June 2016 - January 2017
  • Day218

    I Remember: Waiting for Israel

    January 18, 2017, Eastern Mediterranean ⋅ ⛅ 19 °C

    על הטיסה בחזרה הביתה. אני מפתיע את המשפחה והחבים בבית.
    מהחלון במטוס, שדה של עננים ניצבים כמו עמודים, גבוהים בשמיים אבל בגובה העיניים שלי.
    לבנים ורכים אני מרגיש את הפרפרים בבטן לפני שפוגשים אנשים אחרי הרבה זמן ומחכה כבר להגיע הביתה.
    Read more

  • Explore, what other travelers do in:
  • Day215

    I Remember: Merkado San Telmo

    January 15, 2017 in Argentina ⋅ ⛅ 23 °C

    שוק יום ראשון, מלא דוכנים ואנשים צבעוניים ומגוונים.
    החלטתי לצלם את הדוכנים שמוצאים חן בעיניי ומצאתי עצמי מצלם כל דוכן שני. כשהגעתי לסוף השוק והסתובבתי כדי לחזור נוכחתי לדעת שלא שמתי לב לאנשים שהלכו סבבי ברחוב אלא רק לדוכנים, לכן החלטתי שבדרך חזור לא אסתכל על אומנות, אשים דגש על האנשים שהלכו סבבי.
    ראיתי המון אנשים יפים ומעניינים, דמיינתי את הדיוקנים שלהם וצילמתי את חלקם.
    Read more

  • Day210

    Punto Del Diablo, Uruguai

    January 10, 2017 in Uruguay ⋅ 🌬 22 °C

    אני בזמן של פרידות... ארלי חזרה לפרו, עוז ועדי המשיכו הלאה וגם מדנה ואופיר, שאיתו טיילתי יום יום בלמעלה מחמשת החודשים האחרונים נפרדו ממני במונטיבידאו. לא רק זאת הטיול שלי קרוב מאד לסיומו, אז יש גם מזה להיפרד.
    בעיירה שאליה הגעתי החדרים בהוסטל הם האוהל שלך.
    ישנתי שתי לילות במתחם הזה ובשלישי החלטתי לקחת תיק עם אוהל, אוכל וציוד וללכת לישון בים.
    ביום לפני שיצאתי היתה לי שיחה מעולה עם גלעד שבאווירת הסיכום של הטיול גרמה לי לחשוב על ההמשך ולחפש את התשוקות שלי.
    הרבה זמן לא ראיתי את הים והוא מקום טוב לחשוב בו, אז מצאתי לעצמי נקודה רחוקה ומבודדת מאדם שם יכולתי להיות עצמי ולהתרכז בעצמי.
    להיות עצמי אמר לי בראש ובראשונה לפשוט את הבגדים ולהעביר את כל הזמן שלי שם עירום לגמרי.
    הרוגע, השקט, הספר, הטבע, השמש, האוהל, החול, הג'ונגל מעבר לגבעת החול, השמיים הכחולים, ציוץ הציפורים, הלבד, הלחשוב ורעש הגלים גרמו לי להרגיש מלא ולייחל לחזור לארץ ולטרוף את מה שיש לה להציע.
    בנוגע לתשוקות שלי, כנראה שהתשובה לשאלה הזו לא תימצא אם אחפש אותה.

    בנסיעה שלי לפונטו דל דביל פגשתי את סטפניה, אורוגוואית שיצאה לחופשה של כמה ימים בעיירות החוף של המדינה. התחברנו וטיילנו מעט לפני שישנתי בשטח. גם את האוטובוס חזור לקחנו יחד והיא הציעה לי שבמקום לישון בהוסטל אבוא לישון בבית שלה. שמחתי מאד להצעה ובישלתי לה ולמשפחה שלה ארוחת ערב כתודה.
    Read more

