South America

החלטנו להשכיר ג'יפ ולצאת לטיול באזור הסובב את העיר קוסקו. אחרי התארגנות על ציוד ואוכל יצאנו אופיר גלעד, ענבר (פיצית), ירדן ואני להרפתקאה הזו.
כל אחד מאיתנו היה אחראי על משהו, אני ופיצית היינו אחראיים על האוכל. אופיר וירדן דאגו למסלול וגלעד נהג. הג'יפ ששכרנו היה מסוג טויוטה פרונטונר לבן גדול ומפנק והחלטנו לקרוא לו פאבלו.

יום 1
היצאה מקוסקו היתה מלווה בתחושת חופש, חופש שאנחנו יכולים לעשות כל מה שאנחנו רוצים ובדיוק מתי שמתחשק לנו. עצרנו כמה פעמים במהלך הדרך להתפעל מהנוף ולכוס קפה.
הנסיעה היתה לא פשוטה, רובה באזור הררי, הכבישים לא היו רחבים במיוחד וכדי להוסיף אתגר עם רדת החשכה התחיל ארפל כבד. כשאני אומר כבד אני מתכוון שהראות הסתכמה בשני מטרים קדימה בדרך מפותלת על צלע הר. אבל גלעד הוכיח לנו את יכולות הנהיגה שלו והגענו לצ'ימור בשלום.
הכנו פסטה בולונז שיצאה מדהים, עישנו, שתינו יין מקרטון (היין הכי טוב ביבשת) ונכנסנו למעיינות החמים כולם יחד. האווירה היתה מושלמת, היה שקט וקר בחוץ בעוד שהמים בטמפרטורה המתאימה.
במים עלה לי רעיון, החזקתי את ירדן כשהיא צפה במים רק עם חצי גוף בתוך המים והתחלתי לטייל בבריכה. התגובה שלה הייתה מאושרת! המשכנו להציף זה את זה בבריכה עד שהגיע תורי ואז הבנתי על מה מדובר.
הציפה מרגישה כאילו אתה עף והמים החמים מחבקים אותך, מנותק מרעשי הסביבה, פותח את העיניים ורואה שמיים שחורים מלאים כוכבים ושני הרים החוסמים את העמק בו ישנו. האלכוהול והירוק גורם לאור הכוכבים להימרח בשמיים כמו צלחת ואז אתה מבין שאתה חלק מרגע אושר!!

יום 2
קמנו בבוקר לגשם חזק על האוהל ובלי לחשוב פעמיים אופיר קפץ למעיין החם. ירדן ואני נשארנו להתקרבל באוהל ורק אז הצטרפתי לאופיר. הגשם מכה בפנים ובחלק העליון של הגוף בעוד ששאר הגוף במים החמים. התחושה הזו, כוס קפה שחור והנוף שהיה פרוש לפנינו, אין מילים.
אחרי שכולם קמו הכנתי שקשוקה לארוחת בוקר עם ואחרי הרבה צחוקים ואוכל טוב יצאנו לדרך.
הגענו בערב ללארס שם יש מעיינות חמים נוספים.
שם נכנסנו למים ופשוט דיברנו, בלי הפסקה, על הכל. דיברנו עד שמנו לב לזריחה אז נכנסנו לאוהלים וגנבנו כמה שעות שינה.

יום 3
קמנו ליום יפה הכנו אוכל ונהננו מהמים והשמש.
הנסיעה שלנו התחלקה לכמה סוגי נוף, כל אחד מדהים יותר מהשני. החלק הראשון היה לכיוון ציורים של האינקה שלא מצאנו בסופו של דבר אבל הדרך הייתה רצופה נהרות הרים וצמחייה. עצרנו כמה פעמים ופשוט צרחנו מרוב אושר. המשך הנסיעה היה גבוה יותר בהרים, ראינו כמה עיירות שנראות כמו ערים מעופפות בין עננים. כמו בכל נסיעה בשטח יצאנו אופיר ואני מהג'יפ ונסענו כששנינו אוחזים מבחוץ והמוסיקה מנגנת דרך חלונות פתוחים. צילמנו את הרגעים האלו, גם בסרטון אבל את התחושה של רגע האושר השני שלנו רק בטיול הזה קשה להעביר!
החלטנו לצפות בזריחה יום למחרת לכן הלכנו לישון בהוסטל היחיד בעיירה צ'לבמבה. העיירה כולה היתה מנותקת מחשמל וההוסטל היה נראה רדוף רוחות.

