח אותנו עד מואנג קונג.
הדרך הייתה תלולה, מפחידה ומדהימה בנשימה אחת.
בדרך עלינו על רכסי ההר של צ׳אנג דאו והנוף היה עוצר נשימה, משהו שרק העיניים יכולות להכיל, ולהדהם מזה כל פעם מחדש.
אני יכול לשטוף את העיניים בירוק לנצח.
הגענו למואנג קונג וחיפשנו מסעדה לאכול בה.
מואנג קונג זה מקום שלא רואים בכל יום.
מואנג קונג זה מקום שהזמן עצר בו מלכת.
מואנג קונג מאוד בולט בחקלאות ובגידולים מקומיים שבו.
מואנג קונג הוא כפר מקומי נידח שנמצא 44 ק״מ מגבול מינאמר והוא ידידותי לתיירות פנים, לא ראינו תיירים נוספים כלל.
אחרי שאכלנו במסעדה באמצע שום מקום, החלטנו להסתובב בשני חלקים נפרדים של הכפר.
בשלב מסויים עליתי לכפר וניסיתי ליצור אינטראקציה עם המקומיים בכבוד ונימוס.
עומר הצטרפה אליי ונכנסנו לשני בתים מקומיים של אנשים שקלעו סלים מקש ואפילו שהם לא הבינו אף מילה נהנו מחברתם.
נכנסנו לשדה שמשקיף על הכפר שאפשר לראות משם את
הנחל החוצה את הכפר וקינחנו בנקודת תצפית שקטה כדי לצפות בשמש שוקעת.
לאחר מכן ירדנו לשוק לילה שממוקם על הגשר החוצה את הנהר המרכזי בגלל שהרעב התחיל לעלות לראש.
בשוק ערב היה דוכן שהזמנתי בו בצק מטוגן ובצד חלב סויה עם קערה אחת של בצק מטוגן וקערה אחת של חלב סויה ומזלג, יושב על צידיי המדרכה מוקף כלבי רחוב רעבים, ואוכל כשהמקומיים הסתכלו עליי מהצד וצחקו על הצורה שאני אוכל את האוכל המקומי שלהם.
אחרי חיפוש הדוק של מסעדה פתוחה כששמענו שהמסעדות נסגרות כבר בצהריים, מצאנו מסעדה אחת פתוחה ובה ניגשנו לטבחית ואכלנו אוכל תאילנדי ואני ראיתי שיש בוטנים טחונים בכל שולחן כתוספות למנות במסעדה, ומבחינתי כמה שיותר בוטנים ככה הלב יותר שקט.
משם המשכנו לבקתה שם העברנו את הלילה, בצמוד לנהר, במגורים בנויים מבמבוק, עייפים מסריחים ושבעים.
בבוקר קמנו טבעית בסביבות השעה 08:00 התארגנו, שתינו קפה (ובמקרה שלי שוקו) בבית קפה נהדר עם נוף שוס.
משם מצאנו טרמפ חזרה לצ׳אנג דאו.
מצ׳אנג דאו מצאנו טרמפ נדיר על משאית ומשם טרמפ נוסף שעבר במושב ליד הנהג בטנדר מקרקע ומשם עוד טרמפ לצ׳אנג ראי בג׳יפ עם מושבים מרופדים, יחי ההבדל.
זה היה יום נסיעות מתיש, ואיתה הגיעה הנכונות להשיל מעליי את תחושות העבר בהן הרגשתי שאני לא מצליח להנות מהרגע, ואני רואה את הנכונות להיות נוכח בכאן ועכשו, לתת לנשמה שלי להתגלות באור , ולהתהלך בתחושת חופש ושפע בהמשך הדרך שלי.
Easy on me - Adele
עכשו טוב - גלעד שגבRead more
Chang Rai to Nan
December 21, 2021 in Thailand ⋅ ☀️ 23 °C
הגענו לצ׳אנג ראי.
תשושים, עייפים, רעבים, מסריחים ודביקים.
פתאום כשהעיניים שלי ראו הרבה אורות התמלאתי בתחושת ביטחון והתחושה שלי לגביי צ׳אנג ראי הייתה מאוד טובה.
אחרי סיבוב קטן במתחם אוכל וברחובות הגדולים הסמוכים שלפי מיטב הבנתי לפני פריצת מגפת הקורונה המקום היה הומה אדם, והיום בקושי מצליח להתאושש.
למחרת קמנו והיה ריח באוויר שאמר לנו להיות תיירים אמיתיים ולהנות מהעיר.
התפנקתי בארוחת בוקר של פנקייקים עבים שמילאו לי את הבטן ובמיוחד את הלב, ומשם לקחנו אוטובוס שהיה בו תרנגול ונסענו למקדש הלבן המפורסם בצ׳אנג ראי שתכלס היה באמת מרשים אפילו שמעסתי ממקדשים כבר בבנגקוק.
בגשר שמוביל למקדש היה תחתיו מחזה שלא רואים בכל מקדש: מלא ידיים טובעות שמנסות להיאחז.
המחזה הזה הזכיר לי תמונה מהמסע לפולין, והמחזה המצמרר הזה גרם לי להבין כמה שאני מטייל במקומות ולא מכיר בסיפור מאחוריי הדברים שהעיניים שלי רואות.
אחרי זה כמו תיירים טובים תפסנו טרמפ לSingha park ומשם נסענו לChang Rai river beach שם אכלנו ובעיקר נהננו לנוח תחת הבקתות קש פסטורליות.
כשהתחיל להיות קר חזרנו להוסטל שלנו ובדרך עברנו בכפר מקומי וראיתי שם וופלות ירוקות ב10 באט והיה לזה טעם לוואי כמו הרבה דברים בתאילנד.
כשהגענו להוסטל היה בי חשק להסתובב מעט, ויצאתי לכבישים הראשיים בעיר וניסיתי לחפש מקומות מעניינים ללא הצלחה, הלכתי משהו כמו 4.5 ק״מ בתוך העיר ועברתי בקניון, בהרבה עצי כריסמס מקושטים, והרבה סוכנויות רכב משום מה.
בסוף חזרתי לאותו מתחם אוכל שאכלתי בו פעם שעברה.
בבוקר אנחנו עם התיקים בדרך לתרמינל לוקחים אוטובוס לפואה ומשם לנאן משום שאין ישיר מצ׳אנג ראי לנאן.
אנחנו מגיעים לנאן חסרי כוחות, גוועים ברעב, וכואבים אבל לא מתייאשים כדי למצוא מקום זול לישון בו.
בשלב מסויים כל אחד מתפצל בניסיון לבקש עזרה כדי לחפש חדר אחד שיכול לכלול שלושה אנשים - משימה לא פשוטה.
בסוף חזרנו להוסטל הראשון והכי זול שהיה באיזור שקוראים לו CutInNan.
שמנו את הדברים שלנו והלכנו לשוק לילה של נאן שאני נהנתי ממנו מאוד!Read more
Doi Phu Ka
December 23, 2021 in Thailand ⋅ ☀️ 21 °C
טיפה לפני שנרדמתי בלילה הראשון שלי בנאן, עומר שלחה לי שהיא דיברה עם ישראלי שמכיר את נאן מעולה ושבבוקר נשב איתו לקפה ונפיק את החוויה הטובה ביותר שאנחנו יכולים מהמקום בו אנחנו נמצאים.
בבוקר נפגשנו כולנו והיה ממש נחמד ועשינו חושבים מה הלאה, משום שרוב הדברים בנאן הם במרחק נסיעה של מינימום שעה באופנוע.
עומר ועלמה תכננו להישאר יום נוסף בנאן ואני אמרתי להן שאני חושב שכדאי שנארוז תיקים קטנים וכבר נמשיך ליעד הבא ומשם נחזור לקחת את התיקים הגדולים.
ברגע שראיתי שההצעה שלי מתחילה לצאת לפועל הרגשתי חלק ולא נספח.