  • Day204

    Cachi, Argentina

    January 4, 2017 in Argentina ⋅ 🌧 19 °C

    זה היה הזמן שלי ושל ארלי לבד, זמן שלנו להנות אחד מהשנייה כמה שאנחנו רוצים.
    ישנו בקאצ'י באזור קאמפינג באוהל שלנו. המקום היה פתוח ויפה, מאובזר למטיילים ומלא בזים ועיטים שעפו מעל רשינו.
    במהלך הימים בילינו את רוב הזמן בשמש, על הדשה כשאנחנו מדברים, קוראים, מבשלים, עושים אקרו-יוגה או לומדים עברית וספרדית. מדי בוקר היה יוצא שהייתי קם לפני ארלי ובישלתי ארוחת בוקר, כך מעיר אותה לפינוק חדש בכל בוקר.
    טיילנו לא מעט בעיירה, שהיתה יפיפייה, אך היינו עצלנים מדי בכדי לצאת ממנה למסלולים הסובבים אותה. באחד הימים הופיעו בכיכר המרכזית ילדים אשר רקדו ריקוד מסורתי עם תלבושות.
    התברר שקבוצת מטיילים שפתחו מחנה לידנו היו להקה ארגנטינאית בדרך לפרו בסיבוב הופעות והם נגנו לנו מוסיקה מקומית ומקורית. אחרי שסיימו מחרוזת שירים יצא לי גם לג'מג'ם איתם קצת.
    תחושת השלמות עם ארלי היתה מדהימה ולמרות שאנחנו יודעים שהפרידה הקרבה תהיה לא פשוטה בכלל לשנינו, אנחנו מנצלים כל שנייה יחד.
    Read more

  • Day201

    New year's eve, Cafayate, Argentina

    January 1, 2017 in Argentina ⋅ 🌫 -5 °C

    ערב השנה החדשה מתחיל בארוחת בשרים כמיטב המסורת הארגנטינאית. כולם אוכלים, שותים, שרים ומוחאים כפיים בשמחה גדולה.
    כשהשעון מכה חצות אני תופס את ארלי לרגע משמלנו, רגע שבו רק שנינו בעולם. אנחנו מתנשקים ומאחלים שנה טובה זה לזו.

    מיד אחרי הספירה לאחור והנשיקות מתחילים זיקוקים בכל הכפר, קרובים יותר משראיתי מעולם. לכל ילד ברחוב יש זיקוק והרחובות מוארים כולם.
    מזיקוק לזיקוק מצאנו עצמינו בפלאזה שם שוחחנו קצת. השיחה היתה אמיתית ושיתפנו זה את זה בתחושות והרגשות שלנו האחד כלפי השנייה. התרגשתי מאד לדבר איתה על הדברים בפתיחות כזו ולשמוע את מה שיש לה להגיד לי.

    הגענו למסיבה מקומית בה השמיעו מוסיקת טנגו פולקלור ארגנטינאית. המוסיקה הזו נותנת תחושה של מסיבה בימי הביניים וכולם, בלי יוצא מן הכלל רוקדים.
    הבחורה שרקדה בהתלהבות הכי גדולה במסיבה ונראה גם שמכירה הכי טוב את הריקוד המסורתי היא בחורה ג'ינג'ית אמיתית, ממש כאילו הוציאו אותה מסרט. שמה הוא מיכאלה וכשיצאנו לנוח קצת היא לימדה אותי את ההסטוריה ואת הבסיס לריקוד טנגו. היא אמרה לי שהיא לומדת ריקוד באוניברסיטה ובזמן שהיא מדברת אני קולט שהיא מדברת מהר ועם המבטא הארגנטינאי כבד. אני רגיל לדבר עם ארלי רק בספרדית אבל הייתי גאה בעצמי שהצלחתי לנהל את השיחה הזו באופן מושלם.

    כשהגיע שיר סלסה רקדנו יחד. הרגשתי שאני רוקד את הקומבינציה הכי מטורפת שרקדתי אי פעם ולמרות שאני כל כולי בריקוד ומרוכז בארלי יכולתי להרגיש את המבטים של אנשים סביבנו ולשמוע אותם מתפהלים מהריקוד שלנו.

