הקוקוסים והגולשים

על יום ראשון כמו שבוע בסרילנקה
בשדה מחכה הנהג, שלט Mr Ben Yair ביד, ולב גדול בבית החזה.
יחד עם שלוש מטיילות ששיגעו את השכל עד שהחליטו להצטרף, תוך שבע שעות ליליות הגענו לארוגם ביי.
בחמש וחצי בבוקר מקבל את פנינו אסלאם, הבעלים של ההוסטל, מי שהמציא את הלוק של הגולש, ומראה לנו את החדר.
נסיון צפייה בזריחה שמוסתרת בעננים והשלמות שעות שינה.
עומר ואני מתעוררים, קצת מטולטלים נפשית מהמעבר ומהשינוי של כל החברים שהקיפו אותנו ויוצאים לאכול בוקר.
על הים, כמו חופשה מהסרטים, מסעדה עם אוכל וקפה פגזי (אבל יקררר) כשבין לבין אנחנו מרביצים טבילות במים.
הליכה על החוף לסקור את המפרץ, נראה כאילו הגענו לעולם הגולשים והקוקוס, ואנחנו חוזרים ל'בית הלבן' (ההוסטל שלנו) לקריאה גאגלינג ורביצה.
אסלאם מזמין אותנו, יחד עם עוד מקומיים ישראלים ותיירים, לצאת בג'יפ ספארי (הכבישים מתים והמחירי טוקטוק בעננים בגלל בעיות הפטרול) לאלפנט רוק, נקודת קלישה במרחק כמה קילומטרים. מסתבר שאסלאן הוא המלך של ארוגם והוא בעצם הסצנה פה.
אחרי מחשבה ושיקולים (מעולם לא גלשתי ואני צריך קודם ללמוד וגם נפשית עוד לא הרגשתי שנחתתי) אנחנו מחליטים ללכת על זה.
נדחסים בג'יפ, קושרים גלשנים לגג ויוצאים.
הדרך, כמו באיזו סוואנה, מלווה בצמד פילים, קופים, תנין קטן ואיילים, מחזה מטורף ולא צפוי.
נקודת הגלישה יפיפיה אבל המקצוענים אומרים שהגלים לא טובים היום ואני במקום לקחת את השיעור עם המקומי (נקרא הארון) שנמצא בחוף אני רק שוכר ממנו גלשן.
עומר והחבר'ה מתמודדים עם הגלים ואני מתאמן על הסרטונים שראיתי ביוטיוב לפני שעה ומנסה להיעמד קצת על הגלשן ולחתור.
הארון, רואה אותי מהחוף וקורא לי אליו.
בחצי ספקנות אני מגיע והוא אומר, אני אלמד אותך לגלוש, יש לי תוכנית, ואתה תתפוס פה לפחות עשרה גלים, תוך שהוא מציע מחיר מצחיק.
אני חושב על זה, מחליט לזרום עם הקארמה והזימון של ההזדמנות והולך על זה.
כמה דק אנחנו מתאמנים בחול, אני רואה שהוא מבסוט ואנחנו נכנסים למים.
ככה, כשהארון דוחף אותי ואני מתאמן על העמידה והיציבות, בגל השלישי אני כבר נעמד וגולש לחוף.
פעם אחרי פעם אני חותר מחויך ושמח חזרה אליו והוא משלח אותי עד שהידיים כבר הופכות לג'לי.
ההתרגשות שמההצלחה והתחושה עצמה שיחררו בי את כל הכבדות של היום ועזרה לי לעכל את הנחיתה.
שמש שוקעת ואנחנו מביטים מהאבן למעלה על הנוף הפנורמי.
בדרך חזרה, אנחנו מתיישבים כולנו (בערך 13 איש) אצל חברה מקומיים שגרים בשטח לארוחת ערב אותנטית של רוטי, דל עדשים עם קוקוס ומן חריף שנקרא דאמבול ועשוי מקוקוס וצילי.
בהוסטל, לפני המקלחות, יושבים עם גאיה (ישראלית שפה כבר מעל חודש) ואסלאן ומדברים קצת על המצב פה במדינה.
אסלאן מספר שאין קשר לקורונה או מלחמה אלא לשנים ארוכות של שחיתות.
ארוחת ערב של בורגרים בטום וג'רי וחזרה לשינה שתשים את היום הארוך והמיוחד הזה מאחורינו.
שיהיה לכולם לילה טוב וחלומות על הגל הגדול שתגלשו עליו עד לאי הבודד שלכם.
פיסRead more