אנחנו בדרכינו לתחנת אוטובוס עם התיקים הקטנים.
אנחנו לוקחים מונית בחמישים באט לפואה, ומשם תפסנו טרמפ לפארק לאומי Doi Phu Ka.
הגענו למקום בדיוק בזמן שהשמש שוקעת, ואין-סוף כוכבים בשמיים.
ישנו היטב, בלילה היה קר למרות כל השק שינה והבגדים החמים ובבוקר התעוררתי לזריחה מיוחדת וחבויה בהרים.
אחרי שמתחנו קצת את השרירים וחספסנו את המפרקים התחלנו מסלול של כמה ק״מ בתוך ההר, עמוק בג׳ונגל.
סיימתי את המסלול בטבילה צוננת ומרעננת בנחל בדיוק כמו שרציתי, ומשם יצאנו לכניסה לשמורה ליעד הבא.
איתנו בכניסה לשמורה היו עוד שני מטיילים תאילנדים מבנגקוק שנסענו איתם דרך ההר המפותל ועצרנו בנקודת תצפית מדהימה 1715 מטר מעל פני הים.Read more
Bo Kluea
December 24, 2021 in Thailand ⋅ ☀️ 24 °C
אנחנו יורדים לדרך עפר מכביש ראשי עבה והעיניים שלנו מתבהרות באור - הגענו לכפר בו קלואה.
הכפר המקומי והמיוחד הזה נמצא כמה עשרות ק״מ מגבול לאוס והוא שופע בתיירות מקומית בזכות מקורות מי המלח המרוכזים שבו שנמצאים לדעתי במי התהום של טריטוריית הכפר.
המים נשאבים מהבארות ע״י מוטות במבוק וחבלים הקשורים לדלי שמעביר את מי המלח למיכל וממנו המים עוברים תהליך אידוי תחת אש רותחת וממנו מפיקים נטיפי מלח שמהם מכינים בעיקר מוצרי טיפוח.
הגענו לכפר כשהוא מלא בתנועה מכל כיוון מתיירות מקומית, השוק הקטן והמקומי שוקק חיים צבעוני יפייפה בעיקר בזכות הסמיכות שלו לנהר זורם שעובר בכפר, ואנחנו מתיישבים לאכול במסעדה מקומית ומשם אחרי שהתלהבנו מהמקום יצאנו כהרגלנו למצוא מקום לישון בו לילה, והמקום הראשון שהגענו אליו קיבל אותנו בברכה.
הגענו למתחם בקתות במבוק על שפת הנהר וכמה משפחות וזוגות תאילנדים שכבר התמקמו במקום.
אנחנו בהתחלה קיבלנו במת במבוק ועליה אוהל וזה לגמרי סיפק את צרכינו, אבל משפחה שגם התארחה במקום פינתה בשבילנו בקתת במבוק מרווחת יותר עם מאוורר וחשמל ולא הפסקתי להודות להם על כך.
הבנות ישר הלכו להתקלח ואני עשיתי סריקה של המקומות בתוך הכפר.
לאחר מכן חזרתי למתחם הבקתות כשאני רואה משפחה תאילנדית גדולה באה מצויידת בצידנית מלאה בכל טוב: מאכלי ים, בירות ופיצוחים כמעט כמו משפחה ישראלית ממוצעת ביום בעצמאות.
אחד מהם נתן לי לנסות לשתות אלכוהול מקומי וזה היה פחות לטעמי למרות שעדיין שתיתי את כל חצי כוס הפלסטיק שקיבלתי.
התקלחתי והבנות הגיעו, ולפני שיצאנו לאכול תאילנדית בת 23 פתחה לי בקבוק זכוכית ירוקה בטעם תפוח וזה היה טעים ברמות סטייל בריזר לא מוגז וטעם מתוק ומרוכז ואחוז גבוה של אלכוהול.
כשיצאנו לאכול בערב שוב באותה מסעדה שאכלנו בה בצהריים יצאתי מהבקתה עם הבקבוק והמשכתי לשתות את המשקה בהנאה.
במסעדה היה אופציה לקחת כוס פלסטיק ולמלא בקרח ושמתי את המשקה התפוחי והאלכוהולי בפנים, הוספתי קש והסתובבתי עם זה ברחבי ה7/11 ובדרך חזור לבקתות.
הרעב עדיין ציקצק בי וקניתי חטיף מקלות תפוחי אדמה ב7/11 והיה בפנים רוטב צ׳ילי בצבע כתום וקטשופ ונהנתי מזה כל כך, בקיצר שיחקתי אותה.
למחרת בבוקר הבנות הלכו לשתות קפה ואני לא בחור של קפה, אז הלכתי ל7/11 לקנות לי ארוחת בוקר וקניתי משקה חלב סויה מלא חלבון שהיה לא טעים כלל.
לאחר מכן עשיתי סיבוב שוב בשווקי הבוטיק למוצרי טיפוח וקניתי אבקת מלחים לצחצוח שיניים וסבון מוצק לגוף.
את האבקת מלחים לשיניים הייתי חייב לנסות- יכול להגיד שכנראה אני לא רגיל אבל זה לא מתאים לי.
את הסבון המוצק קניתי בחכמה כי ידעתי שזה סבון גוף שיכול לשמש אותי להרבה זמן וגם נזכרתי שאיתמר במקלחות שלו עבר לסבון מוצק כי יש לו הרגל דומה לשלי והוא להשתמש בכמויות גדולות של סבון נוזלי במידה וזה נגיש.
חזרתי לבקתה, התארגנו כולנו להמשך הדרך, נזיר חמוד עצר לנו את הטנדר שלו בו הצטמקנו והחלל היה סגור עם שתי חלונות איוורור פתוחות.
הגענו לפואה, חיפשנו מקום לישון בו למרות שמראש לא רציתי להישאר שם, ניגשתי למלון שבעלת המקום אמרה לי מראש שבמידה וארצה לישון במקום אצטרך להפקיד בידיה את הדרכון שלי ושהיא מפקידה את זה בתחנת משטרה- באותו הרגע עזבתי את המקום.
אנחנו חוצים את הכביש הראשי ומוצאים טרמפ על טנדר עם שלושה ילדים תאילנדים עד גיל 13 להארכתי, ושקית פלסטיק מלאה דגים חיים ללא מים.
בדרך עומר ועלמה דיברו בינהן על התוכניות שלהן הלאה, אני לא הייתי חלק מהשיחה, ובאותו הרגע הרגשתי נספח שוב.
אני מבין שהן מטיילות יחד ואני צריך לקחת זאת בחשבון.
אם לפני שעה הרגשתי שייכות עכשו אני מרגיש נבדל.
ההרגשה שלי כל פעם מקפצת בין שתי המשבצות האלה.
רק כששאלתי אותן מה התוכנית להמשך, הן אמרו לי שהן חושבות כנראה לנסוע עוד הלילה לבנגקוק.
אני ישר סירבתי בשלילה, מאוד רציתי לחזור לשוק לילה בנאן שכל כך נהנתי בו ועוד שוק יום שבת-ראשון זה שוק גדול יותר ולא רציתי לפספס את זה.
אחרי כמה דקות של חשיבה, הבנתי שזה מהלך חכם גם בשבילי.
כשאמרתי לבנות שאני חושב שזה רעיון מעולה, עומר אמרה לי ש״כנראה זה לא יקרה״ משום שיערנו שנפספס את האוטובוס לילה האחרון לבנגקוק.
אבל אני אמרתי לה שאפשר כשנגיע נתפצל: אני אלך לתחנת אוטובוס המרכזית בנאן והן ילכו להוסטל לקחת את המוצ׳ילות שלנו.
אנחנו יורדים מהטרמפ, השעה בערך 18:00, אלא הדקות האחרונות של אור שמש, אנחנו מתפצלים למשימה שסופרת את הזמן לאחור.