    זו היתה מסיבה יוצאת דופן עם המון אנשים שמחים ויפים, אין ספק שזו הדרך הנכונה לפתוח את שנת 2017!
    Read more

  • Day192

    I Remember: San Pedro De Atacama

    December 23, 2016 in Chile ⋅ 🌙 42 °C

    ארלי ואני יצאנו לטיול רגלי באזור.
    מצאנו עץ שמחציתו חי ומחציתו מת.
    טיפסנו עליו, ישבנו, עישנו, שתינו בירה פסיפלורה, דיברנו והתנשקנו.
    הנוף המדברי, שמזכיר בדיוק את המדבר בארץ, הרוח שנושבת בין ענפי העץ ומזיזה אותם בתנועת גלים בצירוף הסטלה הנעימה הרגיש כאילו כל העולם מסתובב,
    עם ארלי שאיתי, פשוט רגע אושר.
    Read more

  • Day189

    I Remember: Drivers Chewing

    December 20, 2016 in Bolivia ⋅ 🌫 -5 °C

    קבוצת נהגים עומדים ולועסים עלי קוקה.
    כשהם מכניסים אותם לפה הם אוכלים אותם כמו גרעינים שחורים וזורקים את הגבעול היבש כאילו היה הקליפה.
    וכשהם מסיימים ללעוס הם מסתובבים במשך היום עם כדול גדול בלחי.

    המנהג הזה אהוב מאד על נהגי פרו ובוליביה.
    Read more

  • Day187

    The Salar, Bolivia

    December 18, 2016 in Bolivia ⋅ 🌙 42 °C

    יצאנו אופיר, דנה, עוז, עדי, ארלי ואני המעיירה עיוני לחצות את מדבר הסלר במטרה לעבור את הגבול ולהגיע לצ'ילה. שמו של הנהג/מדריך שלנו היה פיטר שהיה מאובזר תמיד בכפפות ובגדים שמכבדים את התפקיד שלו.

    יום 1
    התחנה הראשונה היתה אי ענק באמצע המדבר הלבן והמרהיב הזה. האי מלא קקטוסים ענקיים ומרשימים לא פחות. האי שימש את בני תקופת האינקה כאי מקלט מכיוון שבתקופות גשם הסלר מוצף כולו וכן הינו המקור היחיד לחיים במדבר, משם שמו אי הבית.
    משם המשכנו לעשות תמונות פרופורציה. לאמיתו של דבר זהו חלק שחיכיתי לו במהלך כל הטיול ונתתי ליצירתיות שלי להשתולל. עם זאת למדתי על עצמי שאני חייב שהרעיונות שלי יתבצעו על פי התכנון שלי וכן שאין גבול ליצירתיות שלי ולפוטנציאל שלה.
    אחרי שסיימנו עם תמונות הפרופורציה השמש החלה לרדת ויצרה אווירה מושלמת ותאורה מדהימה, אנחנו כמובן ניצלנו את הרגע לתמונות יוצאות דופן.
    ברגעים האלו. עם החברים שסובבים אותי והיופי העוצר נשימה של המדבר, חוויתי רגע אושר של ממש.
    משם המשכנו להוסטל כששקיעה בצבעי ורוד סגול וכחול מלווה אותנו.
    ההוסטל שלנו היה בנוי כולו מלח ומרוהט בקקטוסים.
    ממש לפני שהלכנו לישון יצאנו לראות בית קברות עתיק בו עדיין ניתן לראות גולגלות ועצמות. בין החדרים שאינם כולם קברי אדם, ראינו מאין מערה מכוסה כולה אלמוגים יבשים ובין מערת האלמוגים לקברים שמיים זרועים כוכבים.

    יום 2
    בבוקר שלמחרת קמנו מעט באיחור ובמהלך כל היום עברנו בין לגונות המלאות פלמינגו.
    פיטר הסביר לנו שהפלמינגו לבן במקור אך המזון שלו מהלגונות, שגם הוא ורוד, הוא זה שנותן לו את צבע.