יום 4
קמנו ב-2 בלילה, התארגנו בזריזות ויצאנו עם פאבלו. הזריחה אמורה היתה להיות על הר בתוך שמורת טבע ענקית שנקראת סלידה דל סול (יציאת השמש) ש רובה הוא הג'ונגלים של האמזונס. הגענו לשם עוד בחושך והתמקמנו על תצפית. בחושך נראה שהשמיים ריקים מעננים אבל כשעלתה השמש הבנתי שהשמיים מכוסים בים של עננים ובגלל הגובה שלנו על ההר גם מתחתינו היתה שמיכה של עננים.
הזריחה הזו היתה אחד הדברים המיוחדים שראיתי.
הכנו קפה שחור ועישנו עם שתי מקומיות שגם באו לצפות בזריחה. ישבנו כולם ברכבת זה אחרי זו וירדן אמרה לי שאחת מהמקומיות ממש יפה, אז אני בלי לחשוב פעמיים פניתי אליה ואמרתי: "אזמרלדה, טו מוי הרמוסה" שאומר בספרדית עילגת שהיא יפיפייה.
לא הבנתי את זה אז אבל ירדן ופיצית אמרו לי שבגלל שהייתי מעושן דיברתי לאט וזה נשמע מפוצץ בסקסאפיל ושהן נמסו מזה בעצמן.
אחרי הזריחה הכנו ארוחת בוקר ונרדמנו במקום.
אחרי שקמנו נסענו ללגונות ליד עיירה שנקראת צ'פצ'ופה (אני נהגתי) והקמנו מאהל בשטח שבצד הכביש.
חלוקת העבודה היתה יעילה ועשתה אווירה טובה.

יום 5
היינו אמורים להספיק לעלות את הר הצבעים ולחזור כבר היום אבל הקימה, ההתארגנות והבישולים (הכנתי פנקייקים עם סלט פירות) היו באיזי אז החלטנו לדחות את הר הצבעים למחר ולהאריך את הטיול, החלטה שהתבררה כנכונה מאד.
נסענו לעיירה פומצ'נצ'י שם נכנסנו לשוק המקומי ונהננו מכל רגע, הדוכנים העשירים, האוכל המגרה, האנשים שהסתכלו בהארצה ודיבך עברנו ליד לגונות יפיפיות בהן ראינו קבוצות פלמינגו מדהימים.

יום 6
הגענו לטראק הר הצבעים. הנופים לאורך כל הדרך לא הפסיקו להדהים אותנו, מהרים מושלגים לדרכים צבעוניות. ממש לפני הפסגה להר עצמו החלטתי לטפס מדרך שאינה בשביל, טיפסתי עם שארית כוחותי כשפתאום רצה אלי צ'ולה והתחילה לצעוק עלי בקצ'ואה. הבנתי שהיא רוצה שארד אבל הדרך למטה היתה ארוכה יותר מלהמשיך הלאה אז החלטתי להמשיך, אבל הצ'ולה דחפה אותי לרדת ולא שחררה את מקלות ההליכה שלי. בסופו של דבר התנערתי ממנה ועליתי לפסגה.
ברגע שהגעתי לפסגה החל לרדת שלג חזק, הקור גרם לאנשים לרדת ולהשאיר את הפסגה רק לנו.
ירדנו מההר ובדרך חזרה כמעט ותפס אותנו שוב גשם אבל נכנסנו לפבלו ובצער מסויים חזרנו לקוסקו.Read more