אני בדרך לתחנה ובדרך רואה דוכן פירות וביקשתי לקנות אננס ושאלתי אם אפשרי לחתוך לי אותו.
בעלת הדוכן הסכימה לחתוך לי את האננס ואפילו וויתרה לי על חמש באט, היא שמה לי את האננס בשקית פלסטיק והתקדמתי במהירות לתחנת האוטובוסים.
אני מגיע לתחנה, מדבר בדלפק עם נציגה שאומרת לי שיש מקום לאוטובוס ב18:30.
ביקשתי שלושה כרטיסים וברגע שהנציגה ביקשה ממני לבחור מקום שם כבר התבלבלתי, ידעתי שלעומר קשה עם נסיעות והיא תמיד לוקחת כדורים נגד בחילות בנסיעות ולא ידעתי מה יהיה המקום הכי טוב עבורה.
אני רואה שיש דיי מספיק מקומות פנויים באוטובוס וכמה דקות לפני שהאוטובוס יוצא עומר ועלמה מגיעות עם שלוש מוצ׳ילות ושני תיקי גב מתנשפות ומזיעות והכי לביאות שראיתי.
דקות אחרונות לפני שעולים לאוטובוס, אני מחלק את האננס לעומר ולעלמה ונהנים מכל ביס ממנו ועולים לאוטובוס בדרכנו לבנגקוק.Read more
Back to BKK
December 26, 2021 in Thailand ⋅ 🌙 26 °C
בתאילנד המשפט ״חייך והעולם יחייך אלייך״ מדוייק להפליא.
אני בדרכי לבנגקוק באוטובוס לילה עכשו, נפרד מצפון תאילנד היפייפיה עם הכפרים המיוחדים, הטבע הפראי ואנשים טובי לב.
ברגע שאתה מחייך בתאילנד אתה מקבל ישר חיוך חזרה מלא חיים, סבלנות וכוונה טובה.
ברגע שירדתי בבנגקוק דביק ועם ריח פה זוועה כי לא צחצחתי שיניים בלילה (נדיר מאוד) אני עלמה ועומר התקדמנו לעבר התחנה למרכז מידע כדי לברר פרטים על אוטובוס המשך לקופנגן.
אני בהתחלה לא ידעתי שזה רצונן של הבנות, אני בראש שלי רק חשבתי על מקום לישון בו.
ברגע ששאלתי ״לאן הולכים״ הן ענו ״למרכז מידע לקנות כרטיסים לקופנגן״ ואני אחריהן.
ברגע שהגענו לדלפק הבנות אמרו באופן נחרץ שהן רוצות כרטיס לעוד מספר ימים ואני לא הסכמתי להישאר בבנגקוק עיר הלחות החום והזיהום באוויר שמורגש עד הריאות.
אני קניתי כרטיס ליום אחרי, ומשם לקחנו מונית לאיזור הקאווסן בניסיון למצוא חדר לשלושה אנשים במחיר הכי אטראקטיבי עבורנו ללא הצלחה.
עם תיקים על הגב הולכים הלוך ושוב את איזור הקאווסן רעבים כבדים ועם עיניים שרק רוצות להיעצם.
החלטנו להתפצל, וכאן דרכינו נפרדו עם איחול הצלחה מלא אהבה וחיוך קטן.
הגעתי להוסטל אפוס כוחות, נוטף זיעה, רעב, ועייף.
בעמדת הצ׳ק אין נאמר לי שאוכל להיכנס לחדר רק החל מ12:00 ואני מחליט לצאת לעשות סיבוב עם התיק הקטן ולהשאיר את המוצילה במקום בטוח ולחפש משהו לאכול.
אחרי שחציתי כמה רחובות ראשיים באיזור, הגעתי לסופר, קניתי אפונה בשימורים טונה בקארי ירוק ולחם הגעתי להוסטל ומילאתי את הבטן המצומקת שלי.
לאחר מכן ביקשתי להיכנס לחדר והאישה בדלפק הסכימה אך אמרה לי ״Don’t tell my boss” וקיימתי את הבטחתה.
בחדר היו עוד ארבעה מיטות, שתי מיטות קומותיים שבהן הייתי לבד.
ניצלתי את הזמן לסדר את המוצ׳ילה, לתפור את כיס המגבת המתנדפת שלי שהתחילה להראות סימנים שהיא נפרמת.
לאחר מכן דיברתי קצת עם איתמר והמשפחה, הראש שלי חשב בצורה כמו שחשבתי עד עכשו - זול.
ככה התנהלתי עם עומר ועלמה, ואז ברגע שהייתי לבד ודיברתי עם איתמר, הבנתי שאני חוזר לעצמי ולבחירות שלי ואני מחליט מה הרבה ומה קצת בשבילי.
מה שידעתי זה שאני רוצה סושי.
קבעתי עם תאילנדי בקאוצ׳סרפינג וישבנו לאכול במסעדת סושי, וזה לא אחרי שהתבלבלתי בכתובת בגראב
לאחר מכן לקחנו מונית לקניון שבו יש קפיטריה של קינוחים ואני לקחתי נוטלה טוסט והוא לקח binzu sticky rice&mango שזה גלידת קרח כבוש דק דק עם תוספות במקרה הזה מנגו וסטיקי רייס.
לאחר מכן תפסתי גראב חזרה ובבוקר למחרת קמתי מאוחר, וחיפשתי שוב מסעדת סושי לאכול בה.
עברתי ברגל בין שלושה או ארבעה מסעדות סושי וכולן היו סגורות עד שהזמנתי גראב למסעדת סושי זולה, טעימה וכל כך טובה.
במסעדה לא הבינו אנגלית בכלל ויצא שהוציאו לי שתי מנות שלמות שלא ביקשתי, רק חשבו שביקשתי.
לאחר מכן הלכתי לאכול שוב binzu הפעם עם רוטב תות ומשם המשכתי למסאז תאילנדי פעם ראשונה. (בפעם הקודמת עשיתי רק מסאז ברגליים)
המסאז התאילנדי היה מדהים, המעסה משתמשת בכל הגוף שלה ובכל הגוף שלי כדי לבצע בו עיסוי, משהו מדהים.
לאחר מכן הזמנתי גראב חזרה לבית חבד שבבוקר שמתי בו את המוצ׳ילה שלי, והתחלתי להיכנס ללחץ של זמן משום שראיתי שיש לי חצי שעה להספיק לאוטובוס לילה שלי לסוראט תאני שהזמנתי כרטיס עוד עם עומר ועלמה.
הזמנתי גראב וסיפרתי לנהג שאני ממהר מאוד כי יש לי אוטובוס לילה לסוראט תאני, ושאני חייב להגיע בזמן.
מאותו הרגע הנהג קיצר דרכים, נסע מהר (ובטוח) והביא אותי כמה דקות לפני שהאוטובוס יצא וזה כשהכבישים בשעות העומס של היום.
נתתי לנהג טיפ יפה ורצתי לאוטובוס וכשהגעתי למושב שלי הצלחתי לחזור לנשום.
ויאללה באלי בית מלון בקופנגן.
Safety net - Ariana Grande
קופנגן - התקווה 6 וinfected mushroomsRead more
Kho Phangan 0.1
December 28, 2021 in Thailand ⋅ ⛅ 28 °C
אחרי אוטובוס לילה מתיש ומעייף, אני יורד בתחנה מרכזית במחוז סוראט תאני בשעת בוקר מוקדמת.
אפילו השמש עוד לא התעוררה.
שני נהגי מוניות ובעיקר נהגת אחת קרצייה נדבקה אליי ולא הפסיקה לשאול אותי לאן פניי מועדות.
ביקשתי שיגידו לי לאן אני צריך להגיע במידה ואני רוצה להגיע למעבורת לקופנגן.
הנהגת אמרה לי את הכתובת אבל כשביקשתי ממנה לרשום לי את המקום בgoogle maps היא סירבה.