    יום 3
    נסענו לכיוון מעבר הגבול לצ'ילה כשבדרך שמתי לב לאחד המחזות המדהימים שראיתי בחיי.
    נסענו על גבעה ואני רואה מלמעלה להקת פלמינגו עומדים על מים צחורים. על המים ערפל של בוקר או אדים מחום המים. השמש שולחת קרני בוקר ראשונות והרים מכל עבר. כל המחזה המדהים הזה משתקף במים ומכפיל את עצמו; הפלמינגו, השמש וההרים ונותן רגע בלתי יאומן של טבע אמיתי.
    Read more

  • Day173

    Sajame, Bolivia

    December 4, 2016 in Bolivia ⋅ ☀️ 27 °C

    עדי מוטין, עוז, דנה, אופיר ואני יצאנו לטראק עצמאי לגמרי בפארק לאומי כלשהו בבוליביה.
    הנסיעה היתה מחולקת לכמה רכבים שהיינו צרכים להחליף אבל בהחלט ספק זו היתה אחת הנסיעות היפות שעשיתי. הנוף ההררי בצבעי אדום וצהוב והשמיים בכחול חזק שהזכיר לאופיר ולי את קולומביה.

    הגענו לכפר ממנו יוצאים והתחלנו ללכת. אחרי כשעתיים התברר לנו שטעינו בדרך ועלינו לחתוך דרך השטח לנקודה שאליה רצינו להגיע. ההליכה היתה לא פשוטה גם בגלל תנאי הדרך ולא פחות בגלל שהתיק שכל אחד סחב היה מלא אוכל וציוד. אופיר ואני קנינו יום לפני אוכל מפנק וציוד מקצועי לטיול.

    בדרך נתקלנו בכפר פצפון בלי ממש לדעת את הכיוון. אופיר ועוז הלכו לחפש אנשים בזמן שהבנות ואני נכנסנו לבקתה כדי להתחמק מהרוח והגשם.
    הכפר היה נטוש לגמרי. לקחנו עצים שמצאנו למדורה והמשכנו בדרך.
    המשקל של המוצ'ילה עם כל האוכל והעצים היה קשה בצורה לא רגילה וכשהגענו לאזור המחנה רק רציתי לאכול.

    המחנה היה אזור מישורי עם מעיינות רותחים וגייזרים.
    ביום שלמחרת לקראת הערב בזמן שהכנו לאכול נראה שבשמיים מתקדרים אז נכנסנו לאכול באוהל. בזמן שאכלנו החל לרדת ברד שכיסה את כל הנוף הסמיכה לבנה אז עשינו את הדבר ההגיוני ונכנסנו למעיינות החמים.

    בבוקר שלמחרת רצינו להכין שקשוקה לארוחת בוקר אבל לצערנו נגמר הגז. גם הפעם עשינו את הדבר ההגיוני לעשות והחלטנו לבשל על אחד הגייזרים.
    מעבר לחוויה הבלתי נשכחת יצאה שקשוקה מעולה.
    לאחר מכן יצאתי למלא מים, הייתי צריך להתרחק מאחר והמים הקרובים אלינו היו חמים מהגייזרים. הגעתי לחלק בו המים היו קרים והחלטתי להיכנס, נכנסתי עירום והמים היו מרעננים בצורה מדהימה. כשקמתי והסתכלתי סביב ראיתי שאני מוקף הרים, ירוק ושקט.
    רגע של שלוות נפש של ממש.
    Read more

  • Day170

    I Remember: Remembering

    December 1, 2016 in Bolivia ⋅ ☁️ 5 °C

    כרטיס הטיסה שלנו בחזרה לארץ תוכנן להיום.
    אני לא יודע מה חשבנו לעצמנו כשתכננו טיול קצר כל כך.
    אבל אנחנו יושבים בדירה ששכרנו בלה-פז, אופיר ואני ונזכרים: בקולומביה, בגלאפגוס, באנשים, בחוויות, בפרו, קוסקו הכל עד היום.

    אני חושב שאפשר לחלק את הטיול לתקופות.
    Golden age: קולומביה והגלאפגוס
    Silver age: פרו, וואי-וואש, עמית אדלר (עמיתה פיתה), רון עזרא, ענבר פרידמן(פיצית), דירה בלימה, טניה (החברה הפרואנית של אופיר
    Bronze age: קוסקו, גלעד ועוז, דנה, ארלי, המעבר לבוליביה

    ככה פחות או יותר אנחנו מעלים זכרונות מתקופות פשוטות, קלות, כיפיות, חסרות דאגות ומחשבות.
    Read more