בזמן שאני מחפש תאילנדי אחד שיעזור לי רק לרשום את הכתובת למעבורת הנהגת מונית לא הניחה לי ואמרה לכל מי שניסיתי להיעזר בו שלא ירשום לי את הכתובת באפליקציה, ממש חוצפנית.
היא אומרת לי שהיא יכולה לקחת אותי תמורת 150 באט תאילנדי ואני צוחק לה בפרצוף וממשיך בדרכי, יוצא מהתחנה ועוצר במסעדה ליד לבקש עזרה.
אחרי כמה דקות שניסו לעזור לי שם, הגיע אוטובוס מקומי שאמר לי שהאוטובוס מגיע למעבורת.
ניצלתי את ההזדמנות ועליתי על האוטובוס.
ברגע שאמרו לי לרדת משום שהגעתי לתחנה, לא היה דגים ולא ים, וכמובן שלא מעבורת.
האוטובוס הביא אותי לסוכנות תיירים שבו קונים כרטיס למעבורת, וזה לא מה שציפיתי לו.
אני מתחיל להסתובב ברחבי סוראט תאני, עם מוצילה ותיק גב, נכנס ל7/11 לחדש את השיחות שנגמרו לי.
זה היה סיוט, תקשרתי בגוגל תרגום עם הבחור בדלפק ועד שהוא הבין אותי זה לקח מינימום חצי שעה.
אני רואה עוד סוכנויות, אני נכנס ובודק מחירים.
לאחר מכן אני נכנס לחנות מאפים, היה שם תאילנדי עם מבטא מעולה באנגלית אבל אוצר מילים צר.
בהתחלה הוא חשב שאני רוצה לנסוע לקופנהגן, אבל הסברתי לו שאני רוצה להגיע לקופנגן.
אמרתי לו שאני רוצה להגיע למעבורת ומשם לקנות כרטיס, אבל הבנתי ממנו שנסיעה למעבורת באופן פרטי עם טוקטוק או מונית זה עניין יקר.
כשחושבים על זה לא חשבתי על האופציה לקחת גראב אבל הכל לטובה.
אני חוזר לסוכנות הראשונה שהייתי בא מאחר ועשיתי השוואת מחירים, משם אוטובוס לקח אותי ועוד הרבה תיירים למעבורת ומשם במשך כשלוש שעות עד לקופנגן.
אי החולות הלבנים.
ברגע שאני יורד מהמעבורת אני מתחיל ללכת עם המוצילה ורואה כמה שהאי מבוסס תיירות כמעט לגמרי, אני שם לב שהמחירים גבוהים בהרבה מצפון תאילנד ואני לא אוהב את הרעיון.
הצבתי לעצמי שאני אגיע עד להוסטל בשתי הרגליים שלי, וכך היה:
ספוג זיעה בכל רמח איברי, מתנשף, ורותח מהשמש.
כשאני מגיע להוסטל תאילנדי צעיר מקבל את פניי, אין קבלה, אין מפתחות, לא היה חשמל, ואין מנעול לדלת.
הייתי לגמרי מופתע, רציתי לבטל ולהחליף מקום לינה ודיברתי עם בעל ההוסטל בטלפון שלמיטב הבנתי בכלל לא נמצא בקופנגן.
אני מנסה לבטל ללא הצלחה משום שהזמנתי דרך אתר Booking, ומחליט לתת הזדמנות למקום.
אני עובר לחדר עם מטייל קנדי ביוזמתי ותופס את המיטה שקרצה לי בעין.
לאחר מכן המטייל הקנדי ושמו אברהם, מקפיץ אותי בדרך למסעדה מקומית שם הזמנתי אוכל וממול הזמנתי שייק אננס, ההוצאה הזאת הייתה יקרה יחסית למסעדות מקומיות בצפון אבל אני מבין שזה הוויב של המקום ואחרי הכל זה אי בודד, וזה ברור לי.
העיקר שיביאו לי כבר לאכול.
ברגע שאני מתחיל לאכול ניהיה מבול, הכל נרטב.
אני נדהם ממחזה עיניי שפוגשות במזג האוויר הטרופי בפעם הראשונה.
הכינו אותי לזה שמזג אוויר טרופי הוא פעם גשם ופעם שמש, אבל כשראיתי את זה מול עיני נדהמתי.
תוך כמה שניות השמיים האפורים ממטירים כמויות עצומות של גשם, מזג האוויר נשאר חם והלחות לא נורמלית.
אחרי שהגשם מפסיק, אני ממשיך להסתובב קצת נכנס לסופר לקנות לי ארוחות בוקר שיהיה לי לבקרים, אני קונה חבילת קשיו, חלב סויה, חמאת בוטנים, ולחם.
בדרך חזור להוסטל אני עוצר ב7/11 קונה שישיית מים וממשיך להוסטל.
לאחר מכן מתחיל להחשיך, אני יושב לאכול במסעדה יחסית זולה לאי, הזמנתי קארי ירוק בחלב קוקוס והיה ממש טעים ומשם בדרך חזור שמעתי רעש מהוסטל שיש לו בריכה פתוחה ושם ראיתי את מיקיילה הבריטית שהכרנו עוד בפאי, ומשם המשכתי להוסטל שלי.Read more
Kho phangan 0.2
December 29, 2021 in Thailand ⋅ ⛅ 27 °C
בוקר שני בקופנגן, אני מחליט להתעורר מוקדם.
אני אוכל סנדוויץ חמאת בוטנים, אגוזי קשיו וקרטון חלב סויה ויוצא לדרכי לסרוק את האיזור.
אמרתי לעצמי שהיום יהיה יום מנוחה והימרחות בים וניסיתי לחפש דרך לחוף דרך הגוגל מפות.
כל הדרכים שניסיתי היו ללא מוצא, עם בוץ טובעני או מדשאות סבוכות, ושבילים ללא מוצא.
אני מחליט להיכנס למתחם בונגלואים יוקרתי על שפת החוף ומשם אני מגיע לחוף ורואה שאין נפש חיה בתוך המים, מזג האוויר אפרורי ורוחות מתחילות לנשוב.
אני מחליט ללכת לאורך קו החוף ואז אני מבין שהחופים לא מחוברים במישור חולי רצוף לאורך כל האי, ממש לא.
החופים באי נפרדים זה מזה בעיקר בסלעי ענק, ולפעמים בבטון בנייה.
אני נכנס למתחם בונגלואים יוקרתי שוב ומתחיל לרדת מבול, מתוך רצון לעזרה ובתמימות רבה אני מבקש מזוג סינגפורי שהשכיר אחד מהבונגלו אם אוכל לתפוס אצלם מחסה עד שהגשם ייפסק והם מסכימים.
לאחר מכן אני ממשיך בדרכי, אני לוקח מונית לחוף הפופולארי בקופנגן Hadrin.
הנהג מונית אמר לי twenty והסכמתי, כשהגעתי לחוף, הנהג אמר שהוא התכוון לtwo hundred.
אני מוסיף לו 20 באט על ה20 שכבר נתתי לו כמו שאמר תחילה, ושולח אותו לדרכו.
אני מגיע לחוף, עשרות אנשים בחוף ובבתי קפה מול החוף, הים סוער והשמש מסתתרת מאחורי עננים אפורים.
הבנתי שלא יהיה כאן היום יום בהיר רגוע ושזוף.
אני מחליט לחזור דרך רצועת החוף, מתהלך לאורך החוף, נתקל בכלבה נובחת שנרתעה ממני תחילה והתחילה לנבוח, סיטואציה מפחידה.
כבר קרה לי כמה פעמים בתאילנד שכלבים נבחו עליי ואחרים אפילו רצו לכיווני, אבל אני שומר על קור רוח, לא נבהל או מתחיל לרוץ, והתגובה של הכלבים משתנה מיידית משום שהם לא מרגישים עוד מאויימים.
הכלבה החמודה השתותקה לשחק איתי, וזרקתי לה מקל פה ושם, והיא ליוותה אותי לאורך החוף.
בדרך ראיתי צ׳יוואווה ואפילו קופים שלמזלי לא התקרבו אליי, ואני ממשיך ללכת לאורך החוף.
אני מגיע לאיזור סלעי שחוסם לי את המשך הדרך ואני מחליט לתפס בניסיון להמשיך לחוף הבא.
אני שם לב שהדרך היחידה היא לקפוץ למים ולהתחיל לשחות, אבל זה לא בא בחשבון מבחינתי.
לפתע אני שומע רעש מתקרב, זאת היתה סירת עץ.
אני מנופף לעזרה ומבקש מבעל הסירה שרק יעביר אותי לחוף הבא, והוא עושה את דרכו לחוף כדי לאסוף אותי.
אני עולה על הסירת עץ, אוחז בחוזקה את הסירה ומשחרר אדרלנין שזרם אצלי בגוף בתרועות בקולי קולות- זאת הייתה חוויה קצרצרה ובלתי נשכחת.
אני יורד מהסירה וממשיך לאורך רצועת החוף עד שאני מגיע למתחם לינה הרוס שהיו שם כמה תאילנדים ששיפצו את המקום, ואני עולה במעלה הדרך התלולה לכיוון הכביש.
אני ממשיך ללכת לאורך הכביש ועוצר מונית שמוכנה לקחת אותי ב100 באט ואני מסכים.
דרך אגב מחירי המוניות בקופנגן מתחילים רק מ100.
אני יורד קרוב להוסטל שלי, באותו הזמן אני מתכתב עם קסטרו בחור שדיברתי איתו באפליקציית קאוצ׳סרפינג והוא מזמין אותי לארוחת צהריים.
אני לוקח מונית למקום מגוריו והוא מכין עבורנו דג בסגנון קולומביאני ומשם אני חוזר לכביש הראשי, נכנס להוסטל לידי ומצטרף למסיבת בריכה המונית ומלאה אלכוהול.
לאחר שמיציתי את המסיבה אני הולך לשוק לילה קטן ופינתי ואוכל קופתאות בצק מטוגנות במילוי עוף ומשם ממשיך לשוק פירות ומצליח לשכנע את בעלת העסק לחתוך לי אננס במקום.
לאחר מכן חזרתי למסיבת בריכה, ראיתי שוב אנשים, ומשם התקלחתי התארגנתי לשינה והלכתי לישון.Read more
Kho Phangan 0.3
December 30, 2021 in Thailand ⋅ 🌧 29 °C
אני מטייל לבד מבחירה.
לטייל לבד זאת מתנה, אני זוכה לפגוש את עצמי בכל מיני סיטואציות ואני כל פעם עובר שיעור.
שיעור על לקיחת אחראיות.
שיעור על נאמנות.
שיעור על קבלת החלטות.
שיעור על בחירה.
כל פעם אני זוכה לפגוש את עצמי כל פעם מחדש.
אני מצליח לתקשר עם עצמי ולדעת מה יהיה נכון עבורי.
החיים מלאים באירועים מתגלגלים.
אבל יש שני גורמים חשובים ופשוטים שמשפיעים על השרשרת הזאת, הראשון הוא החלטיות והשני הגישה.
כל יום מחדש אני לוקח בחשבון את רוב הסיטואציות שיכולות להוביל אחת לשנייה.
אני מנסה לחשב כל סיטואציה אפשרית שאני יכול להתעכב בה ואני יודע להסתכל על עצמי כמה שלבים קדימה.
אני אתן כמה דוגמאות:
בכל פעם שאני מטייל בג׳ונגל אני לוקח בחשבון שאוכל להיתקל בנחש ארסי.
בכל פעם שאני שוקל להשכיר אופנוע אני לוקח בחשבון שאני יכול להתרסק ולהגיע לבית חולים.
בכל פעם שאני לא נועל את המוצ׳ילה אני לוקח בחשבון שמישהו יכול לגנוב לי חפצים יקרים, וכך הלאה.
ברגע שאני לוקח אחראיות על כל צעד שלי אני יודע לקבל את הסיטואציה הבאה.
אני מתעורר לבוקר נוסף בקופנגן, אוכל ארוחת בוקר, ומחליט ללכת להצטנן במפל.
אני מנסה לתפוס טרמפ ללא הצלחה, עד שמקומית זרה עצרה ליידי את הקטנוע שלה והסבירה לי שמוניות לא מגיעות לשם משום שהדרך תלולה מאוד, וזה לא דרך לעשות בשתי הרגליים משום שהמרחקים עצומים של מינימום שעתיים וחצי לכיוון.
אני מחליט לחזור לכביש הראשי, מנסה למצוא דרך להגיע לחוף ופוגש בשתי בנות בריטיות שמנסות גם הן להגיע לחוף הים ללא מוצא.
אנחנו מחליטים לקחת מונית יחד לאחד החופים שהמליצו לי עליו, ומגיעים לחוף שקט ורגוע עם מים בצבע טורקיז וחול לבן.
אני מנסה לחפש להשכיר שנורקל ללא הצלחה ואחרי זמן מה של קצת בטן גב אנחנו הולכים לחוף צמוד ששמעתי שהוא גם מוצלח.
שם אני לראשונה טועם מי קוקוס ישר מהאגוז, הברמן שולף סכין ובוצע לארבע את האגוז ופותח אותו.
בבר ראיתי בחור תאילנדי חסון ושרירי שהרגשתי בנוח לדבר איתו על חיי הקהילה הלהטבית בבנגקוק.
לאחר מכן הלכנו להציץ בחוף הסמוך וגילינו חוף נודיסטים, משם הלכנו לאכול במסעדה טבעונית ואני הזמנתי טורטיה עדשים וזה היה מדהים.
הגישו לי גבינת קשיו וחשבתי שזה טחינה.
לאחר מכן לקחנו מונית חזרה למרכז, אני ירדתי בדרך ונפרדתי מהבנות הבריטיות מאחר וראיתי שוק לילה צבעוני שם אכלתי בפעם הראשונה קינוח תאילנדי מסורתי ״מנגו וסטיקי רייס״ וישבתי ליד גבר תאילנדי מטולטל וחברתו התאילנדית.
לאחר מכן הוא לקח אותי חלק מהדרך חזור שלי להוסטל, משם המשכתי ברגל.
לא הרגשתי בעייפות, והיה בי טעם לעוד.
הלכתי לבר שנקרא Two Rocks שם פגשתי בחורה בת 26 שנסענו לשבת על שפת החוף בתוך מתחם בונגלואים יוקרתי, ישבנו תחת עץ קוקוס תחת כיפת השמיים המנצנצים בכוכבים.
הייתה לנו שיחה בוגרת ועמוקה שנהנתי ממנה מאוד.
אחרי זה עשינו קצת שטויות והצטלמנו תחת עץ מלא בצמחי אוויר, ואחרי זה הלכתי לבריכה במתחם ונכנסתי למים הצלולים באמצע הלילה וזה היה מדהים!
הכוכבים מעליי, הבריכה ריקה מאדם, מזג האוויר נעים וענפי עצי הקוקוס נושבים ברוח ומשרים תחושת ריגעון נעימה.Read more
Kho phangan 0.4
December 31, 2021 in Thailand ⋅ ☀️ 27 °C
אני מרגיש חי כשאני שומע מוזיקה שגורמת לי להתרגש.
אני מרגיש חי כשאני בוהה באש חיה ובועטת.
אני מרגיש חי כשהגוף שלי מצטנן במים קרים.
אני מחליט שהיום זה יום שאני אטבול במפל.
אני מתחיל ללכת בדרך הראשית ועוצר כמה מוניות ומתמקח על מחיר כדי להגיע למפלים שנקראים paradise waterfall.
בסוף סימנתי לטרמפ ובחור בן 30 לחייו עוצר לי והדבר הראשון שהוא אמר לי ״זה יום המזל שלך, אני אקח אותך״.
אנחנו מגיעים למפל בן כמה קומות שבכל קומה בריכה, ובאחד מהם אפילו היו שני אבובים מנופחים וחבל תלוי על עץ ובבריכה הזאת טבלנו אני והבחור שהצלחתי לשכנע לבוא איתי, ועוד קבוצת בריטים, אבא ובן רוסים ועוד כמה שפשוט נהנים מהמפל.
הדגים במים לא חששו כלל מאדם, אפילו ניסו לנגוס בעור שלנו, ואני שונא שדברים נוגעים בי במים, פעלתי מחשש ופחד שמידיי פעם התגברתי עליו.
לאחר מכן המשכתי ברגל כק״מ לחוף שנקרא Malibu, חוף מהמם שהוא חלק ממפרץ עצום עם נוף הררי ופראי עם חול לבן עצי קוקס מים צלולים ונדנדה.
בחוף התיידדתי עם בחור תאילנדי מבנגקוק שלאחר מכן גם הקפיץ אותי חלק מהדרך חזרה למרכז, משם תפסתי טרמפ בטנדר והגעתי לשוק לילה שוב שם אכלתי ואז תפסתי טרמפ על אופנוע עם בחור, והתחלתי להתארגן למסיבת הפול מון שבשבילה התכנסנו לקופנגן.
אני קובע עם טינה מקאוצ׳סרפינג שנלך יחד, אנחנו נפגשים בECHO hostel יושבים להכיר על פופים בחוף.
משם אנחנו ממשיכים למאנץ ב7/11 ומשם לפול מון.
כשהגענו לחוף ה-Hadrin ראיתי את הטירוף שכולם מדברים עליו כשמדברים על פול מון.
לאורך רצועת חוף ענקית ורחבה עשרות עמדות דיג׳יי שבכל אחת מהן מוזיקה שונה ומסיבה שונה, מופעי אש, שעון דיגיטלי ענק סופר לאחור את הזמן לשנה החדשה, מנורת ירח ענקית ואלפי אנשים צבועים בצבעי גוף צבעוניים.
אני וטינה נהננו כלכך שכמעט ולא צילמתי דבר.
קפצנו ממסיבת הטכנו, למסיבת ההיפ הופ, למסיבה עם דגל הגאווה, למסיבה אלקטרונית ומשם למסיבה עם מוזיקה היפית, רגאיי, ופופ.
במסיבת הפול מון ראיתי את כל האנשים שהכרתי באי.
ראיתי את כל הישראלים שפגשתי לאורך כל הטיול, את התאילנדים שהכרתי בקופנגן, את הזוג הסינגפורי, את החבר׳ה הבריטים מהמפלים.
אני לא מתבייש להגיד שאני חד משמעית אושייה.
הרבה ישראלים אמרו לי ״אתה אלון? שמענו עלייך המון״
היה רגע בו ממש התרגשתי שהיה את השיר Where is the love של black eyed peas שצרוב מזכרוני עוד מהימים שהייתי רואה השמיניה אצל סבתא איילה.
לקראת חצות אני וטינה הלכנו לכיוון השעון, הספירה לאחור הייתה היסטרית.
מלא זיקוקים, צבעים, שלטי אש, זיקוקים מספינה רחוקה מאירים את כל האוקיינוס, הלב בעננים והאדמה רועדת.
Where is the love - black eyed peasRead more
Kho Phangan 0.5
January 1, 2022 in Thailand ⋅ ⛅ 28 °C
שנה אזרחית חדשה.
יש לי כרטיס מעבורת יציאה מקופנגן ביד.
טינה התאילנדית שפגשתי בפול מון הצליחה לשכנע אותי לוותר על הכרטיס ולהישאר יום נוסף.
טינה היא בחורה יפייפיה, בת 25 ממוצא תאילנדי שהכרתי באפליקציית קאוצ׳סרפינג, מורה לאנגלית בבית ספר בינלאומי בקופנגן, חלק ניכר מהתלמידים שלה קוראים שחר, עדי, ונועה.
ילדים למשפחות ישראליות שבחרו להעביר את חייהם לקופנגן.
התחלנו את היום בזה שארזתי את עצמי מההוסטל לדירה של טינה.
לטינה יש כלבה בשם רוז שטינה מדברת איתה באנגלית.
הן צמד מהאגדות, ממש כמו נסיכת דיסני וחיית המחמד שלה.
טינה לקחה אותי באופנוע שלה למסעדה עם נוף על הג׳ונגל שממנו ניתן לראות את הים.
טינה סיפרה לי על האי מעין מקומית והיא אמרה לי שנתוני מזג האוויר במכשירים חכמים לא עובדים באיזור קופנגן משום שמזג האוויר הטרופי הוא ככ הפכפך שאין מידע על כך.
היא סיפרה שהקורונה היכתה מכה חזקה את האי שמבוסס על תיירות.
כתייר הצלחתי לראות איזורים שלמים סגורים ומוצעים למכירה, עיר רפאים, אין נפש חיה באיזורים שלמים.
כשהמגפה פרצה אנשים שגרים בקופנגן היו צריכים לצאת מהאי כי לא היה פרנסה לאנשים.
משם המשכנו לטרק של רבע שעה בג׳ונגל והגענו לנקודת תצפית שנשארתי בה פעור פה.
משם המשכנו לחוף האהוב על טינה, החוף היה סוער ולא נכנסנו אליו, אבל הנוף שווה הכל.
בנוסף להכל, מראה עיניי כאבו מכמויות הפלסטיק האדירות שהיו בחוף הנטוש.
טינה סיפרה לי שבעיית הפלסטיק בתאילנד אכן בעייתית: אנשים משתמשים בפלסטיק בכל דבר, שקיות פלסטיק אורזות כל דבר, אנשים שותים קוקה קולה בשקית פלסטיק עם קשית, הרגלים זוועתיים.
טינה הייתה המורה לאנגלית לילד הישראלי שמת מהמדוזה הקובייתית, והיא סיפרה שהוא היה ילד שובב והרפתקן שמצא את מותו בגיל 9.
משם בדרך חזרה עברנו בנקודה בה הנחל מתחבר לים, וזה מחזה דיי רגיל, אבל אני התלהבתי מעצם זה שאני עומד בנקודה שבה מים מתוקים מתחברים למקור מים מלוחים בזרימה תמידית.
משם אני וטינה עצרנו במפל להשתכשך, ומשם לבריכה סודית ונסתרת שמשקיפה לים, תענוג אמיתי.
וכמובן, שמשם נסענו לחוף כדי לצפות בשקיעה.
לצפות בשקיעה בקופנגן זה הרגל קבוע למקומיים, ואני חושב שזה הרגל מדהים לפגוש את השמש, אפילו קצת.
העיקר להימצא עימה.
משם המשכנו לשוק לילה שקורה רק ביום שבת.
משם עצרנו במסעדה ועשינו טייק אווי לדירה של טינה, התקלחתי אכלתי והרשנו לעצמנו לנוח אחרי יום מלא הרפתקאות.
למחרת בבוקר כבר עליתי על המעבורת חזרה לסוראט תאני ומשם ליעד הבא: Ratchaprapha damn.
I do believe when people brings joy & love, the universe gives it back the same way. Thank you from the bottom of my heart. Alon.Read more
Ban Ta Khun hospital
January 5, 2022 in Thailand ⋅ ☁️ 31 °C
אחרי מיני-וואן וטרמפ על טנדר אני מגיע לפארק הלאומי של הסכר, מדשאות ענק מלאים במקומיים צופים לעבר הסכר העצום.
אני עושה סיבוב מרוב סקרנות ומנסה לחפש מקום להעביר בו את הלילה.
רוב האנשים שניסיתי לתקשר איתם אמרו לי ישר “NO” וחלקם הגדול פוצחים במשפט היחידי שהם יודעים באנגלית ״I don’t speak English”
עמדתי ליד מפת הפארק, מנסה למפות את המקום.
ילדה תאילנדית שראתה אותי ישר ניגשה אליי וראתה שאני מנסה לבקש עזרה.
היא וחבריה ישר נתרמו לעזור לי למצוא מקום לישון בו, באותו הזמן מתחיל לרדת גשם ואנחנו תופסים מחסה.
לאחר שבחרתי מקום לינה, לקחו אותי בטנדר עד למלון שביקשתי ואפילו האמא של הילדה התאילנדית שילמה עליי את הלילה הראשון והתרגשתי מאוד.
למחרת אני קם עם חום, באמצע פארק לאומי, אין מקום לאכול חוץ מאשר המסעדה שהמלון עובד איתם.
אני מעביר חמישה ימים במנוחה, יום אחד המסעדה לא הייתה פתוחה ואכלתי בדוכן ליד אורז, קינחתי באבטיח ושתיתי מיץ מנגו מתרכיז.
אי אפשר להזמין אוכל, אבל מזל שיש 7/11 קרוב שעושה משלוחים ועשיתי משלוח של מצרכים.
ביום החמישי אכלתי פרוסת לחם, תפוצ׳יפס ומיץ וביקשתי מבעלת הדוכן לדעת היכן נמצא בית החולים הקרוב.
חזרתי לחדר ואחרי כמה דקות הגיע אחראי המלון ונתן לי בדיקת קורונה, הסברתי לו שעשיתי אתמול אנטיגן והראתי לו שיצאתי שלילי, אך הוא ביקש שאבדוק שוב וכך עשיתי, ושוב יצאתי שלילי.
אני נרדם לשעה וחצי, קם והולך למזכירות המלון שם אומרים לי שעוד חצי שעה לוקחים אותי לראות רופא.
כשהגיע הזמן לנסוע לרופא הגישו לי את כוס התה שביקשתי, העלו אותי על הטנדר ונסענו כמה דקות והגענו למתחם רפואי שם רופא שאל שאלות ובדק אותי.
לאחר מכן אני מבקש לשכב משום שהיה לי קשה לשבת.
נותנים לי מים, אני מבקש סוכר, אני לוקח כדור מוריד חום ושוכב על מיטה שאני ממלא אותה בבריכת זיעה.
אני שומע שירים, מתרגש עד דמעות, חושב על המשפחה והיקרים לי, מדמיין את הרגע בו אני חוזר לארץ והדמעות מעיניי לא מפסיקות לזלוג.
מגיע אמבולנס עם צוות לבוש בחליפות קורונה, והדברים שחשבתי עליהם כל הדרך לבית החולים היה המרק עוף של אמא שלי, ושזה ממש משעשע להתנייד במיטת גלגלים.
אחרי בדיקת שתן, דם, וצילום ריאות אני נכנס לבידוד קורונה בחדר עם מיטת ברזל, מרפסת שירותים מקלחת וכל שאר החפצים עטופים ניילונים.
על המיטה מונחת ארוחת ערב, אורז ודג.
אני מתרץ שאני טבעוני, ככה עדיף.
בהתחלה לא הבנתי שאני בבידוד קורונה ויצאתי עם האינפוזיה מחוץ לחדר כשאני רואה שהצוות מסמן לי לעצור ומסבירים לי את החוקים במקום.
צוות בית החולים פותח קבוצה במסנג׳ר איתי כדי לתקשר איתי.
התאילנדים רובם לא יודעים אנגלית, והם לוקחים את הכתוב מתרגמים וכך זה חוזר על עצמו.
מגישים לי אוכל טעים ולפעמים חריף, יש לי טלפון צמוד שאני מחייג לכל מה שאני צריך.
בזמן השהייה שלי בבית חולים הייתי צריך לבדוק מדדים כל כמה שעות, הוצאתי ויזה לקמבודיה, קניתי כרטיס טיסה, השלמתי פערים בפינגווין והעברתי את הזמן בעיקר במנוחה.
ביום השני אני עושה RT-PCR וכשאני מתעורר ב02:00 לפנות בוקר לבדוק מדדים אני שואל במסנג׳ר מה תוצאות הPCR ועונים לי שיצאתי שלילי לנגיף.
אני חוזר לישון ובבוקר מגיע הדוקטור, מסביר לי שכל הבדיקות יצאו תקינות ואני משוחרר מבית החולים אחרי שני לילות ששהייתי שם.
המסע לשחרור מבית החולים היה מתיש, בעיקר מול החברה בה אני מבוטח.
כל שיחה שלי עם הביטוח התנתקה אחרי כמה דקות ואז הייתי צריך להתקשר שוב ושוב ושוב, ובכל פעם מחדש לאמת את פרטיי ולספר את גלגול האירועים.
חברת הביטוח מצהירה שהיא רק מגהצת את האשראי שלה, ובית החולים הודיע לי שהוא לא מקבל אשראי.
אחרי שיח קצר אישרו לי להוציא כסף מהכספומט וביקשו ממני לשמור את הפתקית כחלק מהמסמכים להגשת התביעה.
הכספומט לא הוציא פתקית, ונסענו לבנק של החברה ואמרו לנו שאין ביכולתם להוציא מסמך המעיד על משיכת הכסף.
אחרי דקות ארוכות בניסיון לתפוס את פספורטקארד אמרו לי שבמידה ולא יצא פתקית יש רק לציין זאת במייל בהגשת התביעה.
אנחנו עוצרים ב7/11 ואני קונה לי ארטיק גויאבה טעים בזמן שמחכים לי ברכב, משם ממשיך לבית החולים, משלם ואמבולנס לוקח אותי חזרה למלון שלי.
גיליתי שניקו לי את החדר וזרקו לי חפצים כמו המנקה לשון שלי וכל מיני פלסטיקים ומזל שכך היה.
למחרת אני כבר מאורגן ומסודר, עושה צ׳אק אאוט לוירוס הוויראלי ולמלון.
I want at first to say thank you.
Thank you for the dedicated care, for giving me everything I wanted, for your patience and kindness of all the hospital team that took care of me and helped me to pass this 3 days and become healthy again
Thanks for the nurses, for doctors, for everyone in the hospital.
I know I was annoying sometimes but you are doing your work best!!
Keep doing your work as you do.
You are champions.
People in Thailand are the most kind and nice people I have ever met, never let your smile go down.
So fuck coronavirus, and good luck in work.
I appreciate you so much.
Alon Zarka from Israel 🇮🇱
נשלים את הכל - רביב כנר.Read more
Ratchaprapha to Kho PP
January 8, 2022 in Thailand ⋅ ⛅ 29 °C
צוות המלון לוקח אותי לסכר.
בדרך לשם התנגן שיר ברדיו של בוב דילן כשהקשבתי למילים שלו הרגשתי שזה בא בדיוק בזמן.
אני נפרד בחיבוק מלא הערכה מאחראי צוות המלון ולוקח לי שייט בסירה פרטית.
אני עובר את כל עמדות התשלום אחת לשייט השנייה לכניסה לפארק לאומי והשלישית אני כבר לא זוכר.
אני עולה על הסירת עץ עם המוצ׳ילה ויוצא להפלגה של שעתיים.
הרגשתי ניצחון, הרגשתי שהנוף היה שווה את הדרך.
ללא ספק היה נוף עוצמתי ובלתי נתפס.
מקור מים עצום ובו עשרות איים, מוקף במסלעים ענקיים.
אלה היו שעתיים שעברו כמו דקותיים.
משם אני לוקח מיני-וואן לסוראט תאני, ומשם מיני-וואן למחוז קראבי.
במיני-וואן קשקשתי עם שתי תאילנדיות מתוקות וכשהגענו לתחנת אוטובוס המרכזית בקראבי ישבנו לאכול יחד.
משם המשכתי למלון קרוב למעבורת.
אני מזמין לי בFoodpanda פיצה, כדורי גבינה וצ׳יפס והולך לישון.
ישנתי זוועה, מצד אחד המזגן בדיוק עליי ומצד שני השמיכה גורמת לי ישר להזיע, אין איזון בין החום לקור.
לאחר מכן אני לוקח גראב למעבורת, שם התחילו הצחוקים.
הייתי כל כך במצב רוח שלא הפסקתי להגיד מילים בתאילנדית למנקה של השירותים, לשוטר שהיה שם ולעוד תאילנדי שהיה שם.
ההתרגשות מתגברת.
אחרי הכל, Kho phi phi זה האי אליו נופר הגיעה ואז התבשר לה שסבא חולה מאוד ואם היא מעוניינת להספיק לראות אותו אז היא צריכה לחזור הביתה.
ברגע שנופר הגיעה לקופיפי היא כבר לקחה מעבורת חזרה, ואני כאן כדי להשלים את המשימה ולסגור מעגל.
לקראת סוף השייט אני יושב בחוץ ומשקיף אל האי.
נושם את האוויר, מסתכל על המים, ושומע את אותו השיר ששמעתי באוטובוס מבית הילל חזרה לנתניה כשאמא אמרה לי שאלה הימים האחרונים של סבא.
אחרי כשעתיים של מעבורת אני מגיע לאי, אוכל בבורגר קינג ומדבר עם שני אחים צרפתיים.
אני הולך למגורים שמצאתי באגודה ולוקח לי חדר.
משם אני הולך לסרוק רצועת חוף באי, אוכל לי גלידת קוקוס, שותה שייק מנגו עם מריחואנה, מחליט לשים לק על הציפורניים, הולך למופע אש ומשם שוב משכנע ירקן בחנות פירות וירקות לחתוך לי אננס.
״נופי היקרה.
אולי את מזהה את המקום הזה ואולי לא.
כאן דרכת את רגלייך, באי הזה.
ובאותו הרגע שזה קרה, סבא נתן את אותותיו ומצאת את עצמך מחשבת מסלול חזרה הביתה.
אני בטוח שברגע שראית את החיוך על פניו של סבא, זה היה שווה לחצות את הכדור בשביל זה אפילו עוד אינסוף פעמים.
והנה אני כאן, דורך כאן, וממשיך.
סבא כאן ובכל מקום, מסתכל בגאווה ועם אותו חיוך מתוק אני מרגיש שהוא שמח שיצא לי להמשיך את הטיול שלך.
תודה נופי על פיסת גן עדן עליי אדמות.
אני אוהב אותך סבא.
אלון.״
Blowing in the wind - Bob Dylan
He lives in you - Lebo MRead more
Kho phi phi
January 10, 2022 in Thailand ⋅ ⛅ 28 °C
הלחות בקופיפי היא מהגבוהה ביותר שהורגש לי.
אני כל יום הסתובבתי עם בגד ים ואותה גופייה.
אתמול קניתי כרטיס לשייט מאורגן הכי מפורסם באי.
סיור בשייט לאי Kho Phi Phi Leh.
הסיור התחיל בשעה 13:00 וחיפשתי אטרקציות להנעים את זמני עד לסיור.
ממש סמוך למגורים שאני משכיר יש מדרגות שמובילות לנקודת תצפית, והדבר הראשון שאני עושה על הבוקר זה עולה את כל המדרגות הרחבות, העבות והתלולות לעבר התצפית עם שקית מלאה אננס חתוך ובקבוק מים.
הגעתי לנקודה מותש ומתנשף, מסדיר נשימה.
עשיתי כמה תמונות ויצא לי לשוחח עם אם ובת ישראליות שכבר היו 7 פעמים בתאילנד.
אני יורד מנקודת התצפית ואוכל ארוחת צהריים פיש אנד צ׳יפס אנגלי וסמוסה הודית.
לאחר מכן מגיע לעמדה בה קניתי את הכרטיס ומשם מובילים אותנו כקבוצה להמתין.
היינו אני, מבוגר איטלקי, וזוג נרווגים.
לאחר מכן התקדמנו לעבר המפרץ בקופיפי משם עלינו לשייט, בדרך הצטרפו שתי בנות ישראליות שאיתן ביליתי את הסיור: ענבר וטליה.
על הסירת עץ היה מבוגר הולנדי, ושני זוגות נוספים.
התחלנו בחוף הקופים ששם הקופים אדישים לבני אדם.
משם המשכנו למערה ויקינגית, שאין לי מושג מה הסיפור מאחוריה.
משם עצרנו במפרץ יפייפה ומשם המשכנו לנקודה בה צללנו.
אני מודה שהייתי פחדן מהעומק, מהחיות במים, מהמדוזות, מהקורונה בשנורקל, ובעיקר פחדתי לפספס את החוויה.
לצלול עם שנורקל זה בין הדברים שאני הכי אוהב לעשות, ובין הדברים שאני מפחד מהם לעיתים.
אני צולל ורואה כוכבי ים, אלפי דגים, קיפודים, מלפפוני ים, דגי חרב, ואפילו מדוזה ורודה שגרמה לי לצאת מהמים.
משם עברנו בפארק לאומי למפרץ שנקרא Maya bay.
זה היה מפרץ עם החול הכי לבן שראיתי שכמובן שלקחתי מזכרת, המים הכי צלולים שראיתי ויופי שאני כבר לא מצליח לתאר במילים, באמת.
בחוף היה שומר שאחראי לכך שאף אחד לא יחשוב לעצמו שזה חוף שאפשר להיכנס אליו וזה בשביל לשמור על המגוון הביולוגי שלו, וכמובן שהיה אדם אחד טיפש שפשוט התחיל לשחות פנימה וכשהוא שם לב שמסמנים לו לצאת כל החוף בהה בו במבוכה.
במים היה אפשר לראות כרישים קטנים וצהובים וגם כרישים טיפה יותר גדולים.
לאחר מכן הקפנו את המפרץ ועצרנו שוב לצלילה לצד השקיעה, לאחר מכן חזרנו לכיוון החוף המרכזי של קופיפי ועצרנו באמצע הים כדי לזכות לראות את הפלנקטונים.
זה משהו שחיכיתי לו מתחילת הטיול!!!
קראתי שזה תופעה מיוחדת שבה ישנם פלנקטונים שמייצרים אור כתוצאה מתגובה כימית שהופכת
לאנרגיית אור.
הדוגמא המוכרת לתופעת הביולומינסנצייה היא גחליליות, דיונונים, אלמוגים תמנונים ודג הפנס המוכר.
אני מתלבט אם להיכנס למים, הפחד מהווה מחסום.
לפתע אני רואה שובלים מוארים על פני המים, בהתחלה חשבתי שאלה נחשים, אבל אלה היו הפלנקטונים.
אני שם שנורקל ונכנס למים, בחושך מוחלט.
אני שוחה במים מעט ולפתע אני רואה שהמים מנצנצים באור כחול, כמה שחיכיתי לראות את זה!!
יצאתי מהמים בהיי מטורף, בהרגשת הישגיות וסיפוק אדירים.
לאחר מכן חזרנו לחוף, תשושים ומסופקים.
אני ענבר וטליה אכלנו יחד בשוק לילה המקומי ומשם המשכנו לבר על החוף.
ישבנו על הבר, דיברנו, צחקנו, זכיתי להכיר את הבנות טיפה יותר ונהנתי מכל רגע.
לאחר מכן חיפשנו משהו מתוק ומצאנו את עצמנו עומדים עם עוד שני ישראלים בדוכן קרפ שבעלת הדוכן לא הייתה מוכנה לקבל אותנו משום שהיא הייתה לחוצה לסגור, ובצדק. (השעה 01:00)
הרבה זמן לא צחקתי ככה, פשוט ככה סתם.
שני הישראלים היו כל כך עם אופי ישראלי שלא הפסקתי לצחוק, זאת הייתה לגמרי הצגה.Read more
Travelerהתרגשתי ♥️
Alonzarkaנשמה שאת 😍😍 תודה